לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (השופט ח' פס) מיום 22.6.22.

רקע

1. העורר ואביו (להלן "האב") הועמדו לדין בטענה שביצעו בצוותא עבירות של התפרצות, גניבה והיזק במזיד.
2. האב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביום 26.4.22 ניתנה החלטה המפנה אותו לשירות המבחן. העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וביום 2.5.22 התקיים דיון בו נשמעו טיעונים וניתנה החלטה. בית המשפט מצא שקיימות ראיות לכאורה עם חולשה שאינה מהותית, ובציינו את עברו הפלילי של העורר הכולל עבירות של החזקת מקום להימורים, החזקת נשק, פציעה כשהעבריין מזוין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינן ריצה "עונשי מאסר לא מבוטלים", והליך פלילי נוסף שמתנהל נגדו (להלן "ההליך המקביל"), מצא כי נדרש להפנותו לשירות המבחן טרם הכרעה והקצה לכך כחודש.
3. בעניינו של האב לא הגיש שירות המבחן דבר. התקיים דיון ביום 29.5.22 בו מצא בית המשפט לדחות את הדיון ליום 12.6.22. גם לקראת דיון זה לא הגיב שירות המבחן. בנסיבות אלה של העדר תגובה או צפי להגשת תסקיר נקבע ביום 12.6.22 כי ראוי לבחון אפשרות מעצר בפיקוח אלקטרוני. ביום 19.6.22, לאחר חוות דעת היתכנות ובחינת מפקחים (ובציון שגם לאחר ההחלטה מיום 12.6.22 לא הגיב שירות המבחן) הורה בית המשפט על העברת האב למעצר בפיקוח אלקטרוני. לפי פרוטוקול מיום 21.6.22, נכון לאותה עת טרם עמד האב בתנאים שנדרשו.
4. להבדיל, בעניינו של העורר עתר שירות המבחן לדחיית המועד שנקבע להגשת התסקיר, כך שיוגש עד 6.7.22. ביום 12.6.22 התקיים דיון בבקשה, בו ניתנה ארכה כמבוקש. בית המשפט קבע כי עניינו של העורר שונה מזה של אביו, מששירות המבחן הודיע שהוא מתכוון להגיש תסקיר. צוין שלו התבקשה ארכה דומה בעניין האב היא הייתה ניתנת. ההחלטה בעניין העורר נשענה גם על עברו הפלילי וההליך המקביל.

ביום 21.6.22 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בה טען להפליה בינו לבין אביו. ביום 22.6.22 ניתנה ההחלטה מושא ערר זה, בה נקבע כי הבקשה להעביר את העורר לפיקוח אלקטרוני או לשחררו בתנאים "נדחית בשלב זה" משקיים מועד סמוך להגשת תסקיר בעניינו, וזאת בשונה מן ההשתלשלות לעניין אביו. הובהר ששאלת שחרורו או מעצרו תוכרע לאחר הגשת התסקיר "וכלל השיקולים יילקחו בחשבון".

1. מכאן הערר. העורר, כך בתמצית, מודע לכך שעררו הוא "ערר ביניים" אך סבור שיש לדון בו נוכח הפרת עקרון השוויון. הוא טוען שהופלה בהשוואה לאביו, שלו עבר פלילי עשיר ונגדו מתנהל הליך נוסף בגין איומים.

דיון

1. לאחר בחינה, איני סבור שיש להידרש לערר. המדובר ב"ערר ביניים": ערר המוגש בעיצומו של הדיון בערכאה הדיונית בבקשת המעצר, טרם הכרעה סופית. הגם שניתן להגישו, ההידרשות לערר ממין זה לרבות קיום דיון בו מסורה לשיקול דעת בית המשפט ותיעשה במקרים חריגים בלבד. זאת, משום שהמצב הראוי הוא לאפשר לערכאה הדיונית לסיים את מלאכתה. חריגים לכך ייתכנו במקרים מובהקים כגון טעות ברורה בהחלטה (למשל בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל (19.1.15), בש"פ 3771/17 סלאמה נ' מדינת ישראל (9.5.17), בש"פ 6661/18 כהן נ' מדינת ישראל (21.9.18)).
2. הערר שלפני לא מציג מצב דברים חריג, אשר מצדיק הידרשות ל"ערר ביניים". אין טעות ברורה בהכרעה להמתין עד ליום 6.7.22 לקבלת תסקיר, בהינתן השילוב שבין העבירה המיוחסת לעורר ובין עברו הפלילי וההליך המקביל. ההבדל בין העורר לאביו לעניין זה, הוסבר בכך שבעניינו של האב התרחשה תקלה (חריגה, יש לומר) במסגרתה חדל שירות המבחן מלטפל או לפנות לבית המשפט לאורך תקופה, גם לאחר שני דיונים שנערכו בעניין ומספר החלטות, כך שבית המשפט ניצב בפני העדר צפי לקבלת תסקיר ועל רקע זה קיבל את ההחלטה בעניינו של האב. להבדיל, בעניינו של העורר פעל שירות המבחן כך שקיים צפי קרוב יחסית לקבלת תסקיר ודיון, וזאת ביום 6.7.22.

הנמקה זו אינה מעלה טעות בולטת בהחלטה הנוגעת לתקופת הביניים שעד למועד האמור, כי אם שוני רלבנטי. כך גם בשים לב לטענות העורר המבקשות לבדל את עניינו של אביו לחומרה, ולעניין זה אציין כי בקביעת החולשה הראייתית בעניין העורר צוין שאינה מהותית. זאת ועוד, העורר בחר שלא לערור לאחר ההחלטה מיום 12.6.22 הגם שהוצגה בה הנמקה מקבילה לזו שהוצגה בהחלטה מושא ערר זה. במקום זאת, בחר העורר להגיש ביום 21.6.22 בקשה לעיון חוזר, וזאת הגם שלא השתנו בסמוך הנסיבות או קמה עילה אחרת לעיון חוזר. גם מטעם זה, אין בדחיית בקשתו לעיון חוזר משום "טעות ברורה" המצדיקה הידרשות לערר ביניים.

1. בשולי הדברים אוסיף שגם הזמן שחלף בין ההחלטה ובין הגשת הערר מחליש את הטיעון בדבר הצורך להידרש לטענות העורר כבר בשלב זה.
2. בנסיבות אלה אין להידרש לערר, ואני מורה על מחיקתו.
3. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשפ"ב, 27 יוני 2022, בהעדר הצדדים.