1. בקשת המבקשת (להלן: התובעת) למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לסגור את חשבונה טרם מתן פירוט נאות בכתב באשר לבסיס העובדתי והמשפטי לפעולתו וכן מתן הזדמנות נאותה לתובעת להשיב לטענות הבנק.

רקע

2. התובעת הגישה תובענה למתן סעד הצהרתי וצווי עשה, לפיהם החלטת המשיב (להלן: הבנק) בדבר סגירת חשבון הבנק של התובעת אינה סבירה, מנוגדת לדין ולפיכך בטלה. כמו כן, עתרה למתן צו עשה המורה לבנק להסיר הגבלות שהוטלו על הפעילות בחשבון הבנק וצו עשה שימנע מהבנק להטיל הגבלות נוספות על החשבון, לפני שייתן פירוט נאות בכתב באשר לבסיס להטלתן.

3. בשנת 2015 התובעת פתחה שני חשבונות בבנק הנתבע, האחד חשבון על שמה (להלן: החשבון הפרטי), שנועד לטענתה גם לפעילות עסקית בקשר לנדל"ן שהיא מנהלת. השני, חשבון על שם חברה שבבעלותה ובניהולה - חברת שמי-אל אלקטריק בע"מ (להלן: החברה) במסגרתו נכללה פעילות של חנות מוצרי חשמל (באילת), ניהול נדל"ן, בנייה וייזום (להלן: חשבון החברה).

4. התובעת נשואה למר ראובן חן, המצהיר מטעמה (להלן: חן). לטענת הבנק, חן מעורב בפעילות הן בחשבון החברה והן בחשבון הפרטי.

5. במהלך שנות פעילות החשבונות הבנק ובעיקר מאז שנת 2019 הבנק העלה דרישות לבצע שינויים בבעלות בחשבון הפרטי ובחשבון החברה, שאם לא כן, החשבונות ייסגרו.

היחסים בין הצדדים הגיעו לפסים משפטיים כאשר הבנק החזיר שיקים שנמשכו מהחשבון הפרטי ומחשבון החברה. ערעור שהתובעת הגישה בקשר לחשבון הפרטי התקבל, ובקשר לחשבון החברה – התקבל בחלקו (החשבון הפרטי - עש"א (שלום רחובות) 3171-12-19, חשבון החברה - עש"א 18497-08-19, עש"א 72777-01-20 (שלום רחובות)).

במסגרת ערעור שהוגש בנושא משיכת השיקים מחשבון החברה הושגה הסכמה לפיה החשבון ייסגר בתוך 10 חודשים (ראו: פסק דין מיום 15.6.22 בתיק ע"א 26559-03-22 (מחוזי לוד)). הסכמה זו סיימה את המחלוקת בקשר לחשבון החברה.

6. נותר החשבון הפרטי, שלגביו נשלחה לתובעת התראה בדבר סגירתו ומכאן התביעה והבקשה למתן סעד זמני.

7. בדיון שהתקיים ביום 4.7.22 הצדדים הסכימו כי הבקשה למתן סעד זמני תוכרע על סמך החומר שהוגש וטיעונים משלימים.

התכתובת הרלבנטית שהוצגה

8. הצדדים צירפו התכתבות החל משנת 2017, חלקה אינה רלבנטית לנושא שבמחלוקת. כך למשל, במכתבים שהתובעת שלחה בחודש 11/19 היא הלינה על כך שבחודש 08/19 החשבון שלה הוגבל באופן חד צדדי והוקטנו מסגרות אשראי באופן חד צדדי מסכום של 70,000 ₪ לסכום של 10,000 ₪, וכן נמנעה ממנה האפשרות לשלם בשיקים אלא כנגד יתרת מזומן. כן הלינה על כך שכרטיסי האשראי בוטלו, והוגבלה האפשרות שלה להפקיד מזומן בחשבון הפרטי.

9. בהתכתבות הרלבנטית בין הצדדים הבנק טען שבחשבון הפרטי של התובעת ובחשבון החברה נעשות פעולות החשודות ככאלו שנעשות בניגוד להוראות הדין הנוגעות לאיסור הלבנת הון, ודרש מהתובעת שתסב את החשבון הפרטי לחשבון עסקי ותצרף את חן כבעלים נוסף בחשבון.

10. ביום 30.6.21 הבנק פנה לתובעת וטען שאף שהחשבון שלה הוא חשבון פרטי, החשבון משמש גם לצורך פעולות עסקיות ומזוכה בסכומים גבוהים באמצעות העברה בנקאית מצדדים שלישיים ובאמצעות הפקדת מזומנים בהיקף גבוה בלי שניתנו לכך הסברים או הוצגו אסמכתאות. הבנק טען שחלק מהכספים המופקדים בחשבון הפרטי הם מהשכרת נכסי מגורים פרטיים לטווח קצר – פעילות שלא הוצהרה במועד פתיחת החשבון ולאחר מכן ובלי שהוצגו אסמכתאות וכאשר בעלה של המבקשת לפי כל האינדיקציות שותף בפעילות זו. לפיכך, הבנק ביקש להסב את החשבון הפרטי של המבקשת לחשבון עסקי ולצרף את בעלה כבעלים נוסף.

נציין כי בקשר לחשבון החברה הבנק טען שמבוצעות הפקדות מזומנים בסכומים של מאות אלפי שקלים ללא הצגת אסמכתאות ועקב כך החשבון נחסם להפקדות מזומנים. כן טען למעורבותו של חן בניהולה של החברה ובשליטה בה, למרות שאינו רשום כבעל מניות או כבעל שליטה בחברה. בהתאם, התובעת והחברה התבקשו להגדיר את חן כבעל שליטה בחשבון, כתנאי להמשך הפעילות בו.

11. בתגובה לכך, במכתב מיום 6.7.21 התובעת השיבה שהפעילות בחשבונות לא השתנתה מאז שנת 2013 למעט העברת חלק מהפעילות של החשבון הפרטי לחשבון המתנהל באילת. כמו כן, ציינה שהיא המציאה את האסמכתאות הנדרשות ושכל הפעולות מדווחות לרשויות המס על ידי משרד רואה חשבון, כל הכספים המופקדים רשומים כחוק וכוללים אישורים של רואה חשבון. התובעת טענה שאין פסול בכך שבעלה (חן) עוזר לה בניהול העסקים ואין כל חובה בדין לחייב אותו להיות בעלים של החשבונות. הכספים המופקדים בחשבון החברה מדווחים וכל הפעולות חוקיות.

