לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות הממונה מיום 25.4.2022 שבמסגרתן קיבל חלקית את בקשות היחידים להפחתת צו התשלומים בעניינם.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור, בהתאם לסמכותי שבתקנה 149(2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (בשילוב תקנה 2 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ט – 2019), ולהכריע בו על יסוד החומר שהוגש, בהתאם לתקנה 138(5) לתקנות סדר הדין האזרחי הנ"ל.

רקע ויריעת המחלוקת

1. ביחס לשני היחידים, בני זוג נשואים, מתנהל הליך חדלות פירעון. הדיון בהליכים אוחד.
2. ביום 8.8.2021 ניתן ביחס לשני היחידים צו פתיחת הליכים ובמסגרתו הוטל עליהם לשלם תשלום חודשי - סך 1,800 ₪ ליחיד, ו-1,700 ₪ ליחידה.
3. היחידים הגישו לממונה בקשה להפחתת צו התשלומים של כל אחד מהם.
4. הנאמנת הגישה תגובה שבמסגרתה גרסה שיש להעמיד את התשלום החודשי על 1,500 ₪ ביחס ליחיד ועל 1,000 ₪ ביחס ליחידה.
5. הממונה, בהחלטותיו מיום 25.4.2022 (להלן: "החלטות הממונה"), אימץ את עמדת הנאמנת והפחית את צווי התשלומים בהתאם.

על החלטות אלו של הממונה הוגשה בקשת רשות הערעור הנוכחית, כאשר היחידים מבקשים לקצוב את התשלום החודשי על סך של 600 ₪ בחודש לכל אחד מהם.

1. היחידים טוענים בין היתר כי אין ביכולתם לעמוד בצו התשלומים שנקבע בהחלטות הממונה. היחידים טענו כי הם מתקיימים בצניעות, הוצאותיהם הן רק ביחס לצרכים חיוניים וכי הם נוקטים מאמצים ניכרים להשיא את הכנסותיהם. היחידים ציינו את העובדה שהם מטופלים בשני קטינים, האחד בן כשמונה חודשים, שנזקק למסגרת שעלותה גבוהה, וכן את נכותו של היחיד.
2. הנאמנת ציינה בתגובתה כי הנתונים מלמדים על כך שהיחיד אינו ממצה כושר השתכרותו, הצביעה על הוצאות שונות שאינן חיוניות או שאינן ממוסמכות, ועל כך שהיחידים התחייבו לשלם לבא כוחם שכ"ט בשיעור גבוה במיוחד. הנאמנת הוסיפה כי נוכח ההפרש בין דמי המחיה בכבוד לפי טבלאות הממונה, לבין שיעור ההכנסות של היחידים, "ניתן להפחית את צו התשלומים בעניינו של היחיד לסך של 1,350 ₪, וליחידה לסך 900 ₪".
3. הממונה גרס שיש לדחות לחלוטין את הבקשה למתן רשות ערעור. אף הוא הצביע על הוצאות שלטעמו הן גבוהות או לא ממוסמכות, וטען כי נוכח הכנסות התא המשפחתי אל מול דמי המחיה בכבוד, היחידים מסוגלים לעמוד בצו התשלומים הקיים.

דיון

1. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הערעור.
2. הכנסות התא המשפחתי של היחידים, כפי שעולה מן הדו"חות שהוצגו, מגיעות לכ-14,000 ₪ בחודש ויותר.
3. במסגרת הוצאות התא המשפחתי ניתן למצוא הוצאות שעל פניו אינן מוצדקות או שסכומן נראה מופרז. כך למשל, הוצאה בגין "מי עדן" בסך של כ-200 ₪ בחודש; תקשורת ביתית – 660 ₪ בחודש; הלבשה – 650 ₪ בממוצע לחודש; דלק ונסיעות – למעלה מ- 2,000 שח בממוצע לחודש.

לבד מכך, בטבלת ההוצאות ניתן למצוא סעיף שפשרו לא ברור , המכונה "שונות" הכולל הוצאות בסך ממוצע של כ-1,000 ₪ בחודש, וסעיף נוסף, שפשרו אף הוא לא ברור, ולא ברור מדוע הוא מופרד מן ההוצאה הכללית של כלכלה, שכונה על ידי היחידים "הוצאות ילד עד גיל 3", ושלגביו נרשמה הוצאה של 500 ₪ בחודש.

