מבוא:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמי לוי יטח), מיום 03/05/22 בתיק חדל"פ 1961-09-20.

2. ערעור זה מתמקד בשאלה האם חוב של קרנית שנוצר במסגרת הליך אזרחי בשל העדר כיסוי ביטוחי מצד המערער - היחיד שהיה מעורב בתאונת דרכים ושהורשע בין היתר בעבירת הפקרה לאחר פגיעה, הינו חוב שאינו בר הפטר בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון")?

העובדות הצריכות לעניין:

3. ביום 22/11/20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של המערער במסגרתו נקבע תשלום חודשי על סך 150 ₪.

4. המערער בן 43, נשוי, אב ל- 5 קטינים ועובד כפיים שכיר שמשתכר סך של 6000 ₪ לחודש.

5. בעניינו של המערער נוהל בעבר הליך פש"ר (תיק פש"ר 46680-05-17) בגין אותן נסיבות הסתבכות בחובות, אך הליך הפש"ר הקודם בוטל בפסק דין מיום 25/6/18 בשל מחדליו של המערער בהליך עצמו, מבלי שבית המשפט הכריע בבקשה לגופה.

6. המערער הצהיר במסגרת בקשתו למתן צו לפתיחת הליכים על חובות בסכום של 913,511 ₪ ל- 4 נושים. החוב הראשון והעיקרי הינו חוב לקרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בסך של 648,260 ₪ בגין תביעת שיפוי שהגישה עקב תשלומה לפיצויי פלת"ד להולך רגל, קטין בן 9 שנים (להלן: "הנפגע") שנפגע מהרכב שהיה נהוג ע"י המערער; ושלושת החובות הנוספים הינם חובות לשלושה נושים פרטיים בגין פיצוי כספי שנפסק להם על דרך הפשרה, במסגרת ת"א (שלום חדרה) 2505/05 משפחת סואלחה נגד משפחת חשאן (מיום 21/7/11), עקב מעורבות המערער במעשי תקיפה נגדם שגרמו להם לנזקי גוף.

7. כאן המקום לציין כי החוב לקרנית נוצר, לאחר שהמערער היה מעורב בתאונת דרכים, שבעקבותה הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו נהיגה בקלות ראש בכך שסטה מנתיב נסיעתו, פגע בהולך הרגל, מחץ אותו לקיר המבנה וברח מהמקום עם רכבו, כאשר באותו מעמד נהג המערער ללא ביטוח וללא רשיון נהיגה. כתוצאה ממעשיו נגרמו לנפגע חבלה של ממש (שבר ברגל ופצע קרוע). המערער הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לרבות עבירת הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] – התשכ"א – 1961 – ראו ת.ד 1492/05 (תעבורה חדרה) תביעות חדרה – משטרת ישרל נגד חשאן רשאן.

8. בעקבות תאונת הדרכים, הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד") ע"י הנפגע כנגד המערער וכנגד קרנית (שצורפה כנתבעת בשל העדר כיסוי ביטוחי מצד המערער). בפסק דין שניתן ביום 15/2/11 חוייבו המערער וקרנית ביחד ולחוד לשלם לנפגע את סכום הפיצויים המגיע לו. כמו כן נקבע כי המערער שנשלחה אליו הודעה לצד שלישי, ישפה את קרנית על כל סכום בו תשא בפועל מכוח פסק הדין, זאת מכוח זכות החזרה של קרנית בהתאם לסעיף 9 לחוק הפלת"ד – (ת"א 20456/06). החוב שנפסק לטובת קרנית לא שולם לה ופסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

9. במסגרת הליך הפש"ר, הוגשו בפועל, כנגד המערער שתי תביעות חוב בלבד. האחת, על ידי הנושה פלאפון תקשורת בע"מ בסך 11,585 ₪ ואשר אושרה בסך של 7,481 ₪ והשניה על ידי הנושה קרנית בסך של 645,550 ₪ ואשר אושרה בסך של 388,214 ₪. כך שסך חובותיו של המערער מסתכמים בסך של 395,695 ₪, כאשר החוב לקרנית מהווה למעלה מ- 98% מסך חובותיו המאושרים של המערער.

