עניינה של החלטה זו, הוא בשתי בקשות הנתבעים 1 ו-3 (בקשות 11 ו-18), כי בית המשפט יורה לתובעות להקדים ולהפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך המשפטי, כתנאי להמשך ניהולה של תביעה זו.

1. במסגרת כתב התביעה, הועלו על ידי התובעות, טענות באשר לנזקים שנגרמו לשיטתן על ידי הנתבע 1, עורך דין במקצועו, מכוח כשלים ומחדלים המיוחסים לו בכל הנוגע להתנהלותו המקצועית בעניין עסקאות תמ"א 38/1 בנכסים הידועים כחלקות 414, 413 בגוש 6581, ברחוב דוד אלעזר 1 ו-3 ברעננה (להלן:"הנכסים").

עוד נטען כי הנתבעים כולם הפרו את חובותיהם על פי דיני החוזים, הנזיקין והחברות, עת לא פעלו , בהיבט המקצועי, כדבעי, לא הבהירו לתובעות ובעל השליטה בתובעות את הנתונים העובדתיים הרלוונטיים הנוגעים למצבם התכנוני והקנייני של הנכסים, לא הציגו נתונים ומידע באשר לפערים הקיימים בין הסכמים שונים למצב הזכויות בשטח, לא מנעו חתימתם של מסמכים אשר היה בהם כדי לגרום לתובעות לנזק, לא הבהירו את הסיכונים הכרוכים בהתקשרויות החוזיות השונות, והמשמעותיות הכלכליות של אותן התקשרויות. בהמשך, כשלו הנתבעים, לשיטת התובעות, בטיפול בתיקון הליקויים והכשלים להם גרמו, כמו גם קיום התחייבויותיהם כלפי התובעות.

התובעות עתרו למתן סעדים הצהרתיים שונים, כמו גם חיוב הנתבעים בפיצוי כספי בהיקף של כל- 3.8 מיליון ש"ח.

1. במסגרת כתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובעות, עת לשיטתם קיים כל אחד מהם את מלוא התחייבויותיו כלפי התובעות והמצע העובדתי הנוגע להתקשרות הצדדים כמו גם התחייבויותיהם כלפי התובעות, שונה בתכלית מזה המוצג בכתב התביעה.

הנתבעים טענו כי אין ממש בטענות התובעות בדבר מידע חסר או אי ידיעת בעל השליטה בתובעות את המצב העובדתי המלא ביחס לנכסים, הצגתם של מצגי שווא או החתמתם של מסמכים מבלי שהתובעות יהיו ערות למשמעותם. עוד נטען כי במסגרת הליכים קודמים אשר התנהלו ביחס לנכסים לא הועלו על ידי התובעות טענות דומות, ואף הועלו ביחס לחלק מהסוגיות טענות סותרות. לשיטת הנתבעים, או מי מהם, על בית המשפט ליתן דעתו למיומנות, וניסיון בעל השליטה בתובעות. כן הועלו על ידי הנתבעים טענות בדבר העדר עילה, וקיומם של השתקים מסוגים שונים בשלם קיימת הצדקה בדחיית התביעה.

1. במסגרת הבקשות להפקדת ערובה נטען על ידי המבקשות כי מקום בו התובעות הינן חברות, נקודת המוצא הינה חיוב בהפקדת ערובה. עוד נטען על ידי הנתבעים כי עיון בהליכים קודמים בהן היו התובעות מעורבות, כמו גם מסמכים נוספים אשר צורפו לבקשות, מלמדים על כי מצבן הכלכלי של התובעות רעוע.

מקום בו סיכויי תביעתן של התובעות נמוכים מאוד, ועת כי מצבן הכלכלי של התובעות אינו שפיר, מתקיימים, לשיטת הנתבעים, כלל התנאים הנקובים בהוראות הדין לצורך חיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

1. במסגרת התשובה ביקשו התובעות לדחות את הבקשות להפקדת ערובה, בטענה כי התובעות הינן חברות סולבנטיות, אשר אין כל חשש, כפי שהוכח גם במקרים קודמים, כי מקום בו יחויבו בהוצאות, יישאו בכך.

התובעות ביקשו לתמוך טענותיהן לעניין מצבן הכלכלי, בדפי חשבונות הבנקים המלמדים, לשיטתן, על התנהלות פיסקאלית תקינה.

הוסיפו התובעות וטענו כי בהליך דנא, בהינתן התנהלותם של הנתבעים, והנזקים הכלכליים העצומים להם גרמו, מתקיימים תנאי הוראות הדין בשלם לא קיימת הצדקה בחיוב בהפקדת ערובה כתנאי לניהולו של ההליך וזאת נוכח העובדה כי הנתבעים עצמם, הם אלו אשר תרמו תרומה מכרעת למצבן הכלכלי הנוכחי של התובעות ובשלם אף מתנהלים עיקר ההליכים המשפטיים הנוספים כנגד התובעות.

התובעות שבו והדגישו את סיכויי התביעה הגבוהים לשיטתן, אך הוסיפו וטענו כי מקום בו ימצא בית המשפט לנכון להורות על הפקדת ערובה, ראוי שזו תקבע בהיקפים שונים לגמרי מאלו אשר התבקשו על ידי הנתבעים, וממילא כי ניתן יהיה להבטיח כספים אלו באמצעות החלופות הנקובות בגוף התשובה כגון ערבותו האישית של בעל השליטה בתובעות המגובה בעיקול זכויותיו בנכס מקרקעין חלופי.

לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתבי הטענות, כמו גם לבקשות להפקדת ערובה על נספחיהם והתשובות לאלו, נחה דעתי כי דין הבקשות להתקבל באופן חלקי. טעמיי והיקף החלטתי להלן;

1. המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות"), וכאשר לאלו מצטרפות ההלכות אשר נקבעו על ידי כב' בית המשפט העליון.
2. לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט. ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (פורסם; 11.8.1993), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ; 17.10.2007) רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (פורסם; 14.11.13))
3. שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות. מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.
4. במסגרת רע"א 4128/17 Lauderbaie vachts Ltd (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (פורסם; 29.6.2017) קבע כב' השופט דנציגר כדלהלן:
5. "על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), [פורסם בנבו] פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג."
6. גם מתוך החלטתו זו של כב' בית המשפט העליון עולה כי שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט נעשה תוך בחינת מכלול שלם של נתונים רלוונטיים. (בעניין זה ראה בנוסף רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (פורסם; 5.2.1990) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם; 11.2.2009 )).

ומן הכלל את הפרט;

1. עת עסקינן בשלוש חברות, יש להקדים ולבחון את איתנותן הכלכלית הלכאורית. ביחס לכך, אני מוצאת קושי באימוץ טענות התובעות בדבר איתנותן הכלכלית, מקום בו, בזהירות המתבקשת, עולה כי מצבן הלכאורי אינו משופר.

כך נלמד לכאורה מהנקוב בכתבי טענות בהליכים אחרים בהן היו התובעות מעורבות, וכך מהדו"ח הכלכלי של BDI.

עיון בדפי החשבון אשר צורפו על ידי התובעות לתשובות, אכן מלמד לרוב על קיומה של יתרת זכות , אלא כי אין המדובר בהיקפים משמעותיים וממילא קיימת תנודתיות. חשוב מכך, אישורי רואה החשבון מלמדים על הפסדים צבורים בהיקפים לא מבוטלים, מגמה מאוד ברורה ביחס לאלו, כמו גם התייחסות של רואה החשבון להיתכנות השבתן של הלוואות שניתנו לחברות.

מכלול הנתונים אשר נמנו לעיל, מכוון למסקנה בדבר קיומה של הצדקה בחיוב התובעות בהפקדת ערובה.

1. אין אני מתעלמת מטענות התובעות באשר לתרומתם של הנתבעים למצבן הכלכלי, אלא כי המקום לבירור חבותם של הנתבעים אינו במסגרת בקשה מקדמית להפקדת ערובה, וממילא יידרשו התובעות בהוכחת טענותיהן אלו.

כן איני מתעלמת מהצעת התובעות להעמדת ערבותו האישית של בעל השליטה בתובעות, כערובה תוך עיקול זכויותיו בנכס מקרקעין אחר, ואולם לעניין זה, למעט אמירה כללית לא צורפה התחייבות של בעל השליטה, לא ברור מהו מצבו הכלכלי של בעל השליטה, ולא הוצגו פרטי אותו נכס, אשר יכול וישמש כערובה חלופית. (כל זאת עוד קודם שאדרש למשמעות והשלכות הצורך במימוש נכס מקרקעין אם וככל וימצא לחייב את התובעות בתשלום הוצאות).

1. די בנקוב לעיל על מנת להצדיק חיובן של התובעות בהפקדת ערובה, ולו באופן מידתי, ולצורך הבטחת תשלום הוצאות הנתבעים בהליך.
2. באשר לשאלת סיכוי ההליך, אקדים ואציין כי שמורות לצדדים טענותיהם, ואין בהחלטתי היום כדי הבעת דעה מוגמרת, אלא התרשמות ראשונית המבוססת על הנקוב בכתב הטענות, ועניינה ההכרעה בבקשה הפרטנית בלבד.
3. בזהירות המתבקשת נוכח השלב בו מצוי ההליך, אציין כי בניגוד לאמירות המאוד מוחלטות של שני הצדדים, דומה כי סיכויי ההליך מאוזנים.

כתב התביעה כולל בחובו טענות רבות מאוד, כלפי כל אחד מהנתבעים, וכאלו המשלבות בחובן סוגיות עובדתיות עם סוגיות משפטיות. שאלת חבות כל אחד מהנתבעים תבחן באופן עצמאי וכל זאת תוך מתן הדעת למכלול הראיות אשר יונחו בתיק בית המשפט. כך לעניין שאלת ההתחייבויות החוזיות, כך לעניין תפקידו של כל אחד מבעלי הדין באירועים נשוא התביעה, כך לעניין המצגים שהוצגו על ידי מי מהם כלפי הצד שכנגד, התנהלותם של הצדדים במהלך כל השנים ביחס לנכסים, ולבסוף אף שאלת תרומת כל אחד מבעלי הדין לנזק הנטען והיקפו.

1. תוך שנתתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין לרבות סוגיית האיתנות הכלכלית, כמו גם סיכויי ההליך, אני מוצאת כי נקודת האיזון בתיק זה מצויה על דרך של חיוב התובעות, יחד ולחוד, בהפקדת ערובה בשיעור של 90,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.
2. יופקד הסכום הנקוב במועד, יוסיף ההליך ויתנהל לגופו. לא יופקד במועד, יימחק ההליך.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

משימה למתן החלטה בעוד 35 יום.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ג, 13 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.