התובעת שלחה מכתב נוסף ביום 25.7.21 ובו הסבירה את התנהלות חשבונות הבנק וצירפה אסמכתאות לבקשת הבנק (נספח 7 לבקשה).

12. חודש לאחר מכן, ביום 2.8.21 הבנק פנה שוב לתובעת. בפניה זו הפנה לכך שחרף המכתב מיום 30.6.21 המבקשת והחברה לא מילאו אחר דרישות הבנק למרות מגעים שהיו בין הצדדים. במכתב זה ניתנה למבקשת ארכה למשך 10 ימים נוספים תוך שהובהר לתובעת שאם לא תפעל כאמור, ייסגרו חשבונות הבנק.

13. התובעת השיבה למכתב זה ביום 4.8.21. בהקשר לחשבון החברה דחתה את דרישות הבנק, אך ציינה שאין מניעה שחן ייכלל ברישומי הבנק כבעל שליטה בחשבון החברה.

אשר לחשבון הפרטי, התובעת הודיעה שחן מסרב להצטרף כשותף לחשבון זה, כלשונה:

"משיקולים השמורים עמו (של חן – מ.ב.) ושאינם מעניינו של הבנק, שממילא לא יכול ואינו רשאי לכפות זאת על מרשינו...".

14. במכתב מיום 23.8.21 הבנק הודיע כי בהמשך לתכתובות קודמות ופגישה שנערכה בסניף ביום 17.8.21, הוא יסכים שלא לסגור את חשבונות הבנק כפוף לתנאים שונים שנרשמו. בקשר לחשבון הפרטי הבנק התנה את המשך ניהולו בכך שלא תותר פעילות מסחרית הקשורה בנכסים בחשבון זה, וכי הוא יישאר פתוח לצרכי פעילות פרטית ומוגדרת מראש (לא עסקית) של התובעת בלבד. לצרכי פעילות עסקית המבוצעת כיום בחשבון התובעת ייפתח חשבון נוסף, שבו התובעת וחן יהיו בעלים משותפים.

נציין כי בקשר לחשבון החברה, הבנק העלה על הכתב את הסיכום לפיו חן יצורף כבעל שליטה בחשבון החברה באמצעות הצהרה מעודכנת על נהנים ובעל שליטה בתאגיד, באמצעות חתימה על הטפסים הנדרשים.

15. אין מחלוקת שהתובעת לא מילאה את הדרישות שהבנק הציב בקשר לחשבון הפרטי, וההתכתבות בין הצדדים התחדשה בשנת 2022.

בחודשים ינואר – פברואר 2022 התנהלה בין הצדדים התכתבות בקשר לחשבון החברה.

16. ביום 29.5.22 הבנק פנה שוב לתובעת בטענה חוזרת לפיה עולה חשש שהפעילות שמתנהלת בחשבונות הבנק עומדת בסתירה להוראות הדין לפי חוק איסור הלבנת הון. הבנק ציין שדרישותיו הקודמות לא נענו באופן מלא.

הבנק טען שהתובעת התחייבה שלא לקיים פעילות עסקית בחשבון הפרטי. למרות התחייבות זו, בחשבון מבוצעות פעולות עסקיות כדוגמת הפקדת שיקים לפקודת גופים מסחריים, העברות בנקאיות בגין שכירות, הזמנת מוצרים וכד'. אישורים ומסמכים לא הועברו ולפיכך הבנק החליט להורות על סגירת החשבונות ביום 30.6.22 (נספח 8 לבקשה).

הבנק העלה טענות גם בקשר להתנהלות בחשבון החברה (בקשר לכך שהפעילות בו כוללת תחומים נוספים מעבר לתחומים שהוצהרו).

17. ביום 14.6.22 התובעת השיבה לבנק (נספח 10.1 לכתב התביעה)- במכתבה ציינה שהפעילות בחשבונות הבנק לא השתנתה בעשר השנים האחרונות. כל הפניות על ידי הבנק ודרישותיו נענו ולא ברור מה עוד הבנק דורש לקבל. הפעילות הפרטית והעסקית מדווחת על ידי רואה חשבון. צורף אישור עדכני של רואה חשבון (נספח 10.2). כמו כן, ציינה שלכל הפקדת מזומן מוצמד העתק דו"ח קבלות.

באותו מכתב התובעת דחתה את הטענה לפיה התחייבה לחדול מהפעילות המתנהלת בחשבונה, שלפי טענתה הייתה ידועה לבנק במשך שנים, ומקובלת עליו. לו הבנק סבר שהפעילות אינה תואמת להצהרותיה, היה עליו להעלות את טענותיו בזמן אמת ולא באיחור של שנים רבות. לאור זאת, התובעת הטילה ספק במניעיו של הבנק, וביקשה מהבנק לחזור בו מההחלטה בדבר סגירת החשבון הפרטי.

סעד זמני - הדין

18. לצורך מתן סעד זמני יש לשקול שני שיקולים עיקריים: האחד – ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, והשני, קיומו של חשש סביר, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. נוסף לכך, יש לשקול את מאזן הנוחות בין הצדדים ושיקולי תום לב. בין התנאים מתקיימים יחסי גומלין, שכונו בפסיקה "מקבילית הכוחות". ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך תהיה גישה מקלה ביחס לדרישת ההכבדה ומאזן הנוחות, ולהיפך.

19. בדיקת סיכויי התביעה נעשית באופן לכאורי בלבד, ואינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529). בהתאם להלכה הקיימת, די בכך שבית המשפט ישתכנע, באורח לכאורי, כי התובענה מעלה שאלה רצינית לדיון, ואינה תביעת סרק על פניה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.9.11)).

בדונו בסעד זמני בית המשפט לא דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אינו חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו הוא עמד להכריע בעניין סופית (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105).

נבהיר, כי אף בהכרעה זו אין כדי לקבוע מסמרות, אלא לצורך הסעד הזמני.

ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה

טענות הצדדים

20. התובעת טענה שלאורך השנים היא השיב לכל שאלה או דרישה של הבנק, ובתוך כך העבירה מסמכים רלבנטיים. לטענתה, נפל פגם מהותי בהתנהלותו של הבנק, שכן לא אפשר לה זכות טיעון מהותית.

לטענת התובעת, נפל סכסוך בין התובעת וחן לבין המנהלת הקודמת של הסניף, שלא צורף תצהיר שלה, ולא בכדי.

אשר להגדרת החשבון, התובעת הפנתה לכך שאין תימוכין לטענת הבנק לפיה הצהרתה בקשר לפעילות הצפויה בחשבון הפרטי שונה מהפעילות המתנהלת בו בפועל. התובעת הוסיפה שהפעילות שהיא מקיימת בחשבון הפרטי התקיימה שנים רבות, והוצהרה בפני הבנק, שאף לא הציג את טפסי הכר את הלקוח שנערכו במהלך השנים. אשר לטופס ההצהרה שהבנק צירף, התובעת טענה כי הסיווג כחשבון פרטי נעשה על ידי הבנק, ובכל מקרה, אין בטופס כדי לשלול את זכותו של בעל החשבון לקיים בו פעילות עסקית. לכל היותר, הבנק יכול היה לשנות את הסיווג מפרטי לעסקי.

עוד לטענתה, אפילו היה בידי הבנק להפריך את טענותיה בדבר ההצהרות שנתנה בפועל, הצעד של סגירת חשבון הבנק צריך להינקט רק כמהלך אחרון, בהתקיים שני תנאים מצטברים: אי היענות של הלקוח ויסוד סביר להניח שהפעילות קשורה להלבנת הון או טרור.

התובעת עוד הפנתה לכך שנטל ההוכחה לסבירות הסירוב להפעיל חשבון בנק מוטל על הבנק, ואף שהוא נמוך ממאזן ההסתברויות, עדיין על פי הפסיקה אין די בחשש ערטילאי.

התובעת טענה שהפקדות מזומן בפני עצמן אינן פעילות עבריינית, וכך גם לא העברת כספים מבעל מניות לחברה בבעלותו (כפי שנעשה בחשבון הפרטי). בדומה, גם השכרת דירה אינה פעילות עבריינית, על אחת כמה וכמה כאשר מציגים אסמכתאות לכך שלא עסקינן בהלבנת הון.

התובעת טענה כי החשיפה של הבנקים לקנסות ולעיצומים במסגרת הדין הובילה לכך שהם מעדיפים לא להתמודד עם המטלות הכרוכות בחשבונות החורגים מהמסגרת הרגילה, ואינם נכנסים לבחינת "הדגלים האדומים" כדי לבסס או לשלול חשדות לפעילות אסורה.

לטענת התובעת, הסנקציה שבה הבנק נקט אינה מידתית.

21. הבנק הפנה לטופס הצהרה על נהנה בחשבון הפרטי, המעיד על כך שהחשבון הפרטי נפתח לצורך זה בלבד. הבנק כפר בעובדה שהסכים להתנהלות של פעילות עסקית בחשבון הפרטי והפנה להתכתבות לעיל. כן טען שבכל מקרה לא ניתן לבצע פעילות עסקית במסגרת חשבון שסווג כפרטי.

הבנק הפנה לכך שאין מחלוקת שהתובעת מבצעת פעילות עסקית בחשבון הפרטי, והביא דוגמאות לפעילות עסקית כזו: ראשית, כספים המופקדים מהשכרת נכסי מגורים פרטיים לטווח קצר, שחן נחזה כמי ששותף בה, אף שלא הוצהר כנהנה. שנית, העברות כספיות רבות, בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים, מהחשבון הפרטי לחשבון החברה וההפך. בתוך כך, הבנק הפנה לכך שלחשבון הפרטי מועברים תשלומים ממי שהם נחזים לקוחות של החברה או ספקים שלה.

הבנק טען שנהג באורך רוח מפליג כלפי התובעת, ותחת סגירת החשבון הפרטי הציע להעביר את הפעילות העסקית לחשבון עסקי ייעודי, תוך צירופו של חן, דרישה שהתובעת סירבה לה, ללא הנמקה.

דיון והכרעה

פתח דבר:

22. אני קובעת כי לשלב זה הבנק הציג די ראיות לכך שסירובו להמשיך לנהל את החשבון הפרטי, על היקף הפעילות שבו, סוג הפעילות והחשש שיש נהנה נוסף מפעילות זו – הוא סירוב סביר.

התובעת עצמה הסכימה, במסגרת הטיעון המשלים, לשינוי הסיווג של החשבון (מפרטי לעסקי). עם זאת, התובעת עמדה על הסירוב לצרף את חן כשותף לחשבון עסקי נפרד. לעמדה זו של התובעת יש השלכות דיוניות ומהותיות, כמבואר בהמשך.

23. תחילה יש להסיר מעל הפרק את הטענות של התובעת הנוגעות למניעים פסולים של הבנק. בכל הקשור למנהלת הסניף הקודמת וההתנהלות של התובעת וחן מולה, הרי הדרישות לסגירת חשבון הבנק לא הגיעו בזמנה, כך שאין כל מקום לקשור בין התנהלות פסולה שלה לבין הסכסוך הנוכחי.

עוד נציין, שבהיעדר חקירות, לא ראיתי לקבוע עובדות לשלב זה בקשר לטענות האיומים שהועלו על ידי הבנק, והכרעה בהן אינה צריכה לעניין.

כך גם, אין מקום לנתח את השאלה האם בנקים באופן כללי מבקשים להימנע מ"בעיות" לאור הסנקציות להן הם צפויים לפי חוקי הלבנת ההון.

24. השאלה היא שאלה קונקרטית: האם במקרה זה הוצגה פעילות בחשבון שמבססת את החלטת הבנק לסגור אותו, לאחר שהתובעת סירבה להעביר את הפעילות העסקית לחשבון אחר.

