לפניי בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, כנתבעים, ככל שתיפסקנה לזכותם.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה שהוגשה לה ובתשובה שהוגשה לתגובה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

העובדה, שאיננה שנויה במחלוקת, היא שהמשיבה 1 איננה מתגוררת בישראל.

במצב דברים זה, הגם שהמשיבה מיוצגת ולכן לא מתעוררת שאלה של רציפות ניהול ההליך או קולת המצאות לידי המשיבה (באמצעות בא כוחה) – השתכנעתי כי יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה, בשל חשש ממשי ליכולת גביית הוצאות, ככל שתיפסקנה, ולמאמצים והעלויות שהמבקשים עלולים להידרש להם בנסיבות כאמור.

קבלת הבקשה נעשית בשים לב לזכות הגישה לערכאות, על אף חשיבותה הרבה, ומתוך איזון בין הערכים הנוגדים: הגם שיש בהחלטה על הפקדת בטוחה משום הגבהת המשוכה בפניה ניצבים התובעים, המקרה דנן מתאים לחריגה מן הכלל לעבר הבטחת יכולת הפירעון וקלות הפירעון, ככל שתיפסקנה לזכות המבקשים – כנתבעים – הוצאות, במסגרת ההליך העיקרי.

המשיבים יפקידו סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט, כערובה להוצאות המבקשים, וזאת בתוך 20 יום. הערובה ניתנת להמצאה הדרך של הפקדת המחאה בנקאית או ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן.

ככל שלא תופקד הערובה, יהיו המבקשים רשאים לעתור לביטול הדיון ואף למחיקת התביעה.

ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ג, 05 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.