1. לפניי תביעה לפיצוי כספי בגין הוצאת דיבה, פרסום לשון הרע ואיומים. נטען כי הנתבעים, צילה ועמוס כהן, איימו על התובע בכך ששוטרי משטרת ישראל יאזקו אותו.

תמצית טענות התובע

1. על פי האמור בכתב התביעה, התובע והנתבעים שכנים הגרים באותו בבניין מגורים.

לטענת התובע, הנתבעים איימו עליו בכך שאמרו ששוטרים יבואו לעכב אותו. בהקשר זה מפנה התובע לאירוע מספר 6195, כמופיע בדוח הפעולה מיום 13.9.21 (להלן: "דו"ח הפעולה"). לטענת התובע, כמפורט בדוח הפעולה, נגרם נזק לארון התקשורת בבניין ולקריאתו, הגיעו שוטרים למקום. התובע טוען כי הנתבעת ציינה לפניו, לאחר ששוחחה עם השוטרים, כי אלה יבואו וייאזקוהו, ואיומים אלה גורמים לו לחרדה. עוד טוען התובע כי הדבר עלה בכתב הגנתה של הנתבעת במסגרת ת"ק 28967-09-21 שם צוין כי אם התובע ימשיך ויתנגד לפעולת טכנאי בזק ניתן יהיה לעכב אותו.

כמו כן טען התובע כי הדברים שנכתבו על ידי הנתבעים בכתבי ההגנה שהגישו בהליכים משפטיים שונים המתנהלים בין הצדדים, פוגעים בשמו הטוב.

התובע ביקש לזמן לעדות את השוטרים שערכו את דו"ח הפעולה אותו צירף לכתב התביעה יחד עם כתב ההגנה בת"ק 28967-09-21 (להלן: "התביעה הקודמת") ומכתבים ששלח לפרקליטות ולמשטרת נתניה. עוד צרף התובע את המכתב המיועד לדיירי הבניין שנכתב על ידי הנתבעת 1.

תמצית טענות הנתבעים

1. בכתב הגנתם ציינו הנתבעים כי בבסיס התביעה סכסוך שכנים מתמשך וכי התובע פתח בהליכים שונים נגדם.

הנתבעים הוסיפו וציינו כי ביום 1.11.21 נבחר התובע לתפקיד יו"ר נציגות הבית המשותף, החלטה שנועדה לגרום לו לחדול מהגשת תביעות כנגד הנציגות וכך לחסוך מקופת הנציגות את כספי ההתגוננות כנגד תביעות אלה.

נטען, כי התובע זייף פרוטוקול ישיבת דיירים והסמיך עצמו להיות מורשה חתימה בחשבון הבנק של נציגות הבניין. ביום 13.1.22, במסגרת חלופת הודעות "ווטסאפ" בין התובע לנתבע 2, הטיח הנתבע 2 בתובע את דבר הזיוף וציין כי ניתן בגין עניין זה לפנות למשטרה. לטענת הנתבעים, התובע הוא זה שפרסם דבר זה בקבוצת ה"ווטסאפ" של הבניין.

באשר להגעת השוטרים לבניין נטען שהם הוזמנו לבקשתו של התובע בעצמו לאחר שנציגי חברת בזק הגיעו להתקין סיבים אופטיים בארון התקשורת בבניין המשותף.

הנתבעים טוענים כי לא איימו על התובע אלא ציינו את שנאמר להם על ידי השוטרים: כי בהישנות מקרה כזה, בסמכותם של השוטרים לעכב את התובע.

עוד נטען כי כתבי ההגנה בהליכים המשפטיים האחרים שבין הצדדים, הם מסמכים שאינם מהווים לשון הרע. יתר על כן, לשיטתם לא מובן איזה פרסום מהווה לשון הרע.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ועיינתי בכתבי הטענות והנספחים שצורפו, מצאתי כי דין התביעה להידחות.
2. ראש וראשון אבהיר כי התובע עצמו ציין במהלך הדיון כי תביעתו זו אינה כוללת כל עניין חדש שלא הועלה בהליכים משפטיים קודמים (בעמ' 2 ש' 10).
3. התובע התייחס במהלך עדותו לסרטונים וטען כי "כל הסרטונים הופקו ברמאות" (בעמ' 1 ש' 23) .

ואולם, במסגרת התביעה הקודמת, תבע התובע את הנתבעת בטענה שצילמה אותו מתעמת עם עובדי בזק. בית המשפט שם, בפסק דינו, התייחס לסרטונים שהוצגו בדיון כראיה וביסס עליהם את הכרעתו.

1. למעשה לפניי, התובע מבקש לערער את אמינות אותם הסרטונים שהופקו והוצגו לפני בית המשפט בתביעה הקודמת.

לא ניתן לעשות זאת במסגרת תביעה חדשה. עוד אציין בעניין זה כי הוגשה בקשת רשות ערעור כנגד פסק הדין בתביעה הקודמת (ת"ק 28967-09-21) שטרם נדונה.

1. כאמור, לטענת התובע, ציינו הנתבעים בפניו כי היה ויפריע לעובדי "בזק" בעבודתם בארון התקשורת בשנית, הוא ייעצר וייאזק. כתמיכה לטענתו זו הציג התובע את כתב הגנתם של הנתבעים, שהוגש במסגרת התביעה הקודמת – ת"ק 28967-09-21 - שם הדברים נכתבו.

במסגרת כתב ההגנה שם, ציינה הנתבעת כי אחד השוטרים שהגיע למקום יצר קשר לאחר מכן עם הנתבעת והבהיר כי לעובדי בזק יש הזכות לבצע עבודתם, וכן הוסיף כי היה והתובע יפריע שוב לעבודת טכנאי "בזק", הוא יעוכב.