המסגרת המשפטית:

25. סעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א – 1981 אוסר על תאגיד בנקאי לסרב סירוב בלתי סביר לתת שירותים בנקאיים המנויים בסעיף, ביניהם פתיחת חשבון עובר ושב וניהולו. על פי הפסיקה, נטל ההוכחה ביחס להיותו של הסירוב סביר מוטל על הבנק. מצד אחד, לא די בחשש ערטילאי וסתמי, ועל הבנק להצביע על מעשים ועל פעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי (רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (1.11.15)). מנגד, נטל ההוכחה המוטל על הבנק נמוך ממאזן ההסתברויות והושווה לראיות מנהליות המשמשות את הרשות המנהלית בקבלת החלטתה (שם, פסקה 14).

26. רשימת המקרים שבהם ייקבע שהסירוב סביר אינה רשימה סגורה. בין היתר, הוכר מצב של סירוב סביר במצב של התנהגות לא הולמת או רשלנית של הלקוח בניהול החשבון, התנהגות אלימה כלפי הבנק (ע"א 3794/18 חיים טולדנו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פסקה 19 (2.10.19) (להלן: עניין טולדנו)) ואף משבר אמון בין הצדדים (ה"פ (מחוזי ת"א)16950-05-17 טויגה און ליין בע"מ נ' בנק הבינלאומי הראשון בע"מ (7.3.18)).

27. מצב אחר שבו הוכר סירוב סביר הוא כאשר קיים חשש ממשי לעבירה על החוקים הנוגעים לאיסור הלבנת הון או מימון טרור.

הוראות הדין הטילו על הבנקים חובות רגולטוריות בכל הקשור ליישום חוקי איסור הלבנת ההון. הוראת ניהול בנקאי תקין 411 של הפיקוח על הבנקים מטילה על הבנקים הוראות שונות הנוגעות לפיקוח על ההוראות הנוגעות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וניטורן. בין היתר, על הבנק לקבוע מדיניות של הפחתת סיכונים הכוללת קביעת הליך "הכר את הלקוח" (כגון: נסיבות פתיחת החשבון, תושבות, היקף מזומנים, תחומי פעילות והיקפה) ולהפעיל אותה, וכן לבצע מעקב שוטף אחרי הפעילות בחשבון (סעיף 14) והערכה של סיכון הפעילות בחשבון. לפי סעיף 50 לנוהל, אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים לבנק למילוי הוראות הדין, או יסוד סביר להניח שפעולה מסוימת קשורה להלבנת הון או מימון טרור, ייחשבו כסיבה סבירה לסירוב למתן שירות. סעיף 56 לאותו נוהל אוסר על התאגיד הבנקאי לפתוח או לנהל חשבון ללקוח הפועל עבור צד שלישי ואינו מוסר את המידע הנדרש לגביו.

28. על פי הפסיקה יש לבחון קיומם של "דגלים אדומים" המעלים חשד להלבנת הון (או מימון טרור) ושיש בהם כדי להצדיק סירוב לפתוח חשבון או להמשיך לנהל אותו (עניין טולדנו – סעיף 25). קיומם של אותם דגלים אדומים נלמד, בין היתר, מהוראות נוהל 411 ומהוראות צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001 (להלן: הצו). מקורות חוקיים אלו מתייחסים לפעילות הנראית כחסרת היגיון עסקי או כלכלי בהתייחס לסוג החשבון והיקף פעולות יוצא דופן בלא סיבה נראית לעין (סעיף 6 לתוספת השנייה לצו) או פעולות הנעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות בהיקפים ניכרים ובפרט הפקדות במזומן בסכומים שאינם בהתאם לפעילות הצפויה בחשבון (סעיף 32 לנוהל 411). גם ניהול פעילות עסקית בחשבון שלא נפתח למטרה זו או היקף פעילות שאינו תואם את המידע שהלקוח מסר בעת פתיחת החשבון מהווים "דגל אדום" (עניין טולדנו – סעיף 27).

כך, הפסיקה התייחסה לסירוב סביר במצבים שבהם פעילות הלקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו של הבנק לגבי הפעילות בחשבון או אופיו של החשבון (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 29979-08-14 רינסנס בית ספר בע"מ נ' בנק מסד בע"מ, פסקה 32 (2.8.17)), מצב של הפקדות במזומן בסכומים גבוהים ומשיכות כעבור מספר ימים, ללא מתן הסברים ואסמכתאות באשר למקור הכספים או למה הם משמשים (שם, פסקה 29) או כאשר קיים חשש שהגורם האמתי העומד מאחורי הלקוח מוסתר מהבנק (ראו ת"א (מחוזי נצ') 18576-08-18 א.ל-צ'יק צ'ק השקעות ושירותים פיננסיים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט חיפה, פסקאות 35 ו- 36 (19.12.19)).

29. סעיף 2 א לצו שנכנס לתוקף בשנת 2014 הרחיב את חובת "הכר את הלקוח" ביחס לבירור מקור הכספים, עיסוקו של הלקוח, מטרת פתיחת החשבון או ביצוע הפעולה והפעילות המתוכננת בחשבון. סעיפים 8 – 9 לצו קובעים חובת דיווח של הבנק לרשויות המוסמכות על פעילות חשודה כבלתי תקינה.

בתוספת השנייה לצו פורטו סוגי פעולות בחשבון שייחשבו ל"פעילות בלתי רגילה" ובין היתר פעולות שנראה שמטרתן לעקוף חובת דיווח (סעיף 1), כאשר נראה שקיים בחשבון נהנה בלי שבעל החשבון הצהיר על כך (סעיף 2), או פעולות בהיקף יוצא דופן או שינוי משמעותי ביתרת חשבון בלא סיבה נראית לעין (סעיף 11), מספר פעולות בחשבון לאותו יעד או מאותו מקור בלא סיבה נראית לעין (סעיף 12), הפקדות מרובות על ידי אדם שאינו בעל החשבון או מורשה החתימה (סעיף 13), ריבוי זיכויים מהוראות קבע לחשבון בלא סיבה נראית לעין (סעיף 21), זיכוי לחשבון כרטיס חיוב או ריבוי זיכויים בסכום מהותי (סעיף 22) (ראו גם ה"פ (מחוזי מרכז) 43232-09-20 א.א תשתיות עפר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 12 (24.12.20)).

