17 ספטמבר 2022

1. בהתאם לבקשת הנתבע, בהיעדר התייחסות מצד התובע ומשלא נותרה עילה, התביעה נמחקת.
2. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבע בהוצאותיו בהליך. לטענת התובע, חרף העובדה שפנה פעמים מספר בבקשה לתיקון הטעות שנפלה בעניין נכותו הצמיתה ובבקשה לחישוב מחדש של נכויותיו, לא נענה, ורק לאחר חודשיים מהגשת התביעה לבית הדין, הודיע הנתבע על תיקון הטעות וחישוב מחדש של נכויותיו. עוד טען התובע כי אין לקבל את טענת הנתבע כי ההליך הסתיים בהסכמה, אלא מדובר היה בהחלטתו העצמאית של הנתבע לתיקון הטעות.
3. הנתבע מצדו, טען כי תיקן את טעות הקולמוס בעניינו של התובע במהירות האפשרית כבר ביום 14.8.22. לטענת הנתבע, לצורך תיקון זה היה על הנתבע לכנס את הוועדה בהרכבה כפי שקוימה לתובע בשעתו ולהחתים את הרופאים שנכחו בוועדה זו, וכי לא ניתן היה לעשות זאת בדרך אחרת. עוד טען הנתבע כי ברגע שהובנה הטעות והוסבר למחלקה האחראית הצורך בתיקון טעות הקולמוס, הדבר קודם ככל האפשר וב"כ התובע קיבל הודעה על כך. עוד ביקש הנתבע לציין כי התובע לא נפגע מהטעות, שכן הגמלה חושבה ושלמה לו רטרואקטיבית מיום הוועדה. לסיכום הפנה הנתבע להלכה הפסוקה לפיה כעניין שבשגרה אין נוהגים לעשות צו להוצאות בהליכים המסתיימים בהסכמה כפי שהיה בהליך זה.
4. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים, מהם עולה כי התובע פנה אל הנתבע במכתבו האחרון לפני הגשת התביעה שבכותרת, בבקשה בה פירט את הטעות שנפלה בחישוב אחוזי נכותו וביקש לתקנה, ואילו הנתבע בתגובה דחה את בקשתו. רק למעלה מחודשיים לאחר הגשת התביעה לבית הדין, ניאות הנתבע להכיר בטעותו ולתקן את המצב. בנסיבות אלה, ותוך שאני מביא בחשבון את השלב בו הסתיים ההליך ומבלי שהתקיים בו דיון מקדים, מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבע. ככל שלא ישולם סכום זה במועד כאמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"ב, (17 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.