אציין כי עניין הגעת השוטרים למקום, כבר נדון במסגרת התביעה הקודמת ואף הוגש סרטון לעיונו של בית המשפט שם, המתעד את הגעת השוטרים ביום האירוע 13.9.21.

1. התובע אף הגיש ביום הדיון לפני, מזכר שנערך על ידי רפ"ק אריק רזניק ביום 16.1.23 כראיה חדשה לתמיכה בטענותיו הקודמות, לפיהן הנתבעים ציינו בפניו כי השוטר אמר להם כי יאזוק את התובע.

לפי האמור במזכר, רפ"ק אריק רזניק ברר עם השוטר אורי רחמים שערך את דו"ח הפעולה האמור (מיום 13.9.21).

מעיון במזכר עולה כי בפועל לא חודש בו דבר. השוטר רחמים, במענה לבירור שנערך עמו, הפנה לדו"ח הפעולה שרשם בזמנו, ומדו"ח הפעולה האמור עולה כי התובע הוא שקרא לשוטרים לבניין בטענה כי נגרם נזק לארון "בזק".

1. כאמור לעיל, כל טענות התובע הכרוכות בגרימת נזק לארון "בזק", הגעת השוטרים למקום והצגת הסרטונים, עלו ונדונו במסגרת התביעה הקודמת ולא ניתן לדון בהן בשנית.
2. אף טענתו של התובע בהליך שלפניי, לפיה הנתבעים איימו עליו כי ייעצר וייאזק, והאיום גורם לו לחרדה ולפגיעה במצבו הבריאותי, טענה המבוססת על האמור בכתב ההגנה שהוגש לתביעה הקודמת – כבר הועלתה ונדונה במסגרת ת"ק 28967-09-21.
3. התובע אומנם טען בדיון שלפניי כי הבחין בטענה זו רק לאחר שקיבל לידיו את כתב ההגנה מטעם הנתבעים (עמ' 2 ש' 10) ולכן לא יכול היה להתייחס לזה קודם לכן, אך טענה זו דינה להידחות.

ראשית, אין באפשרותו של התובע לפתוח בהליך חדש שעה שיכול היה להעלות טענותיו במסגרת התביעה הקודמת. התביעה חדשה אינה יכולה להוות "מקצה שיפורים" להליך משפטי קודם.

שנית, וזה העיקר, התובע כבר התייחס לטענה זו במסגרת כתב התשובה שהגיש בתביעה הקודמת וכבר שם טען כי הנתבעים ביימו את האירוע ששוטר יצר עמם קשר ואמר לנתבעים כי התובע ייאזק וייעצר כדי להפחיד את התובע. אותן הטענות, בדיוק, כפי שהוא טוען בתביעה שלפניי (ר' והשווה את כתב התשובה בתביעה הקודמת- ת"ק 28967-09-21 לסעיפים 1-2, 6-11 בכתב התביעה בתיק שלפניי).

ראוי כי אזכיר את דברי בית המשפט העליון ברע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (20.10.06), שם נקבע בהקשר זה:

"השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים, יהא בחינת "תכנית כבקשתך", וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של מעשה בית דין הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד..." ובהמשך הובהר כי " :אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על מנת שתיקבע זהות העילות...בודאי לא כל שכן כך, שעה שיוזם ההליך בשתי התביעות הוא אחד".

לשון אחר, מקום בו התובע העלה כל טענותיו במסגרת תביעה קודמת, והעניין נדון או יכול היה להיות נדון, אין לקבל תביעתו החדשה בגין אותו העניין בדיוק, משום מעשה בית דין.

1. בנסיבות אלה, בהן טענתו של התובע נדונה, לא ניתן לשוב ולדון בה במסגרת תביעה חדשה. הדרך להשיג על פסק הדין, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, כפי שאכן נעשה.
2. פועל יוצא של דבריי אלה הוא כי טענתו של התובע לפיה הנתבעים ציינו בפניו את דברי השוטרים כי אם ימנע מעובד בזק לבצע עבודתו, יעוכב, נדחית.
3. באשר לטענת התובע בדבר פרסום לשון הרע במסגרת כתבי הגנה שהוגשו בהליכים אחרים, הרי שלמותר לציין כי הגשת כתב הגנה במסגרת הליך משפטי אינה מהווה לשון הרע כעולה מסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בנסיבות אלה, טענתו זו נדחית.
4. לא מצאתי להידרש למסמך מס' 7 לכתב התביעה- הודעה לדיירי הבניין במסגרתה הובעה תמיכה בועד המכהן – אותו הגיש התובע לתמיכה בטענתו כי הנתבעים גורמים לו לחרדות באיומיהם, משכבר נקבע בפסק דינו של בית המשפט בתביעה הקודמת כי אין הוא קשור בתביעתו זו בגין איומיהם של הנתבעים כלפיו כי שוטרים יבואו וייאזקוהו.

אבהיר כי מסמך זה כבר הוגש במסגרת התביעה הקודמת כנספח לכתב התביעה ולכתב התשובה באותה תביעה. התובע אף העלה טענתו לעניין המכתב במהלך הדיון שהתקיים במסגרת אותו הליך. בנסיבות אלה, לא ניתן לדון במסמך זה בשנית, בהקשרה של אותה עילת תביעה.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
2. על התובע לשאת בתשלום הוצאותיהם של הנתבעים בסכום כולל של 500 ₪. הסכום ישולם בתוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 יום.

 ניתן היום, ח' שבט תשפ"ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.