10. בתיק הנדון ולקראת הדיון שהתקיים בעניינו של המערער, הגיש הנאמן דו"ח ממצאי בדיקה לבית משפט קמא (ביום 2/12/21) במסגרתו המליץ על ביטול הצו לפתיחת הליכים וזאת מאחר וממצאי הבירור העלו כי חובו העיקרי של המערער לקרנית נוצר לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים, במהלכה דרס את הנפגע, בעת שנהג ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה בתוקף. כמו כן ציין הנאמן כי יתר חובותיו המוצהרים של המערער "מקורם, על פי הצהרתו, בפיצוי כספי עונשי שנגזר עליו לקורבנות עבירה בעקבות הליך פלילי שנוהל נגדו בשל קטטה".

11. ביום 21/2/22 הוגשה המלצת הממונה שבמסגרתה סבר הממונה כי יש ליתן למערער אורכה להסרת המחדלים, על מנת להשלים את הבירור באשר לסוגית תום ליבו של המערער ביצירת חובותיו.

12. ביום 23/2/22 התקיים דיון בעניינו של המערער שבמסגרתו הועלתה השאלה האם חובותיו של המערער ובפרט החוב לקרנית, הינו חוב בר הפטר בהתאם לסעיף 175 א(2) לחוק חדלות פרעון.

13. לשם בירור הסוגיה, נדרש המערער להמציא לידי הנאמן עותק מכתב האישום שהוגש כנגדו בעקבות תאונת הדרכים נשוא החוב לקרנית, עותק מהכרעת הדין ומגזר הדין וכן עותק מכתב האישום ומגזר הדין המתייחס לבני משפחת סואלחה.

14. לאחר שהמערער הגיש את המסמכים הדרושים לידי הנאמן, הגיש הנאמן עמדתו בהנחיית ב"כ הממונה ולפיה ניתן לאשר למערער תכנית שיקום לאור העובדה כי החוב לקרנית איננו נכלל במסגרת סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פרעון, מאחר והוא נובע מזכות החזרה של קרנית ובשל היעדר כיסוי ביטוחי, כך על פי גרסתם.

15. לעניין החובות לבני משפחת סואלחה, ציין הנאמן כי המערער לא הורשע בסופו של יום בעבירה פלילית בגין אירוע התקיפה ולכן, מדובר בחובות שאינם נכללים גם כן במסגרת סעיף 175(א)(2).

16 הנאמן והממונה הציעו תכנית שיקום שכללה תוספת תשלום לקופה בסך של 66,000 ₪ אשר ישולמו ב- 48 תשלומים חודשיים בסך של 1375 כל אחד ומימוש נכסים פיננסיים לא מוגנים ככל שישנם והמערער הסכים לתכנית השיקום הנ"ל .

17. ביום 12/4/22 הגישה קרנית עמדתה, במסגרה הבהירה כי מקורו של חובה בתאונת פגע וברח בה היה המערער מעורב וכי בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון, ההפטר לא יחול על חוב שנובע בין היתר מעבירת אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה") וכי העבירה של הפקרה לאחר פגיעה בה הורשע המערער הוגדרה כעבירת אלימות חמורה בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה.

18. בדיון הנוסף שהתקיים ביום 28/4/22 הבהיר הנאמן וב"כ הממונה על שינוי עמדתם ביחס לעניינו של המערער, זאת לאחר שהתקבלה עמדת קרנית. לפי עמדתו העדכנית של הנאמן:

"נעשתה ריוויזיה בעמדה שלנו והעמדה היום היא באמת כזו שאנו סבורים שהחוב אינו בר הפטר מאותם נימוקים שפורטו בעמדת קרנית, שכן היחיד הורשע בעבירה חמורה של הפקרה לפי פקודת התעבורה. אנו סבורים שתקנות הציבור חלות במקרים כמו זה ושהחוב לא ייחשב כחוב בר הפטר" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28/04/2022, שורות 11-16).

גם ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי:

"עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28/04/2022, שורות 19-25).

19. בית משפט קמא לאחר ששקל את טעות הצדדים ולאחר עיון במסמכים הורה על ביטול ההליך בעניינו של המערער, תוך קביעה כי:

"...לא ניתן אלא לקבוע באופן חד משמעי כי החוב כלפי קרנית הינו חוב אשר נובע מאירוע התאונה בו היחיד היה מעורב, במסגרתו ביצע היחיד עבירות רבות, לרבות עבירת הפקרה אחרי פגיעה, כמוגדר בסעיף 64א לפקודת התעבורה, שהינה עבירת אלימות חמורה, כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה.." – (שם, פסקה 40).

