לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט יוסי טורס) בת"א 11197-04-22 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למניעת דיספוזיציה בנכסים ו/או רישום בעיקול לגבי נכסי המשיבים.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה. כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגדה.

הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא:

מדובר בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים להשבת כספים אשר הוא טוען כי המשיבים נטלו ממנו תוך "עקיצה". בקשה קודמת של המבקש לצו למניעת דיספוזיציה בנכסים או לחלופין צו עיקול ברישום על נכסי המשיבים נדחתה על ידי בימ"ש קמא באפריל 22' ונקבע כי מדובר בבקשה גורפת לאיסור דיספוזיציה או עיקול על כלל נכסי הנתבעים ולכך בוודאי שאין מקום. בקשה נוספת שהוגשה לעיון חוזר בעניין צו למניעת דיספוזיציה בנכסים או לחלופין צו עיקול ברישום נדחתה בהעדר נסיבות חדשות או עילה אחרת המצדיקה עיון חוזר. צוין כי כתב התביעה אינו מפרט את עילת התביעה הכספית וממילא אינו מגלה ראיות מספיקות לכאורה לזכיה בסעד כספי, באופן המצדיק סעד זמני. שוב הודגש כי הבקשה נוסחה באופן כוללני ללא פירוט נכס כלשהו לגביו היא מתייחסת ונקבע כי די בכך כדי לדחותה. עוד צויין כי ככל שהסעד הוא אכן כספי, הרי שהבקשה לצו איסור דיספוזיציה אינה אלא בקשה לעיקול במסווה ולא נמצאה בבקשה כל טענה בדבר הכבדה שתגרם באם לא יוטל העיקול. בימ"ש קמא העיר במסגרת החלטתו מיום 17.04.22 כי לאור טענות המבקש אפשר שראוי לשקול ניסוח התביעה מחדש.

בעקבות זאת, ככל הנראה, הגיש המבקש לבימ"ש קמא בקשה לתיקון כתב תביעה ופיצול סעדים. בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 20.04.22 כי הבקשה אינה ברורה ועל המבקש לנסחה מחדש ובאופן ברור וככל שקיימת בקשה לתיקון כתב התביעה, יש לצרף טיוטת כתב תביעה מתוקן. בהמשך הוגשה בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה ופיצול סעדים ובהחלטתו מיום 27.04.22 קבע בימ"ש קמא כי שוב קשה להבין את התיקון המבוקש במדויק זולת שככל הנראה מבוקש לכלול סעד כספי ולהוסיף נתבעים ושוב לא ברור במה עוסקת הבקשה לפיצול סעדים, אך הותר תיקון כמבוקש וביחס לבקשה לפיצול סעדים נקבע שיהיה מקום לדון בה לאחר הגשת כתב הגנה או אגב בקשה לפסק דין בהיעדר, לפי העניין.

ביום 03.05.22 הוגשה על ידי המבקש לבימ"ש קמא בקשה נוספת למניעת דיספוזיציה בנכסים ו/או רישום בעיקול. בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי לאחר עיון בבקשה ראה לדחותה ללא צורך בקיום דיון שכן היא אינה מגלה עילה. צוין שטרם הוגש כתב תביעה מתוקן ומשכך ההחלטה מיום 17.04.22 כוחה יפה גם לענייננו שכן לא חל כל שינוי נסיבות. כן צוין כי אף אם נניח שמדובר בבקשה לסעד זמני המוגשת טרם הגשת ההליך העיקרי, אין להיעתר לה, שכן אין באיסור דיספוזיציה רלוונטיות להבטחת ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן, ודומה שמדובר בעיקול בתחפושת ולא בבקשה שמטרתה הבטחת נכס מסוים. כן נקבע כי אין להתיר עיקול שכן לא הובאו ראיות להוכחת הכבדה על ביצוע פסק הדין ולא פורטו נכסים בני עיקול ואין מקום להחלטה גורפת כמבוקש.

תמצית טענות המבקש:

המבקש טוען במסגרת בקשת רשות הערעור כי ההחלטה עליה מבוקש לערער הינה מיום 27.04.22, אך יצוין כי החלטת בימ"ש קמא מיום 27.04.22 עוסקת בבקשה לתיקון כתב תביעה ופיצול סעדים ולא במתן צו לאיסור דיספוזיציה ובהחלטה מיום 27.04.22 בימ"ש קמא נעתר לבקשת המבקש לתיקון כתב תביעה. בכל מקרה, המבקש טוען נגד החלטה בבקשתו לצו מניעת דיספוזיציה על כל נכסי המשיבים וטוען כי הצו דרוש על מנת להיפרע בסיום ההליכים המשפטיים מהמשיבים כולם וגם להבטיח מניעת הברחת נכסים על ידם. מבוקש להוציא צו מניעת דיספוזיציה על כל נכסי המשיבים לאור החשש כי יבריחו נכסיהם במהלך ההליכים ועל מנת להבטיח כי המבקש יוכל להיפרע מהמשיבים בסיום ההליכים. כן מבוקש להבטיח מניעת הברחת נכסי המשיבים גם בהכשרת רישום בעיקול הנכסים של המשיבים שימנע מהם למכור או להעבירם לצד ג'.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטותיו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחותה. לא מצאתי כי בהחלטה שנגדה הוגשה בקשת רשות הערעור נפל כל פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

ראשית, יצוין כי ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הניתנות על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בפניה. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (8.6.2006); רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (11.07.2018); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.09.2019)]. לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד [רע"א 1792/22 חברת יהלי תיירות ונופש בע"מ נ' חברת סילון עבודות חשמל בע"מ (01.05.2022)]. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

שנית, אינני סבור כי בהחלטות בימ"ש קמא שבנדון נפל פגם המצדיק מתן רשות ערעור והתערכות בהחלטה במסגרת הליך ערעורי. לאחר בחינת טענות המבקש ועיון בתיק בימ"ש קמא לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאה זו. כפי שקבע בימ"ש קמא, הבקשה אינה מגלה עילה. מדובר בבקשה כללית ולא בבקשה שמטרתה הבטחת נכס מסוים. לא הובאו ראיות להוכחת הכבדה על ביצוע פסק הדין ולא פורטו נכסים בני עיקול ובנסיבות העניין, כפי שקבע בימ"ש קמא, אין מקום להחלטה גורפת כמבוקש. על כן, בצדק נדחתה הבקשה.

לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטותיו של בימ"ש קמא שבנדון. לא מצאתי כי נפל בהחלטות פגם המצדיק מתן רשות ערעור והתערבות בהחלטה במסגר הערעור. כאמור, מדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקידו באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, י"ח סיוון תשפ"ב, 17 יוני 2022, בהעדר הצדדים.