בנק שמפר את החובות המוטלות עליו לבירור ולאיתור פעילות חשודה, ולפיקוח על הנעשה בחשבונות חשוף לסנקציות שונות ביניהן עיצומים כספיים ואף אישומים פליליים.

בעניין טולדנו נקבע שאין מדובר ברשימה סגורה של "דגלים אדומים" המעלים חשש להלבנת הון.

יישום הדין לענייננו:

30. המסמך היחיד שהובא בקשר לאופי החשבון הוא הצהרה על נהנה בחשבון פרטי, נספח 1 לתגובת הבנק. לפי מסמך זה החשבון נפתח כחשבון פרטי. זוהי ראיה מספקת לשלב זה בדבר אופיו של החשבון. לא הבנק הגדיר את החשבון כפרטי, אלא שני הצדדים, שהרי התובעת חתומה על המסמך, ויכולה הייתה בזמן אמת להפנות לכך שבכוונתה להשתמש בחשבון לפעילות החורגת מפעילות פרטית.

31. אף לא יכולה להיות מחלוקת שבחשבון הפרטי מתנהלת פעילות עסקית. התובעת וחן עצמם הצהירו כי בחשבון הפרטי נכללת פעילות אישית של התובעת "לרבות פעילות עסקית בקשר לנדל"ן" (סעיפים 9 ו- 4 לתצהירי התובעת וחן בהתאמה).

32. אם כן, אין מחלוקת כי החשבון הוגדר כחשבון פרטי ומבוצעת בו פעילות עסקית. אופי הפיקוח של בנק על חשבונות משתנה בהתאם להגדרתם. פיקוח על חשבון עסקי רחב ושונה מפיקוח על חשבון פרטי, ולא בכדי ניהול פעילות עסקית בחשבון שלא נפתח למטרה זו הוכר בפסיקה שהובאה לעיל כ"דגל אדום".

33. כמו כן, עיון בדפי החשבון מצביע על כך שללא ספק יש בו פעילות בהיקפים ניכרים, החורגים במידה רבה מהמקובל בחשבונות פרטיים (ראו לדוגמה העברות מחודש ינואר 2022 בסכומים של 35,000 ₪ ולאחר מכן משיכת שיק באותו סכום או העברה בחודש פברואר 2022 בסכום של 29,000 ₪ ולאחר מכן משיכת שיק בסכום של 35,000 ₪ כאשר יום לפני כן בוצעו העברות של 2,000 ₪ ו- 7,000 ₪ בנוסף ל- 29,000 ש"ח). גם ניהול פעילות בהיקפים שאינם תואמים את אופי החשבון, הוכר כ"דגל אדום".

34. החשבון הפרטי אף משמש לפעילות הקשורה לחברה. כך, מבוצעות לחשבון הפרטי הפקדות שלאחר מכן מועברות לחשבון החברה, אף שלחברה יש חשבון נפרד מטעמה. ראו לדוגמה, העברה שבוצעה ביום 7.4.22 מהחברה, בסכום של 40,000 ₪ בצירוף העברה מאותו היום שבוצעה על ידי צד שלישי, בסכום של 5,300 ש"ח ומשיכת שיק בגובה סכום העברות (45,000 ₪) באותו היום או העברה שבוצעה מהחברה ביום 17.1.21. הבנק בטיעון המשלים הפנה לדוגמאות נוספות כגון העברות שבוצעו מהחברה או לחברה בתאריכים: 18.1.21, 20.1.21, 10.2.21 ו- 11.2.21, 15.2.21 (ראו פירוט המופיע בסעיף 16 א לטיעון המשלים). כך, ביום 10.1 בוצעה העברת סכום של 42,000 ₪ מחשבון החברה וביום 19.1 הועבר לחברה סכום של 7,500 ₪. ביום 16.2 העברה של 10,000 ₪ מהחברה ולאחר מכן העברה לחברה בסכום של 5,000 ₪.

35. זאת ועוד, חלק מלקוחות החברה או הספקים שלה לכאורה (כפי שנחזה ממאזן בוחן של החברה), העבירו כספים לחשבון הפרטי. ראו לדוגמה: בעמ' 44 לדפי הבנק של החשבון הפרטי (צורף כנספח לתגובת הבנק לסעד הזמני) רואים רשומה ביום 25.6.21 העברה מהחשבון הפרטי לחברת יורוגל מסחר. חברת יורוגל נמצאת במאזן בוחן של החברה במספר סידורי 4812 לדוח מאזן בוחן מחודש 07/21 עד 12/21 (נספח 10.4 לכתב התביעה, עמ' 185). דוגמה נוספת: קיימת העברה ביום 15.11.21 (עמ' 48 לנספחי חשבון בנק שצורפו לתגובת הבנק לבקשה לסעד זמני) לחשבון הפרטי מכפרית רמת הנגב, שרשומה במאזן בוחן של החברה במספר סידורי 7150 (עמ' 17 לנספחים שצורפו לטיעון המשלים). הבנק הפנה לדוגמאות נוספות (סעיף 16 ב' לטיעון המשלים).

בחשבון מבוצעות הפקדות מזומנים גבוהות כגון הפקדות שבוצעו ביום 19.2.21: באותו יום בוצעו מספר הפקדות במזומן ואחר כן העברת סכום לחברה. כמו כן, מבוצעות הפקדות גבוהות באמצעות העברות בנקאיות מצדדים שלישיים, כפי שניתן להתרשם למשל מתנועות ביום 22/5, 15/6.

36. דוגמאות נוספות שהובאו בתגובת הבנק הן ההעברה על סך של 20,000 ₪ שבוצעה ביום 26.1.22 כ"תשלום חשבון הזמנת מוצרים", העברה על סך של 4,300 ₪ שבוצעה ביום 7.2.22 בגין "השכרת וילה", ביום 17.2.22 נמשך מהחשבון שיק על סך של 36,000 ₪ לפקודת חברת "י.שובל שיווק ומסחר בע"מ" הנחזה להיות קשור בפעילות עסקית של התובעת. למעשה בנושא זה אין מחלוקת שכן התובעת הסכימה שהחשבון הפרטי משמש לפעילות העסקית של השכרת נכסי המקרקעין (סעיף 9 לתצהירה).