בבהמשך קבע בית משפט קמא כי:

"אין בעובדה כי החוב לנושה קרנית נוצר בשל היעדר כיסוי ביטוחי ליחיד, כדי לשנות מתחולתו של סעיף 175(א)(2) במקרה דנן. זאת מהטעם הפשוט ולפיו המחוקק הבהיר את רצונו באופן ברור וספציפי כי כאשר תתבצע העבירה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה, עבירת הפקרה אחרי פגיעה שהינה עבירת אלימות חמורה, ונוצר חוב בגין האמור (אגב הליך פלילי או אזרחי), לא יחול ההפטר"

20. בית משפט קמא המשיך ובחן את יתר חובותיו המאושרים של המערער וציין כי סך חובותיו המאושרים מסתכמים בסך של 395,695 ₪, כאשר החוב לנושה קרנית מהווה למעלה מ-98% מסך חובותיו המאושרים ולכן אי החלת צו ההפטר על החוב לקרנית משמעו כי המערער נכנס להליך חדלות הפירעון וגם יוצא ממנו במצב של חדלות פירעון, שכן אף אם יינתן ליחיד הפטר מהחוב הזניח לנושה פלאפון תקשורת בע"מ המסתכם בסך של 7,400 ₪, הרי שמיד עם סיום ההליך יהיה ליחיד חוב לנושה קרנית בסכום של כ-400,000 ₪.

21. בסופו של יום, הורה בית משפט קמא על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של המערער, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון וביטל את ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים.

טענות הצדדים:

22. המערער טען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי שלושת החובות של משפחת סואלחה הם בגדר פיצוי כספי עונשי שנגזר על המערער לנושים אלה כקורבנות עבירה, בעקבות הליך פלילי שנוהל בגין קטטה בה היה מעורב. המערער ציין כי לא הורשע בשום עבירה פלילית בגין אירוע הקטטה עם משפחת סואלחה ופסק הדין שניתן נגדו לזכות משפחת סואלחה הינו פיצוי אזרחי לכל דבר ועניין.

23. עוד טען המערער כי בית משפט קמא לא התחשב בכך שבעשור האחרון המערער "חזר בתשובה" והשתקם הן דתית והן חברתית ולא התחשב בעצם העובדה כי ייגרם נזק בלתי הפיך לסיכויי שיקומו הכלכלי.

24. לטענת המערער שגה בית משפט קמא משלא השתמש בסמכותו השיורית עפ"י סעיף 279 לחוק חדלות פרעון,

25. בנוסף טען המערער כי הוא לא הודה בעובדות כתב האישום בהכרעה דיונית ולא מתוך הודאה של ממש בעובדות כתב האישום אלא מתוך רצון להנות מעסקת הטיעון. המערער ציין כי למקום התאונה לא הגיעו שוטרים ולא אמבולנס, הוא לא ברח אלא שמיד כשפגע בילד, עצר, ירד והרים אותו בין זרועותיו מסר אותו לאדם שלקח אותו למרפאה.

26. לטענת המערער סעיף 175 לחוק חדלות פרעון נחקק באופן גורף ללא סייגים וללא חריגים, אינו משאיר שיקול דעת לבית המשפט ולא עומד בקנה אחד עם רוח הפסיקה העדכנית והחוק שתכליתם בראש ובראשונה הינו שיקומו של היחיד.

27. המערער הפנה לפסק הדין שניתן בפש"ר (מחוזי מרכז) 10397-10-15 סמארה נגד כונס נכסים רשמי תל אביב וטען כי גם בעניינו החוב לקרנית לא נגרם כתוצאה מהרשעתו בעבירת ההפקרה אלה כתוצאה מהעדר כיסוי ביטוחי כי באם היה כיסוי ביטוחי רנת לא היתה צד להליך בכלל.

28. עוד טען המערער כי היה מקום ליתן לו צו שיקום כלכלי וביצוע האזון המתחייב ע"י הארכה של תכנית הפירעון ולא מחיקת הבקשה וביטול ההליך.

