1. לפניי תביעת תחלוף והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה, ובגין ההפסדים שנגרמו לאחרון בשל הפעלת כיסוי ביטוחי על פי פוליסת הביטוח, וזאת על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 18.10.2021 בין כלי רכב, מסוג מכונית פרטית, מ"ר 162-91-702 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש, בבעלות התובע 2 ונהוג בידו (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 67-101-34 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית, שהייתה קוהרנטית, אינטואיטיבית, התיישבה עם מוקדי הנזק, והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג המשאית, שהייתה מחושבת מאוד, מהוססת ולא הותירה בי רושם דומה.

השתכנעתי כי התאונה נגרמה בזמן שהמשאית הייתה בנסיעה לאחור והפרטית מעט מאחוריה במצב עמידה וללא תנועה.

גרסתו של נהג המשאית כי הפרטית לא הייתה מאחורי המשאית לפני שהוא החל להסיע את המשאית לאחור, אינה מקובלת עליי. סבורני כי נהג המשאית פשוט לא נתן דעתו למתרחש מאחוריו, אלא סבר כי אין כל כלי הרכב על בסיס הנחה מוטעית.

אני נותן אמון מלא בגרסתו של נהג הפרטית כי לאחר התאונה נהג המשאית הציע לו לתקן את נזקי הפרטית על חשבונו או לשלם לו סכום כסף מסוים.

במצב דברים זה, בו נהג המשאית לא נתן דעתו למתרחש מאחוריו טרם הסיע את המשאית לאחור, כאשר היה עליו לדעת כי הסעת משאית לאחור יש בה סיכון מובנה במיוחד במקום כה צר, הרי שהאחריות לקרות התאונה מוטלת עליו.

לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג הפרטית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג המשאית.

אשר למחלוקת בעניין שיעור הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען, לרבות הפסדי המבוטח, נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 15,045 ₪, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.