37. התובעת וחן טענו כי הפעילות המתוארת בחשבון הפרטי הייתה ידועה לבנק במשך שנים. המצהירה מטעם הבנק הכחישה עובדה זו. המצהירים לא נחקרו ולשלב זה, נותרו על כנן העדויות זו מול זו, אולם לחובת התובעת עומד מסמך ברור שלפיו החשבון נפתח כחשבון פרטי, כך שלשלב זה מדובר בראיה מספיקה לכך שלא הייתה הסכמה לקיומה של פעילות עסקית, בלי לגרוע מכך שבשלב מאוחר יותר של ההליך תהיה לצדדים הזדמנות להביא את מלוא ראיותיהם בסוגיה זו.

38. יתרה מכך, בין הצדדים קיימת תכתובת העוסקת בהשגות של הבנק לגבי הפעילות בחשבון, והסברה של המצהירה מטעם הבנק לפיו לא ניתן לבצע פעילות עסקית במסגרת חשבון שסווג כפרטי תואם את הפסיקה שהובאה לעיל.

זאת ועוד, אף לו הייתה הסכמה בנקודת זמן כזו או אחרת, לבנק יש זכות (וחובה) לבחון את ההתנהלות בחשבון בכל עת וגם אם בעבר הותרה פעילות כזו או אחרת, הרי אם יש בידיו אינדיקציות לכך שפעילות זו אסורה, עליו לפעול לפי הדין ולא לפי "מה שהיה". הכול, כמובן, כפוף למתן זכות להסברים ולהתארגנות מול הלקוח, כפי שהבנק עשה.

39. אם כן, קיימת ראיה לכאורית שהחשבון הוגדר כחשבון פרטי, ואין מחלוקת, גם לפי עדויותיהם של התובעת וחן, כי בחשבון הפרטי מבוצעת פעילות עסקית. לפי דפי החשבון מדובר בפעילות עסקית בהיקפים לא מבוטלים, שעל פני הדברים לא תואמים פעילות בחשבון פרטי.

40. בעת הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני התובעת הסתייגה מדרישת הבנק הקשורה לפעילות העסקית בחשבון הפרטי, תוך שביססה את טענותיה על כך שהבנק ידע אודות הפעילות והסכים לה.

בטיעונים מטעמה התובעת "צמצמה חזית" והודיעה כי "אין לה בעיה" שהסיווג של החשבון יתוקן מחשבון פרטי לעסקי, אך היא מתנגדת לכך שחן יצורף כשותף לחשבון, משום שהיא מתנגדת לנהל חשבון עסקי עם בעלה "וזו זכותה", כלשונה (סעיף 31 לטיעון המשלים).

מדובר בשינוי חזית לא מוסבר, ואין בטיעונה זה של התובעת כדי להועיל לעניינה לצורך הסעד הזמני. להלן נתייחס לשני נושאים אלו – הסיווג והצירוף של חן לחשבון עסקי נפרד.

41. סיווג החשבון:

ראשית, לאורך השנה האחרונה הבנק ביקש להפריד בין הפעילות הפרטית לבין הפעילות העסקית, ולפתוח חשבון נפרד לפעילות העסקית, ולא לשנות את סיווג החשבון.

שנית, אם התובעת מוכנה להסכים לדרישת הבנק בנושא סיווג החשבון, לא ברור על שום מה ולמה פנתה לבית המשפט, שהרי הבנק הסכים להמשיך את הפעילות ככל שנושא הפעילות העסקית יוסדר בחשבון ייעודי לכך. אם לתובעת "אין בעיה" תיכבד ותיגש לבנק, ותטפל בפתיחת חשבון עסקי, בדיוק כפי שהבנק דרש, ולכאורה, לפי הצהרתה, היא מוכנה לעשות. לכתחילה דובר בפעולה פשוטה שהייתה חוסכת את ההליך הנוכחי. נזכיר כי לאור הנימוקים שהובאו לעיל, דרישת הבנק להעברת הפעילות העסקית לחשבון הייעודי הייתה לכאורה (ולשלב זה בלבד) דרישה המבוססת על הדין ולא גחמה חסרת הנמקה, דרישה שנתמכה בהיקף הפעילות בחשבון וסוג הפעילות בחשבון אל מול האופן שבו הוגדר.

ובמלים אחרות: בית משפט נותן הכרעות שיפוטיות, ולא ניגש לבנק לשנות סיווגי חשבונות או לפתוח חשבון עסקי. אם לתובעת "אין בעיה" להיעתר לבקשת הבנק בנושא זה, היא יכולה לפעול לפי מה שהבנק ביקש. לצורך הכרעה זו, אני מוצאת שהבנק הציג מסד ראייתי מספק לשלב הנוכחי לכך שבחשבון הפרטי מנוהלת פעילות עסקית בהיקפים משמעותיים וכי דרישתו להעברת הפעילות העסקית לחשבון עסקי היא דרישה סבירה ולגיטימית לפי הדין, ומעת שהתובעת לא נענתה, הבנק היה רשאי להודיע על סגירת החשבון.

42. צירופו או אי צירופו של חן לחשבון עסקי שייפתח:

בעצם העובדה שהתובעת הגישה את הסעד הזמני באופן שבו הגישה, בלי להתייחס למחלוקת מול הבנק בנושא צירופו של חן לחשבון העסקי (להבדיל מהחשבון הפרטי), יש כדי לפגוע בתשתית הראייתית הדרושה לתובעת.

כך, אל מול טענת הבנק לכך שמצא אינדיקציות לכך שחן שותף לפעילות העסקית המבוצעת בחשבון הפרטי, לא באה הכחשה של התובעת ושל חן.