29. אשר על כן, ביקש המערער לקבל את הערעור, להורות על החזרת הצו לפתיחת הליכים על כנו, ומתן צו שיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק חדלות פרעון ובתנאים שסוכמו בין המערער למשיבים 1-2 ואשר כללו אישור תכנית שיקום שכללה תוספת תשלום לקופה בסך של 66,000 ₪ שישולמו ב- 48 תשלומים חודשיים.

30. מנגד, ביקש ב"כ קרנית לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק הדין של בית משפט קמא על כנו. לטענתו, צדק בית משפט קמא כשקבע שהחוב הנדון אינו ניתן להפטר בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פרעון.

31. ב"כ קרנית ציין כי החוב נובע מאירוע התאונה, החייב ביצע בין היתר עבירת הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה שהינה עבירת אלימות חמורה גם מבחינה מוסרית. עוד ציין כי קרנית נכנסת לתמונה ומשלמת לנפגע, מתוך כספי הציבור, כדי שלא ירדוף אחרי הפוגע.

דיון והכרעה:

32. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ושמעתי טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור ולהלן נימוקיי.

33. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פרעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין , וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל – ראו רע"א 1688/19 לוי נגד הכונס הרשמי (6/3/19); ע"א 2874/21 אבו שקארה נגד עו"ד רים עזאיזה (22/6/21).

34. בסעיף 175 לחוק חדלות פירעון הגדיר המחוקק באופן מפורש את האיזון המבוקש על ידו בין האינטרסים המנוגדים, תוך קביעת הנחיות מפורשות באשר למהותם של חובות אשר לא יחול עליהם צו ההפטר:

"175. (א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה:

(1) תשלום עונשי;

(2) חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001;

(3) חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, להורות כי ההפטר יחול על חובות עבר המפורטים להלן, כולם או חלקם, ורשאי הוא להתנות החלת הפטר כאמור בתנאים:

(1) ריבית, קנס או תשלום אחר בשל אי-תשלום במועד של תשלום עונשי שנוספו או הוטלו בתקופה שקדמה למועד מתן הצו לפתיחת הליכים;

(2) חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.

(ג) נוסף על האמור בסעיף קטן (א)(2), בית המשפט רשאי להורות כי ההפטר לא יחול על חוב עבר שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אם מצא כי הדבר מוצדק נוכח מהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה או נסיבותיה."

35. אכן סעיף 175(ב) לחוק חדלות פרעון מאפשר לבית המשפט "בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, להורות כי ההפטר יחול על חובות עבר, כולם או חלקם, ורשאי הוא להתנות החלת ההפטר בתנאים..", ואולם המערער לא העלה כל טענה המלמדת כי בנסיבות תיק זה ראוי להחיל סעיף 175(ב).

36. בית המשפט העליון התייחס לאחרונה לפרשנות סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פרעון בקובעו כי:

"המשותף לכל אותם חובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם. היינו חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני, פסקה 6 (17.4.2012)). שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר" – ע"א 4288/21 יצחק כהן נגד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד (27/6/21) (להלן: "כהן").

37. בדברי ההסבר לסעיף 175 לחוק להצעת חוק חדלות פירעון, ה"ח 1027, צויין כי:

"מתן ההפטר נועד לאפשר ליחיד לצאת לדרך חדשה. זאת אף במחיר של פגיעה בזכותם של הנושים. ואולם, קיימים חובות שהאינטרס בתשלומם גובר על האינטרס שבמתן אפשרות ליחיד לצאת לדרך חדשה. חובות אלה הם חובות שבבסיסם עומדים שיקולים ערכיים אחרים, המצדיקים את שימורם לאחר ההפטר, גם במחיר הפגיעה ביכולת השיקום של היחיד. להלן סוגי החובות שמוצע לקבוע כי ההפטר לא יחול לגביהם והנימוקים לכך...חוב שנוצר בדרך מרמה, או חוב הנוגע מעבירת גניבה, או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בזכות זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001... החוק מבקש לכלול בסעיף זה עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשלהן בשל העדפת האינטרס הציבורי" (ראה עמודים 691-692).

38. כאמור, סעיף 175 (א)(2) לחוק חדלות פירעון מפנה להגדרת עבירות אלימות חמורה בחוק זכויות נפגעי עבירה, שבו מוגדרת עבירת אלימות חמורה בחלק א ובחלק ב שבתוספת הראשונה א' לחוק. כך שעבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה, תחשבנה כעבירת אלימות חמורה.

