לפניי בקשת התובע למתן היתר להבאת ראיות לסתור קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל (להלן: הבקשה), מכוח הוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק).

הרקע לבקשה

1. התובע, נהג משאית במקצועו, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 04.10.2020, תאונה אשר ארעה בזיקה לעבודתו (להלן: התאונה).
2. הנתבעת ביטחה את השימוש במשאית בה נהג התובע במועד התאונה, וזאת בהתאם לפוליסת ביטוח חובה.
3. עקב התאונה התובע סבל משבר בחוליה D12 ועבר ניתוח לקיבוע השבר בחוליות D12-L2. בהמשך טופל בפיזיותרפיה והידרותרפיה והיה במעקב רפואי.
4. במסגרת המעקב כאמור, התובע אובחן כסובל מספזם בשרירים, בעיקר בגב הדורסלי, בצוואר ובחגורת הכתפיים, ספזם בשרירים הפראורטברליים ובגרנד דורסליס, חולשה בשרירי הגב התחתון ולאורך הגפה הימנית התחתונה והגבלה בתנועות ובהליכה, כשנעזר בקביים בהליכה.
5. פגיעת התובע בתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה.

קביעות הוועדות הרפואית בענף נפגעי עבודה:

1. ועדה רפואית של המל"ל – ענף נפגעי עבודה, אשר בדקה את התובע ביום 11.6.21, קבעה לו נכויות זמניות בגין שבר סגור בעמוד השדרה ללא פגיעה בחוט השדרה, וזאת כדלקמן: 100% מיום 1.1.21 עד 31.3.21 ו-50% מיום 1.4.21 עד 30.11.21.
2. ביום 12.11.21 נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 23.05%, לפי הפירוט הבא: 10% לפי סעיף 37(8)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להן: התקנות); 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות ו- 5% לפי סעיף 75(1)(א) לתוספת לתקנות (להלן: קביעת הועדה מדרג ראשון).

1. רק להשלמת התמונה אוסיף ואציין, כי הוועדה לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות קבעה כי יש להפעיל את התקנה במלואה, ושיעור הנכות הצמיתה שהוכרה לתובע בענף נפגעי עבודה, עמד על 35% החל מיום 1.12.21.
2. התובע ערער על קביעת הועדה מדרג ראשון. בוועדת הערר, שהתכנסה ביום 20.2.22, ישבו נוירוכירורג, רופא אף אוזן גרון ואורתופד, ולהלן מסקנותיהם: "ע"ש מותני – הוועדה דוחה את הערר. בע"ש גבי – יש 12 סגמנטים תנועה כאשר יש קיבוע יציב ומניעת כאבים ותזוזה של 2 סגמנטים התנועה המועטה מחולקת על שאר ה10 הסגמנטים שלא נפגעו, ולכן אינו מגבלה לידי [כך במקור] מגבלה בינונית הנדרשת ...

הוועדה מוסיפה 0% לפי 37 6 א עקב הגבלה קלה בתנועות ע"ש גבי. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' רופמן ואינה מסכימה עם מסקנותיו כי לא מצאה את המגבלות שציין.

בביקור אחרון של אורתופד מטפל שוקל אף להוציא את הקיבוע ו 22.12.21 עבר ניתוח אלקטיבי לכריתת כיס מרה." (להלן: קביעת ועדת הערר).

1. התובע משיג על קביעת ועדת הערר.

