1. מונחת לפני בקשת המבקש להישפט באיחור, בגין הודעת תשלום קנס (מס' 55162502), אשר ייחסה למבקש עבירה לפי סעיף 122א(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. הדו"ח ניתן למבקש בגין נסיעתו על קורקינט חשמלי על מדרכה ביום 30.9.2021 ברחוב דרך מנחם בגין 37 בתל-אביב.
2. המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח בדואר וכי רק לאחר שקיבל עיקול על חשבונו בסכום כפול מהמקור, כך לטענתו, נאמר לו כי סומן בדו"ח שסירב לקבלו. עוד טען המבקש כי כאשר ביקש לקבל את הדו"ח מהפקח, במועד ביצוע העבירה, הנ"ל אמר לו כי הדו"ח יישלח בדואר. לגופו של עניין טען המבקש כי רכב על המדרכה עם הקורקינט, כי לא היה כביש באזור וניתן היה לחצות רק על המדרכה. המבקש עתר להישפט בגין העבירה ולחילופין עתר לתשלום קנס המקור.
3. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לדחותה. לטענתה הודעת תשלום הקנס נשלחה באמצעות דואר רשום אל מענו של המבקש, כפי שהיה מעודכן במשרד הפנים במועד משלוח ההודעה, אך המבקש לא לקח את הדואר. המשיבה צירפה לתגובה העתק של אישור משלוח ההודעה למבקש עם הסטטוס "לא נדרש" וציינה עוד כי הפסיקה קובעת כי די באישור משלוח לצורך הוכחת משלוח ההודעה לתשלום קנס. בנוסף טענה המשיבה כי הפקח שערך את הדו"ח ציין כי המבקש סירב לקבל את הדו"ח לידיו, במועד ביצוע העבירה.

דיון והכרעה

1. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, לפיהם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. כן רשאי בית המשפט לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.
2. לאחר שבחנתי את הבקשה ותגובת המשיבה ואת טענות הצדדים שהועלו במסגרתן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
3. הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש באמצעות דואר רשום, לפי כתובת אשר היתה מעודכנת בעת משלוח ההודעה במשרד הפנים. אישור משלוח הדואר צורף לתגובת המשיבה. משהוכיחה המשיבה את המצאת הודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה אל המבקש, יש להחיל את חזקת המסירה, הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974. או אז עובר הנטל אל המבקש להראות כי לא קיבל את ההודעה, נטל בו לא עמד המבקש במקרה דנן שכן לא הסביר מדוע דבר הדואר לא נדרש על ידו ולא הוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. הלכה היא, כי אין די באמירה סתמית של המבקש שלא קיבל את דברי הדואר לידיו כדי שבית המשפט יקבל את טענתו (ראו עפ"ת (מרכז) 22734-09-09 אילוז נ' מדינת ישראל (11.11.2009); עפ"א (תל אביב) 80019/07 עו"ד יגאל וייס נ' עיריית ת"א (7.4.2008); ע"פ 6663/02 גבאי יוסף נ' מדינת ישראל (16.3.2003) וראו גם עפ"א (ת"א) 80262/01 פבון נ' עיריית ל אביב שקבע כי אי דרישת מסמך שנשלח בדואר רשום כמוהו כסירוב לקבלו).
4. מעבר למפורט בסעיף 6 לעיל, ציינה המשיבה כי גם במועד ביצוע העבירה סירב המבקש לקחת את הדו"ח מהפקח.
5. משכך, לא ניתן להגיע למסקנה כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש, ושמנעו ממנו להגישה במועד או כי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
6. המבקש גם לא עמד בנטל להוכיח כי ייגרם לו עיוות דין אם לא תיענה בקשתו להישפט באיחור. המבקש לא רק שלא העלה כל טענת הגנה לגופה של העבירה, הוא אף לא הכחיש את ביצועה בציינו כי: "עצר אותי פקח כשאני רכוב על קורקינט על המדרכה באיזור בו אין בכלל כביש ואפשר לחצות רק על המדרכה".
7. המבקש עתר לחילופין לתשלום קנס המקור. כאמור בתגובת המשיבה, בקשת המבקש להפחתת תוספת פיגורים ותשלום קנס המקור אינה בסמכותו של בית משפט זה אשר אינו דן בהליכי הגבייה של החוב ואינו מוסמך להפחיתו בנסיבות בהן חל סעיף 229(ב) לחסד"פ.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.