ב"כ המבקש: עוה"ד יוסי סקה ויוסי בכר, הסנגוריה הציבורית

ב"כ המשיב: עו"ד דניאל אשכנזי, תביעות תל אביב

בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החוק).

העובדות

1. נגד המבקש, יוסי זכות, הוגש ביום 18.8.2019 כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עניינו של המבקש מתברר בפני מותב אחר.
2. ביום 29.6.2022 הגישה ההגנה בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק, במסגרתה עתרה לקבל חומרים שונים הרלוונטיים, לשיטתה, לעניינו של המבקש, והבקשה הועברה לטיפולי.
3. התביעה הגיבה לבקשת ההגנה, וביום 26.10.2022 התקיים דיון, שם צומצמה המחלוקת בין הצדדים אשר להעברת מספר מסמכים ספציפיים לידי ההגנה: דוחות סודיים שהוגשו לבית המשפט לפי סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), אשר סומנו במפתח התיק (שצורף לבקשת ההגנה) באותיות: יז', יט', כו', כז'.

על פי מפתח התיק, מדובר בדוחות סודיים, כולם מיום 4.8.2019, שנערכו בידי השוטר סאמר סרבוח (להלן: הדוחות הסודיים).

1. ההגנה בבקשתה, ובדיון שהתקיים ביום 26.10.2022, טענה כי הדוחות הסודיים אינם אלא מזכרים שבהם פורטו פעולות החקירה שהיו צריכות להתבצע בענייננו של המשיב, ויתכן שלא בוצעו; נטען כי - "הדבר הזה יש בו כדי לבסס טענה של מחדלי חקירה מקום שבו היחידה החוקרת בהוראת היחידה התובעת או שלא, חשבה שצריך לבצע פעולות כאלה או אחרות, ולכן המסמכים חשובים כדי לבסס טענה של מחדל חקירתי של פעולות שהיו צריכות להתבצע ולא בוצעו".

ההגנה אף הטעימה כי דוחות סודיים אחרים שהיו בתיק החקירה, כן צורפו לחומר החקירה (למשל, מסמכים שסומנו באותיות מ', ו-לט').

ההגנה הוסיפה כי לאחר הגשת כתב האישום, הרי שכבר אין המדובר עוד בדוחות שהם "סודיים", ואין כל בסיס שבדין למנוע העברתם אליה, ואין בכך משום פגיעה בעבודת המשטרה. זאת, קל וחומר כאשר חלפו שלוש שנים ממועד ביצוע העבירות.

1. הדיון נדחה על מנת שהצדדים יגישו טיעוניהם בכתב ביחס לדוחות הסודיים מושא המחלוקת. ביום 3.11.2022 הגישה התביעה עמדתה הכתובה; התביעה טענה כי הדוחות הסודיים אינם מגלמים חומר חקירה, "ומהווים במהותם תרשומת פנימית". התביעה הפנתה לפסיקה שתמכה, לשיטתה, בעמדתה זו.
2. ההגנה בטיעוניה הכתובים חזרה על עיקר טענותיה, לפיה יש בדוחות האמורים כדי לשמש כלי עזר בידיה, בכדי לבסס טיעונים בדבר מחדלי חקירה ופגיעה בזכות להליך הוגן. אף ההגנה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה - בניגוד לעמדת התביעה - אין לקבל גישה גורפת השוללת מראש את היותם של הדוחות הסודיים חומר חקירה בר-עיון.

דיון והכרעה: מסע דייג פסול

1. אמנם, צודקת ההגנה: אין לקבל גישה גורפת, כטענת התביעה, השוללת אפשרות להכיר בדוחות סודיים המוגשים לשופט לפי סעיף 15 לחוק המעצרים כבחומר חקירה. בית המשפט העליון קבע זה מכבר, כי סיווג מסמכים מעין אלה יבוצע על פי הכללים הרגילים; כך נקבע בבש"פ 1275/21 אלמוג נ' מדינת ישראל (25.3.2021):

