התובע יליד 10.10.1974 הגיש תביעה לתשלום פיצויים, בהתבסס על הוראות פקודת הנזיקין, וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונה נטענת מיום 06.08.2020, במהלכה על-פי הטענה נפגע קשות, עת שפרק מכולה שהכילה מארזים של בקבוקים ובהם חומצה על-פי הנטען.

הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה על שיעור של 6.5%, בשל צלקת באיזור קרסול ימין של התובע.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין היתר, אופי הפגיעה, את עיסוקו של התובע ואת העובדה שהתאונה הנטענת התרחשה במקום העבודה.

לעת הזו, אינני מקבל את הטענה ולפיה לנכות יש משמעות תפקודית, ומנגד, לעת הזו, אינני מקבל את הטענה ולפיה יש לייחס לתובע אשם תורם.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום ההליך בפשרה היא כדלקמן:

1. בגין הפסדי שכר לעבר, אני מציע סך של 5,000 ₪.
2. בגין הפסדי שכר לעתיד אני מציע סך של 25,000 ₪.
3. אני מציע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (12.5%), בסך של 3,750 ₪.
4. בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) מוצע סכום של 10,000 ₪.
5. בגין כאב וסבל אני מציע סך של 26,000 ₪.

בסה"כ עומד הפיצוי המוצע, לפני הפחתה בגין אשם תורם או סיכון בקביעת האחריות ולפני ניכויים, על סך של 69,750 ₪. כאמור, לעת הזו, אינני מוצא מקום להפחית שיעור כלשהו בגין סיכון בקביעת אשם תורם.

מן הסכום הנ"ל יש לנכות כל סכום שקיבל או יקבל התובע מן המל"ל עקב התאונה, ובעניין זה עולה מן המסמכים שצורפו, כי קיבל עד כה סך של כ- 5,600 ₪.

לאור המכלול הצעת בית המשפט היא שהנתבעת תפצה את התובע בסכום של 64,150 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד והוצאות.

יודגש, כי הצעת הפשרה מהווה רק בסיס להידברות ומו"מ בין הצדדים.

ב"כ התובע תודיע עד ליום 24.01.2023 באם עלה בידי הצדדים לסיים את ההליך בפשרה.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע ת"פ ליום 25.01.2023.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"ג, 10 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.