39. עבירות חמורות אלה לרבות עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, הן מסוג העבירות, שמבחינה חברתית ומוסרית, לא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשל ביצוען, נוכח העדפת האינטרס הציבורי – ראו עניין כהן.

40. יוצא אפוא, כי תאונה בה היה מעורב נהג וביצע את העבירות המפורטות בסעיפים 64 ו/או 64 א לפקודת התעבורה, שתחשבנה כעבירת אלימות חמורה, ונוצר חוב ליחיד, תביא לתחולתו של סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון אין נפקא מינה אם הנושה הינו הנפגע עצמו שנפגע ישירות מביצוע העבירות נשוא סעיף 175(א)(2) או הינה קרנית, שנכנסת בנעליו של הנפגע, בשל העדר כיסוי ביטוחי, על אף שהחוב נפסק בהליך אזרחי במסגרת תביעה שהוגשה ע"י הנפגע , שתבע את המערער כנהג הרכב ואת קרנית בשל העדר כיסוי ביטוחי, כך שהחוב נשוא תיק זה מקורו במעשיו של המערער שפגע בהולך הרגל והפקיר אותו לאחר הפגיעה, מעשה שהינו מסוג המעשים שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרות בשל ביצוען נוכח העדפת האינטרס הציבורי ולאור העובדה שחובות אלה מבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם.

41. אין בעובדה כי החוב לנושה קרנית נוצר בשל היעדר כיסוי ביטוחי ליחיד, כדי לשנות מתחולתו של סעיף 175(א)(2) במקרה דנן. זאת בגלל שהחוב נבע מהתאונה בה היה מעורב המערער שבמסגרתה ביצע, בין היתר, עבירת הפקרה אחרי פגיעה שהינה עבירת אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, כך שבסעיף 175(א)(2) הבהיר המחוקק את רצונו באופן ברור וספציפי כי כאשר תתבצע העבירה של הפקרה לאחר פגיעה ונוצר חוב בגין האמור (אגב הליך פלילי או אזרחי), לא יחול ההפטר.

המחוקק הכיר כיום במקרים בהם המטרה השיקומית נסוגה בפני תקנת הציבור הכללית, עת קבע מפורשות כי לא יינתן הפטר מחוב שנוצר בעבירת אלימות חמורה –ראו והשוו לדברים שנאמרו בפש"ר 14911-07-12, שם נאמר כי:

"חומרת העבירות, חוסר המוסריות שדבקה בהן, מגיעים לכדי אי חוקיות של ממש באופן שהתכליות העומדות ביסוד דיני פקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו, נדחות ונדחקות מפאת חומרתן של העבירות המגיעה לכדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" – ראו גם פש"ר 32757-12-16 טורג'מן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'.

42. לכן, נוכח האמור לעיל ולאור סעיף 286 לחוק חדלות פירעון, הרי בצדק הורה בית משפט קמא על ביטול הצו לפתיחת הליכים. במקרה דנן כאשר החוב לקרנית מהווה למעלה מ- 98% מסך חובותיו המאושרים של המערער, ולא ניתן לקבל הפטר בגין חוב זה, אין תחולת לניהול הליך חדלות הפירעון ובדין הורה בית משפט קמא על ביטול ההליך. פתוחה בפני המשיב החלופה

43. יתרה מזו, אציין כי אמנם, החייב כבר שילם את חובו לחברה במסגרת העונש הפלילי שהוטל עליו.יחד עם זאת, שוכנעתי כי אין מקום להפטירו מהחוב לקרנית שנבע מאירוע התאונה בו היה המערער מעורב במסגרתו ביצע מעשיו החמורים, לרבות הפקרת הנפגע לאחר התאונה, כפי שפורטו בסעיף 7 לעיל ולא ניתן לאלץ את קרנית לוותר על האפשרות לנסות לגבות את החוב הנ"ל בהליכים מחוץ להליך הפש"ר. אדגיש כי, אי תחולת ההפטר על חוב זה נובעת מהפגם המוסרי החמור שדבק בנסיבות יצירת החוב ומההלכה כי במקרים חריגים שכאלו, תקנת הציבור תגבר על המטרה השיקומית שבהליך הפש"ר.

44. מכל המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.

פתוחה בפני החייב הדרך לנקוט בהליך של הסדר נושים על פי הוראות הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.