"נושא שחוזר ועולה בהליכי גילוי ועיון לפי סעיף 74 לחסד"פ הוא בקשת ההגנה לעיין בחומרים שהוגשו לשופט המעצרים במהלך דיוני המעצר לימים (עמית חסיונות ואינטרסים, בעמ' 287–290). ההלכה המנחה בעניין זה נפסקה בבג"ץ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, 633 (1991), שם נאמר כי 'רבים הם המסמכים והמידע המוגשים ל'שופט המעצרים', שאין בינם ובין 'חומר חקירה', במובן סעיף 74 לחסד"פ, ולא כלום'. ואכן, בדוחות המוגשים לשופט המעצרים אנו מוצאים, על פי רוב, התייחסות לפעולות חקירה שבוצעו, להתקדמות החקירה או לפעולות שיש עוד לבצע במהלכה, לתרשומות פנימיות ולחומרים שהם בגדר עיבוד של חומר אשר נאסף במהלך החקירה. הדוחות החסויים המוגשים לשופט המעצרים אינם נחשבים לחלק מ'פרוטוקול הדיון' הנמסר לנאשם לפי סעיף 15(ז) לחסד"פ (מעצרים), באשר החומר החסוי אינו 'מתקבל' על ידי בית המשפט אלא אך נמסר לעיונו, ולאחר מכן מוחזר לרשות החוקרת (בש"פ 1388/18 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (12.3.2018)). ההנחה היא שמסירת דוחות אלה לעיונה של ההגנה עשויה להביא לפגיעה בתפקודה המקצועי של המשטרה, ביכולותיה המבצעיות ובאפשרותה לנהל שגרת עבודה תקינה (ראו, לדוגמה, בש"פ 3071/11 בן שטרית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (8.5.2010); בש"פ 4776/18 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 13 (12.7.2018)).

זה אפוא הכלל, אך עם זאת, 'אין לקבל גישה גורפת, השוללת מראש את היות המזכרים המוגשים לשופט לפי סעיף 15 לחוק המעצרים 'חומר חקירה'. על התביעה לסווג ולמיין את המסמכים שהוגשו לשופט המעצרים בהתאם לכללים הרגילים, הקובעים מה לחומר חקירה ייחשב. ככל שהמסמכים רלוונטיים לנושא האישום, או אף לפריפריה של האישום, יש לראותם כ'חומר חקירה' שחל עליו סעיף 74 לחוק ולהעבירם לעיון ההגנה' (בש"פ 3579/20 אליאס חורי נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (1.7.2020))"^[1].

1. בענייננו טען המבקש, באופן כללי, כי יתכן שבדוחות הסודיים מנויות פעולות חקירה שהיו צריכות להתבצע, אך לא בוצעו, ואפשר שניתן יהיה לטעון למחדל חקירתי, או לחסר ראייתי, על פי "דוקטרינת הנזק הראייתי".

אין חדש תחת השמש. על בקשה לקבל מסמכים סודיים, שמא מסתתר בחובם מחדל ראייתי כזה או אחר, פעולת חקירה שאולי נשתכחה בלהט העשיה, ניתנה כבר הדעת על ידי בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 3579/20 חורי נ' מדינת ישראל (1.7.2020) (להלן: חורי), שם נדחה עררו של העורר נגד החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו, שלא להעביר לעיונו, בין היתר, דוחות סודיים שהוכנו לפי סעיף 15 לחוק המעצרים.

אותו חורי ביקש להעביר לעיונו "את כל החומר אשר הוצג בפני בית המשפט שדן במעצרו של המבקש לצרכי חקירה, ובעררים שהוגשו על החלטות מעצר, בעניינו של המבקש. בפרט ביקש העורר להעביר לידו, בין היתר, רשימת השלמות חקירה שנדרשו על-ידי הפרקליטות, ודוחות סודיים שהוגשו לשופטים בהליך מעצר הימים...".

עוד טען חורי, בין היתר, כי - "בחינת החומרים שהוצגו לשופטי המעצרים, תסייע לו בביסוס טענה בדבר מחדלי חקירה של המשטרה... לגישתו של העורר, בהיעדר נזק שייגרם עקב חשיפת החומרים שהוצגו לשופטי המעצרים, אין מקום לדחות את בקשתו לעיין בחומרים אלה".

