המ"ש 8543-06-22 כלימיאן נ' מדינת ישראל ואח'

בפני כב' השופט, סגן הנשיאה טל פרי

העתק החלטת בית משפט מיום י"א תמוז תשפ"ב 10 יולי 2022

עיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתגובת ב"כ המבקש לתגובה המשיבה.דין הבקשה להידחות.
ראשית, מששולם הקנס, רואים במבקש כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו, כאשר על-פי הפסיקה אין להידרש לבחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל).
שנית, המבקש טען כי במועד ביצוע העבירה בת זוגו נהגה ברכב. בפסיקה נקבע כי אין לראות בטענת אחר נהג ברכב,כשלעצמה, כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין. (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל).
יצויין כי בפסיקה נקבע כי גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית לפיה אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת בקשת הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל. וכן, רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל).
לאור כל האמור דחיית הבקשה בשל הטענה שאחר נהג ברכב, אינה מקימה אפוא חשש לעיוות דין. לפיכך, הבקשה נדחית.