הדרישה של הבנק לצרף את חן לחשבון העסקי הייתה ידועה זה כשנה לפחות, כפי שעולה מהמכתב שניתן ביום 23.8.21. הבנק אף הניח תשתית ראייתית לדרישתו זו:

ראשית, מתוך ההתנהלות בחשבון החברה, שגם היה חשבון עסקי, אנו למדים שהייתה מעורבות רבה של חן בניהול החברה ובשליטה בה, ובפועל, בסופו של דבר חן הוגדר כבעל שליטה בחשבון החברה. בכך יש ראשית ראיה לכך שהבנק היה ער לכך שחן מעורב בפעילות העסקית שהתובעת מנהלת, ומכאן, דרישתו שחן יוגדר כמי שיש לו זיקה לחשבון החברה. בחשבון הפרטי התנהלה ומתנהלת פעילות עסקית הקשורה לחברה (כאשר חשבון החברה עדיין פעיל) (ראו לדוגמה העברות מהחברה לחשבון הפרטי או מהחשבון הפרטי לחברה בימים 8.2.22, 7.4.22, 11.2.21, 8.2.21, 20.1.21, 10.1.21 ו- 7.1.21 (לעתים מספר פעולות באותו יום) כך שהדרישה שהחשבון העסקי הנפרד שייפתח יכלול גם את חן כבעלים היא המשך טבעי לכך שחן הוגדר כבעל זיקה לפעילות בחשבון החברה. אם חן הוא בעל זיקה לחשבון החברה, וצורף שם כבעל שליטה, הרי לכאורה יש לו זיקה גם לפעולות הנעשות עבור החברה במסגרת החשבון הפרטי (או החשבון העסקי שייפתח).

לכן, יש לדרישה של הבנק לכלול את חן כבעלים בחשבון העסקי תימוכין בחומר הקיים.

שנית, גם לפי התצהירים שניתנו על ידי התובעת וחן, אנו למדים שחן הוא "מנהל בעסקים" של התובעת (סעיף 13 לתצהיר התובעת) או "מנהל את עסקיה השונים" (סעיף 2 לתצהירו של חן). התובעת וחן שתקו ולא פירשו מהו טיב הניהול, אך עדותם מחזקת את עמדת הבנק שלפיה היו לו אינדיקציות לכך שלחן יש מעורבות בפעילות העסקית של התובעת, ומכאן הדרישה לכך שיוגדר ככזה באופן רשמי.

שלישית, לפי המצהירה מטעם הבנק ולפי תצהירה של התובעת (סעיף 9), וכפי שנלמד מעיון בדפי החשבון הפרטי, מקורם של חלק מהכספים המופקדים בחשבון הוא מהשכרת נכסי מגורים פרטיים לטווח קצר. מאחר שחן הוא בן זוגה של התובעת, נחזה לכל הפחות לכאורה כי פעילות עסקית זו היא פעילות משותפת. לא היה פשוט יותר מלהסביר מדוע נכסים של התובעת אינם נכסים גם של חן, בן זוגה, אך חן והתובעת מילאו את פיהם מים, ואף שהיה ידוע היטב שזהו סלע המחלוקת העיקרי (וכיום – היחיד), לא נתנו שום הסבר, לא לבנק ולא לבית המשפט, מה הסיבה שבגינה חן אינו שותף להשכרת נכסים של בת זוגו, מה הסיבה שבגינה אינם מעוניינים לצרפו לחשבון העסקי (לאור האמור) ומה הנזק שייגרם אם יפעלו כך. יתרה מכך, התובעת וחן לא כפרו בטענת הבנק לפיה חן נחזה כנהנה מהפעילות העסקית בחשבון הפרטי.

כך, במענה להשגותיו של הבנק במכתבו מיום 30.6.21, לפיהן הפעילות בחשבון הפרטי כוללת השכרה של נכסי מגורים לטווח קצר, וכי לפי האינדיקציות שבידיו חן שותף לפעילות זו, התובעת הגיבה במכתב מיום 6.7.21, טענה שחן הוא בעלה, "ואין כל פסול בסיוע הניהולי של מר חן" (סעיף 8 למכתב), הסבר שאינו אומר דבר, ועל פניו אינו שולל את טענת הבנק בדבר שותפות של חן בפעילות.

גם במכתב התגובה מיום 4.8.21, כאשר ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת להיענות לדרישה לפתוח חשבון עסקי שחן יהיה בו שותף, או לחילופין להסביר מדוע אין לחן זיקה לפעילות העסקית, התובעת הסתפקה באמירה שחן "מסרב להצטרף כשותף לחשבונה... וזאת משיקולים השמורים עמו ושאינם מעניינו של הבנק".

אם כן, לתובעת היו שתי הזדמנויות (ולמעשה יותר מכך) לשלול את הטענה שחן נהנה מהפעילות העסקית בחשבון הפרטי, להסביר לבנק מדוע חן אינו בעל זיקה לפעילות הקשורה להשכרת נכסי המקרקעין (שעה שמדובר בבני זוג), מדוע חן אינו מעוניין להצטרף לחשבון עסקי לצורך ניהול הפעילות, או מדוע חן אינו "נהנה" מפעולות המבוצעות עבור החברה בחשבון הפרטי (אף שהוא בעל זיקה לחשבון החברה). למרות זאת, התובעת לא הכחישה את הטענה בנוגע לזיקה של חן לחשבון הפרטי, והודיעה לבנק ששאלות אלו אינן מעניינו.

אם כן, ככל הנדרש לשלב זה, התובעת לא נתנה תשובות מניחות את הדעת להשגותיו של הבנק.

התנהלות זו חזרה על עצמה במסגרת הסעד הזמני: התובעת וחן הפליגו ותיארו עובדות רבות שאינן רלבנטיות לחלוטין לסעד המבוקש, לרבות העמסה של תכתובת ומסמכים שאין להם ולו קשר קלוש לבקשה הנוכחית: ההתנהלות מול המנהלת הקודמת, מסגרות אשראי ועוד, ואילו באשר לנקודת המחלוקת היחידה שנותרה – הדרישה לצירופו של חן לחשבון העסקי לאור האינדיקציות לכך שחן הוא בעל זיקה לפעילות העסקית המנוהלת בחשבון הפרטי, התובעת וחן שתקו ולא טענו דבר.

כך, אל מול האינדיקציות שהבנק הציב: ההודאה שחן פועל בחשבון הפרטי או "מסייע לנהל" אותו (ראו סעיף 8 למכתב מטעם התובעת מיום 6.7.21) או שהפעילות בחשבון הפרטי נוגעת לנכסי מקרקעין של התובעת שהיא רעייתו של חן, וגם לחברה, שחן כבר הוגדר כבעל שליטה בחשבון שלה, התובעת וחן לא הציבו הסבר – לא שיפריך את המעורבות של חן בפעילות העסקית, ולא שיסביר את הטעמים לכך שלא יצורף כשותף, אם מעורבותו לא הופרכה.