1. לעניין שכר הטרחה שנגבה מן היחידים על ידי בא כוחם, בסך של 50,000 ₪ יש לקבל את עמדת הנאמנת, שפורטה בהרחבה, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון (רע"א 6764/15 עו"ד ארז נ' קרוייז). מדובר בסכום שעל פניו הוא על הצד הגבוה ביותר, ואין כל הצדקה לכך שהיחידים, גם אם משולם הסכום בתשלומים בני 1,000 ₪ בחודש. כפי שנפסק, אין ספק כי תשלומים משמעותיים לב"כ משפיעים על יכולת התשלום לנושים האחרים. כן יש לבחון האם מידתי היחס בין הסכומים המשולמים לב"כ לעומת הסכום המשולם לנושים. במקרה דנן, על פניו המצב אינו סביר, הן ביחס לתקופת התשלומים והן ביחס לשיעור שכה"ט בכללותו, ובפרט בשים לב לסכום שאותו טעונים היחידים שביכולתם לשלם כתשלום חודשי – 600 ₪ כ"א.
2. יש להבהיר כי באמור אין כדי לפגוע בזכותו של יחיד להסתייע בשירות משפטי ברם "התשלום בגין אותו ייצוג צריך להתאים למצבו הכלכלי של החייב ולהכנסותיו. כשם שמי שנמצא בהליך פש"ר צריך לנהוג בצניעות בכל הקשור להוצאות מחייה (כגון ביחס לגובה תשלום שכר הדירה), כך הוא חייב לנהוג בצניעות ובסבירות אף ביחס לעלות ייצוגו המשפטי." (פש"ר (תל אביב-יפו) 55506-06-17 עו"ד גיורא רובננקו המנהל המיוחד נ'  איינורה ירייב).
3. יש להוסיף, כי על פניו, שכר הטרחה שהתחייבו היחידים לשלם לבא כוחם, עולה בהרבה על זה הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, שלפיו השכר המומלץ הוא 5,477 ₪ בצירוף סך השווה ל-2.5% מתביעות החוב שהוגשו. אמנם מצבת תביעות החוב לא הוצגה בטיעוני הצדדים, אולם גם אם ההתייחסות תהא לחובות המוצהרים, הפער נותר עמוק.
4. אבהיר היטב, מובן כי האמור אינו בא לפגוע בזכותו של ב"כ היחידים לתמחר את השירות המשפטי כראות עיניו, והדברים שלעיל מתייחסים בראש ובראשונה ליחידים ולא לבא כוחם. מצופה מיחידים שמבקשים לחסות תחת כנפיו של הליך חדלות פירעון, שינהגו "בצניעות וסבירות" גם בעניין הייצוג המשפטי, כמצוטט לעיל מפסק הדין בעניין רובננקו.
5. לעניין טענת היחידים על כך שהם נאלצים לשלם סך של 1,200 ₪ בחודש עבור מעון לילדם התינוק, לאחר שהאם שהשגיחה עליו חלתה, מדובר בנתון שכלל לא היה לפני הממונה בעת שהוגשה הבקשה להפחתת התשלום החודשי, וממילא לא נבחן על ידו. כמו כן, הנתון אינו מגובה בכל אסמכתא שהיא ואף לא מופיע בדו"חות החודשיים שהיחידים בחרו לצרף לבקשתם. ממילא, אין מקום ליטול עובדה נטענת זו בחשבון במסגרת בחינת החלטת הממונה.
6. כל האמור מעלה כי הוצאות היחידים כוללות רכיבים מופרזים שככל שהיחידים יקצצו בהם, הכנסתם הפנויה תגדל בכמה מאות ש"ח לכל הפחות. משכך, ולאור הפער הנוכחי הקיים בין הכנסותיהם של היחידים, אל מול דמי המחיה בכבוד לפי טבלאות הממונה, נראה כי החלטות הממונה עומדות באמות מידה של סבירות, ואין מקום להתערב בהן.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אב תשפ"ב, 04 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.