טענות התובע

1. במסגרת הערר שהוגש על קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון, התובע ציין במפורש כי הוועדה הרפואית בענף נכות כללית (להלן: ועדת הנכות הכללית) קבעה נכות צמיתה בגין ההגבלה בעמוד שדרה גבי, וכי לא ייתכן כי תיקבע קביעה אחרת בענף נפגעי עבודה. חרף זאת, וללא נימוק המניח את הדעת, ועדת הערר התעלמה מהחלטת ועדת הנכות הכללית, וקבעה קביעה שונה.
2. מכאן, התובע טוען כי השוני הבלתי מוסבר בין קביעות שתי הוועדות הנ"ל, מצדיק קבלת בקשתו.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת גרסה, כי אין כל פסול בשוני בין קביעות הוועדות ודין הבקשה להידחות. לשיטתה, התובע לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהליכי הוועדות הרפואיות, וודאי לא פגם מהותי, במיוחד כשמדובר במצב בו התובע נבדק ע"י ועדת הערר לאחר קיומה וקביעותיה של הוועדה לנכות כללית.
2. הפסיקה אליה מפנה התובע דנה בנסיבות שונות מהמקרה דנן. בענייננו, לאחר שהתובע נבדק בפני ועדה לנכות כללית עמד הוא לבדיקה בפני ועדה לנכות מעבודה, שבין היתר גם בחנה את קביעות ועד הנכות הכללית והגיעה למסקנה שחלק מהנכויות עדיין קיימות, אך ביחס לע"ש גבי מצאה כי לא קיימת במועד הבדיקה נכות ושללו זאת במפורש. לטענת הנתבעת, אין המדובר בפער בין הקביעות אלא בקביעה מאוחרת שדנה במפורש בקביעה הקודמת ושללה אותה באופן ענייני וביתר פירוט.
3. יתרה מכך, נראה כי הוועדה מיום 4.1.22 שגתה בכך שהוסיפה למבקש נכות בגין הגבלה בעמוד שדרה גבי, וזאת מאחר והוועדה הנ"ל הסתמכה על הממצאים של הוועדות הקודמות, היינו ועדה מיום 12.11.21 וועדה מיום 14.12.21, אשר לא ציינו כי קיימת הגבלה בע"ש גבי.
4. עוד נטען כי, היענות לבקשה על יסוד הטענות שהועלו על ידי המבקש תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 6ב לחוק והתכלית שביסוד חקיקתו. לגישת הנתבעת, התובע לא הצליח להראות כי התקיימו התנאים המצטברים המצדיקים מתן היתר לסתור הקביעה על פי דין.

דיון והכרעה

1. לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בפרוטוקולי הוועדות הרפואיות ובתיעוד הרפואי שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת לנוכח השוני הבלתי מוסבר בין הערכות הרופאים שבדקו את התובע במסגרת תביעותיו בענף נכות כללית וענף נפגעי עבודה.

אנמק מסקנתי.

קביעות הוועדות הרפואיות בענף נכות כללית:

1. טרם פנייתו לענף נפגעי עבודה, התובע הגיש תביעה לנכות בענף נכות כללית. ועדה רפואית אשר בדקה אותו ביום 2.3.21, במסגרת תביעתו כאמור, קבעה לו, בגין מצבו אחרי הניתוח לקיבוע החוליות, נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה שבין 4.10.20 עד 30.11.20, ובשיעור 50% לתקופה שבין 1.12.20 עד 31.7.21. ועדה רפואית נוספת, שבדקה את התובע ביום 18.8.21, קבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה שבין 1.8.21 עד 31.1.22. יובהר, כי ועדה זו קבעה לתובע נכויות נוספות (בגין סכרת, ליקוי שמיעה ודליות ברגל שמאל), אך לענייננו נתמקד במצבו עקב הניתוח לקיבוע חוליות הגב, היא הפגיעה הרלבנטית לתאונה הנדונה.
2. ביום 4.1.22 קבעה הועדה לנכות כללית את נכותו הצמיתה של התובע בגין מצב הגב כדלקמן: 10% בגין הגבלה בינונית בע"ש גבי, לפי סעיף 37(6)(ב) לתוספת לתקנות; 10% בגין הגבלה קלה בע"ש מתני לפי סעיף 37(7)(א); 10% בגין שברים בחוליות ע"ש גבי שהתרפו, וזאת לפי סעיף 37(8)(ב); 5% בגין צלקות רבות בגב אחרי הניתוח, לפי סעיף 75(1)(א)+(ב).
3. אותה הגבלה בינונית בע"ש גבי צוינה במפורש בפרוטוקול הועדה שבדקה את התובע ביום 14.12.21.
4. אם ועדת הנכות הכללית מצאה הגבלה בינונית בע"ש גבי, ואם אין חולק כי התובע לא סבל מבעיה כלשהי בגב ערב התאונה הנטענת, ובהעדר פגיעה נוספת אחרת בגב לאחר התאונה, פשיטא כי בית המשפט לא יוכל להסתמך על קביעת ועדת הערר, לפיה ההגבלה שנמצאה על ידה בתנועות ע"ש גבי היא קלה ולא בינונית ועל כן גם אינה מקנה נכות צמיתה.
5. לאור הפערים בין קביעותיהן של שתי ועדות של אותו מוסד, אין מנוס אלא מלקבל את הבקשה.
6. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"ב, 14 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.