43. נסכם:

הנטל להוכיח את סבירות הסירוב מוטל על הבנק, אף שמדובר בנטל נמוך ממאזן ההסתברויות.

לשלב זה, הבנק עמד בנטל הנדרש: הוצגו ראיות המלמדות לכאורה על כך שהחשבון נפתח כחשבון פרטי, והנהנית היחידה בו היא התובעת (נספח 1 לתגובת הבנק). למרות האמור, התובעת עצמה אינה חולקת על כך שבחשבון הפרטי מנוהלת גם פעילות עסקית. לא זו אף זו, כפי שהראינו, הפעילות העסקית בחשבון היא בהיקפים לא מבוטלים, וכוללת העברות כספיות לצדדים אחרים ותשלום עבור מוצרים או שירות שניתן במסגרת הפעילות העסקית. בחשבון הפרטי מנוהלת פעילות הקשורה לחברה, בהיקפים לא מבוטלים, וכאשר חן, שמוגדר כבעל שליטה בחשבון החברה, אינו מוגדר כבעל זיקה לחשבון הפרטי. לכן, מתקיימות האינדיקציות שמבססות לפי הפסיקה את הסירוב לנהל חשבון ובין היתר, ניהול פעילות עסקית בחשבון שלא נפתח למטרה זו, פעילות בהיקפים ניכרים וקיום נהנה בחשבון שלא הוצהר על ידי בעל החשבון.

44. התובעת עצמה בטיעונה המשלים לא התנגדה לכך שהחשבון יסווג כחשבון עסקי, ובכך למעשה קיבלה את העמדה של הבנק, שהפעילות בחשבון חרגה מפעילות פרטית.

45. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת הייתה, האם דרישת הבנק לכך שחן יצורף לחשבון העסקי שייפתח היא דרישה סבירה. בקשר לכך, עומדים מספר מכשולים בדרכה של התובעת:

ראשית, דיוני: הבקשה לסעד זמני התמקדה בעתירה להימנע מסגירת החשבון הפרטי. התובעת עצמה הסכימה לשנות את סיווג החשבון לעסקי. הבקשה לא עסקה בתנאים שהבנק ידרוש כאשר ייפתח חשבון עסקי, וממילא, אין מקום לעסוק בהם.

שנית, מהותי: אם אכן סלע המחלוקת היה צירופו או אי צירופו של חן, היה על התובעת וחן לתת הסברים להשגותיו של הבנק בזמן אמת, ולמצער – בבקשה למתן סעד זמני, אך במקום לעשות כן הם טענו סתמית ל"זכות" של חן או של התובעת לכך שחן לא יהיה מעורב בפעילות בחשבון העסקי (להבדיל מהפרטי) וזאת למרות שהוצגו מספר אינדיקציות לכך שחן מעורב בפעילות זו, אפילו בתצהיריהם של התובעת וחן, והאחרונים כלל לא כפרו בזיקה של חן לחשבון הפרטי.

מאזן הנוחות

46. התובעת טענה שאי מתן הסעד הזמני יוביל לכך שההליך המשפטי יהיה תיאורטי בלבד, שכן הנזק כבר ייגרם. אי מתן הצו יגרום לה נזק בלתי הפיך, שיפגע בשמה הטוב ובפעילות העסקית שלה. התובעת ציינה שהיא מחזיקה חשבון בבנק אחר (להלן: החשבון הנוסף), שבו פעילות אחרת ובהיקף קטן בהרבה, כאשר עקב התנהלות הבנק נגרמו לה סימונים בנקאיים שלא מאפשרים לה לשנות את הפעילות בחשבון הנוסף. לעומת זאת, לטענתה, הבנק לא העלה כל טענה בקשר לנזקים שייגרמו לו בתצהירים מטעמו, והנזקים להם טען הם תיאורטיים בלבד.

47. אני דוחה את טענות התובעת. בפני התובעת עמדה חלופה טובה להמשך ההתנהלות בפעילות העסקית, ומסיבות שלא פירטה במסגרת הבקשה לסעד זמני, היא דחתה אותה. החשבון הנוסף של התובעת הוא חשבון פרטי והטענות ביחס להגבלות הפעילות בו, לא הוכחו. לכן, לא נחזה שייגרם לתובעת נזק משמעותי אם לא יינתן הסעד המבוקש. מנגד, מתן הסעד יפגע ביכולתו של הבנק לפעול בהתאם לחובותיו לפי הדין, נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי, ושיש לו גם השלכות על הציבור הרחב ועל אכיפת הדין.

שיהוי ותום לב

48. הבקשה לסעד זמני לוקה גם בשיהוי ובחוסר תום לב.

49. הדרישות של הבנק הובאו לכל המאוחר בחודש 8/21. מאז התובעת לא פעלה, לא השיבה לדרישה, ורק לאחרונה פנתה בבקשת סעד, לאחר שהבנק מימש את כוונתו לסגור את החשבון אם לא ייעשו השינויים. מדובר בשיהוי בלתי מוסבר, שהתובעת לא נתנה לו מענה לשלב זה.

50. כן התרשמתי מתוך כלל החומר שסלע המחלוקת העיקרי שנותר בין הצדדים נוגע לצירופו או אי צירופו של חן לחשבון העסקי. התובעת לא שטחה בפני בית המשפט את תמונת המצב בקשר למעורבותו של חן בחשבון הפרטי ולא נתנה הסברים להשגות שהבנק העלה בנושא זה, או נימוקים לגיטימיים (או בכלל) לכך שחן לא יצורף לחשבון העסקי. הימנעותה של התובעת מלחשוף את התמונה המלאה בפני בית המשפט היא בעוכריה.

סיכום

51. הבקשה למתן סעד זמני נדחית. כדי לאפשר לתובעת פרק זמן להתארגן, הסעד הארעי יעמוד בתוקף עד ליום 31.8.22.

52. התובעת תישא בהוצאות הבנק בסכום כולל של 7,000 ₪.

ניתנה היום, ד' אב תשפ"ב, 01 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.