לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב הליכים ותגובת המשיבה אני קובעת כי ההליכים בתיק יעוכבו כנגד הפקדת סך של 2,000 ₪ כערבון בקופת בית המשפט, ואלה נימוקיי:

1. המבקש טוען בבקשתו לאי מסירה כדין וטוען כי מעולם לא קיבל את האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו. ולשיטתו, ההמצאה הינה פיקטיבית ומזויפת, הואיל והחתימה המתנוססת על גבי אישור המסירה, אינה חתימתו.
2. עוד טוען המבקש כי למד אודות התביעה עת הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק שלו. ולשיטתו, מיד פנה לקבלת ייעוץ משפטי.
3. עוד טוען המבקש כי המשיבה זוכה לכספים שלא כדין. ולשיטתו, אין בינו לבין המשיבה משום יריבות משפטית.
4. עוד טוען המבקש כי אינו הבעלים של הרכב הנטען בכתב התביעה. ולשיטתו, הרכב נמכר על ידו עוד ביום 28.04.2020.
5. עוד טוען המבקש לכישלון תמורה ו/או היעדר תמורה מלאה.
6. עוד טוען המבקש כי התביעה לוקה בחסר, ועל כן, יש ליתן לו רשות להתגונן.
7. עוד טוען המבקש כי המשיבה הגישה נגדו תביעה בסכום של כ- 10,374 ₪ (חוב המוכחש על ידי המבקש), בגין הוצאות אחסון אופנוע במגרשה של המשיבה, שנמכר על ידו עוד ביום 28.04.2020.

1. עוד טוען המבקש כי הוא מכר את האופנוע נשוא החוב הנטען ביום 28.04.2020, ואין לו כל זיקה לאופנוע ו/או לחוב הנטען. עוד טוען המבקש כי האופנוע נתפס על ידי המשטרה עוד ביום 21.03.2021. ולשיטתו, יש להגיש את התביעה בהתאם לזיכרון הדברים כנגד המחזיק והבעלים המקוריים, ששמו ראמי ראמז אבו עואד.
2. המבקש עותר לבית המשפט לעיכוב הליכים נגדו ולחייב את המשיבה בהוצאות בגין בקשה זו.
3. לעומתו טענה המשיבה כי המבקש הגיש התנגדותו באיחור, ביום 19.06.2022, וללא כל טעם מיוחד, שעה שהמועד האחרון להגשת ההתנגדות חלף עוד ביום 17.05.2022.
4. עוד טענה המשיבה כי המבקש בחר להעלים מעיניי בית המשפט כי נשלח אליו מכתב התראה לפני נקיטת הליכים, אשר נמסר לאביו, ביום 09.08.2021.
5. עוד טענה המשיבה כי המבקש טוען בבקשתו כי נודע לו לראשונה אודות תיק ההוצל"פ מהעיקולים שהוטלו על חשבונו. ולטענתה, לא צירף המבקש שום אסמכתא התומכת בגרסתו.
6. עוד טענה המשיבה כי העיקולים הוטלו על חשבונו של המבקש ביום 18.05.2022, והתנגדותו הוגשה רק ביום 19.06.2022.
7. עוד טענה המשיבה כי המבקש טוען בבקשתו כי הוא מכר את האופנוע עוד ביום 28.04.2020, ולא היה בשימושו ו/או בבעלותו ו/או בחזקתו. ולטענתה, המבקש לא צירף אסמכתא התומכת בגרסתו.
8. עוד טענה המשיבה כי בהתאם לנתונים העומדים לרשותה ממערכת הממוחשבת של משטרת ישראל, המקושרת למערכת רישוי רכב של משרד התחבורה (המאפשרת לה לדעת אודות כל רכב המאוחסן במגרשה), ניתן ללמוד כי המבקש הינו הבעלים הרשום של האופנוע גם כיום.
9. עוד טענה המשיבה כי בהתאם ל"חוזה מכירת אופנוע" מיום 28.04.2020, אשר צורף להתנגדותו של מבקש, אין בו כדי להועיל למבקש ואף עומדת לו לרועץ.
10. עוד טענה המשיבה כי סיכויי הגנתו של המבקש קלושים, ועסקינן בהתנגדות ריקה מתוכן.
11. עוד טענה המשיבה כי אין חולק כי בזמנים הרלוונטיים למקרה, האופנוע היה רשום (ועודנו רשום), של שם המבקש, מכאן שבפועל לא הועברה הבעלות, והמבקש חב בגין החוב הנטען.
12. עוד טענה המשיבה כי בהתאם לתקנה 1 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב- מגרשי אחסנה), תשס"ו- 2006, קובעת כי הסמכות להורות על עברתו או גרירתו של רכב, שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש- נתונה למשטרה, כפי שעשתה המשיבה כבמקרה דנן.
13. עוד טענה המשיבה כי בהתאם לתקנה 80ג) לתקנות האחסנה קובעת כי לא ישוחרר מהמגרש רכב בטרם שולמו התשלומים בשל גרירת הרכב ואחסנתו, אלא אם הורה בית משפט אחרת. ולטענתה, על רקע זה זכאית המשיבה לדרוש את התשלום בגין הוצאות גרירה ואחסון מאת המבקש- הבעלים הרשום של האופנוע.
14. ולבסוף טענה המשיבה כי אין למבקש טענת הגנה ולו בדוחק, ויש להורות על דחיית ההתנגדות, ולחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא ושכ"ט עו"ד.

בנסיבות אלו ועל מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש מלהשמיע התנגדותו נוכח טענת הזיוף, שהיא טענת הגנה הראויה להתברר אף בהעדר של הגשת תלונה למשטרת ישראל, ונוכח טענת היעדר יריבות בין הצדדים, אני מורה כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו בכפוף להפקדה כאמור לעיל בקופת בית משפט בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.