1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 01.03.2022 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 15-136-74 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 414-54-902 שבעת התאונה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת כי בזמן שהפרטית נסעה בנסיעה ישרה סטה לפתע האופנוע לנתיב נסיעתה ופגע בה. לטענת התובעת, התאונה נגרמה ברשלנותו של רוכב האופנוע ומשכך, על הנתבעת לשאת בנזקיה. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לפרטית נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה, ועל בסיסה תובעת את נזקיה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי נסיבות התאונה היו שונות. לטענתה, האופנוע נסע בנתיבו כדין, אלא שלפתע הפרטית סטתה מהנתיב הסמוך באופן מסוכן ופגעה באופנוע. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לתובעת ואת היקפו.

3. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

4. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבמסגרתה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו ונחקרו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

5. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

6. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים הבאים:

6.1. לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, גרסתה של נהגת הפרטית הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של רוכב האופנוע.

גרסתה של נהגת הפרטית הייתה קוהרנטית, עקבית, אינטואיטיבית והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של רוכב האופנוע שהייתה מהוססת, מתפתחת, בלתי עקבית ומעוררת תהיות.

6.2. מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה הם בפרטית בפינה השמאלית הקדמית, כפי העולה מחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ותמונות הנזק לפרטית, ובאופנוע בחלקו האחורי, בג'ק, כפי שהעיד רוכב האופנוע בעדותו (עמ' 2, שורה 32 לפרוטוקול).

איני מקבל את ניסיונה של הנתבעת ובאת כוחה להראות כי מוקד הנזק בפרטית הוא בכלל בפינה הימינית הקדמית. נהגת הפרטית העידה כי הנזק לפינה הימינית הקדמית ארע בתאונה קודמת ולא קשור בתאונה דנן. אני נותן אמון מלא בגרסתה אשר מתיישבת עם חוות דעת השמאי ועם העובדה כי רוכב האופנוע לא ידע בדיוק לומר היכן נפגעה הפרטית, לטענתו מפאת הזמן שחלף (עמ' 3, שורות 15-14 לפרוטוקול).

לא מן הנמנע כי רוכב האופנוע הבחין בנזק אחר שמצוי בפרטית שאינו קשור לתאונה דנן, או שציין בהודעתו על התאונה מוקד נזק אחר בפרטית על מנת להרחיק את עצמו מהאחריות לתאונה.

6.3. בנוסף לכך, רוכב האופנוע אישר בעדותו בבית המשפט כי נסע בין הנתיבים (עמ' 3, שורות 2-1 לפרוטוקול). גרסה זו של רוכב האופנוע מתיישבת היטב עם גרסתה של נהגת הפרטית, לפיה הבחינה באופנועים שהיו בכביש נוסעים בזיגזגים בשל עומס התנועה שהיה בכביש (עמ' 1, שורות 12-11 לפרוטוקול).

6.4. אני סבור כי רוכב האופנוע אשר נסע בין הנתיבים על פי גרסתו שלו, ובשל עומס תנועה שהיה בכביש כפי שהעידה נהגת הפרטית (עמ' 2, שורה 11 לפרוטוקול), סטה באחת ימינה בניסיון להשתחל למרווח שנותר לפני הפרטית והוא "חתך", בשפת העם, את מסלול נסיעתה של הפרטית שהייתה בנסיעה איטית, ועל ידי כך גרם בחוסר זהירותו לקרות התאונה.

6.5. אני מקבל את גרסתה של נהגת הפרטית, לפיה לא סטתה מנתיב נסיעתה ואת הכחשה החד משמעית כי לא סטתה ימינה, לא יכולה הייתה לסטות ימינה בשל עומס התנועה וכלל לא הייתה צריכה לפנות ימינה בהמשך הכביש (עמ' 1, שורות 19-18 לפרוטוקול).

6.6. מכאן, שעלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל על שכמה כדי להראות כי התאונה נגרמה ברשלנותו של רוכב האופנוע.

6.7. לא מצאתי כי בנסיבות העניין של סטייה באחת ללא כל מתן התראה מראש היה באפשרותה של נהגת הפרטית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. לכן, אין מקום להטיל על נהגת הפרטית כל אחריות לקרות התאונה ואף לא אשם תורם.

6.8. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על רוכב האופנוע.

6.9. אשר למחלוקת בעניין הנזק, הרי מאחר שההודעה על התאונה נמסרה בסמוך לאחר שהתרחשה, דהיינו עוד למחרת התאונה כפי העולה מטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת, והואיל ובדיקת רכב התובעת בידי שמאי רכב נערכה גם היא 19 יום בלבד לאחר מועד התאונה, כפי העולה מחוות דעת שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה, והואיל ונזקי הפרטית מתועדים בתמונות ונזקים אלו מתיישבים עם נסיבות התאונה, הרי שאני קובע כי אכן הנזקים שנמצאו בחוות דעתו של שמאי רכב שבדק את הפרטית, הם תוצאה של התאונה. די בכך כדי להצביע על הקשר הסיבתי שבין הנזקים לתאונה.

6.10. אשר למחלקת לעניין היקף הנזק, מאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

סיכום

7. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 6,038 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 2,250 ₪.

הסכומים הכוללים לעיל ישולמו תוך 30 יום.

8. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.