על כך השיב בית המשפט העליון בקביעה נחרצת:

"במקרה דנן, נטען כי העיון בחומר שהוגש לשופטי המעצרים עשוי לחשוף מחדלי חקירה ולבסס טענה של הגנה מן הצדק. טענה מעין זו נדחתה בפסיקה כטענה ספקולטיבית, שאינה מצדיקה עיון בדו"חות (בש"פ 6229/18 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 30 (19.8.2019)). בדומה, נקבע בפסיקה כי לא סגי בתקווה ספקולטיבית של הסנגוריה שהעיון בחומר יועיל לה לתקיפת מהימנותו של החוקר, על מנת לאפשר עיון בחומר שהוגש לשופט המעצרים (בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 74 (2006))".

ובהמשך:

"ככלל, התוצאות של פעולות חקירה ותיעודן, הם בגדר 'חומר חקירה' שנאסף ומועבר להגנה במסגרת סעיף 74 לחוק. כשמדובר בפעולות חקירה שתוכננו להתבצע אך לא בוצעו בסופו של דבר, הרי שממילא מדובר אך בהגיגים וברעיונות שהם בבחינת 'תרשומת פנימית', שעליה חל חיסיון פסיקתי".

1. על כן, אמור מעתה: על פני הדברים, כאשר מדובר בהטלת חכה גרידא, בתקווה שהקרס "יתפוס" אולי איזה דג, הרי שאין מקום להיענות לעתירה הספקולטיבית של ההגנה, ודינה של הבקשה להידחות.
   
   לו היתה ההגנה מציגה פתיון מתאים על קרס החכה (קרי – היתה מבססת, ולו במעט, את טענתה לקיומו של מחדל חקירתי) – אז היה מקום לבדוק אפשרות של סטיה מן הכלל, תוך עיון מדוקדק בדוחות הסודיים, שמא יש ממש בעתירת ההגנה. לא כך הם פני הדברים כאן, כאמור.
2. ובכל זאת, למעלה מן הצורך, עיינתי, בכל זאת, במעמד צד, אחד בדוחות הסודיים שסומנו יז', יט', כו', כז'.
   
   סברתי, שאם יש בדוחות הסודיים ראיה רלוונטית לנושא האישום נגד המבקש במובן של סעיף 74 לחוק, או אפילו לפריפריה שלו, אזי בכל זאת – שומה על בית המשפט להרים את החכה. אם לא להצטרף חלילה למסע דיג (הזמן השיפוטי היקר אינו מאפשר הצטרפות למסעות כגון דא), אז לפחות לדעת אל נכון, שבקצה החוט לא נתפס "דג שמן" ורלוונטי, שהרי נסיון החיים מלמד כי לעיתים גם ספקולציה – עשויה להתממש.
   

ברם, במקרה זה - לא מימוש ולא דגים, אף לא סרדין.

עיינתי בדוחות הסודיים, בהם פורטו, בין היתר, פעולות החקירה שהתבקשו לביצוע, והוכנו לחלק מדיוני מעצר הימים בעניינו של המבקש, ולא מצאתי כי חשיפת פעולות אלה נדרשת על מנת לשמור על זכותו של המבקש להליך הוגן, ולפיכך אין כל הצדקה להסיר את החיסיון החל עליהן.

1. עוד למעלה מהדרוש יוער, כי אין בעובדה שהוגש כתב אישום, או שחלפו שלוש שנים מאז האירוע המתואר בכתב האישום, כדי להקהות או לשנות את נקודת האיזון בדבר אי חשיפת הדוחות הסודיים; ראו לעניין זה את קביעת בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 1388/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.3.2018):

"החומר החסוי כולל דוחות פעולה שהם 'מסמכים קלאסיים' המוגשים כעניין שבשגרה על-ידי המשטרה לתמיכה בבקשות מעצר, ובגדרם מפורטות פעולות החקירה שבוצעו ותוצאותיה, פעולות החקירה הצפויות ועילות המעצר הרלוונטיות. בית משפט זה עמד לא פעם על האינטרסים המוגנים בגינם נמנעת חשיפת מסמכים אלה, ובכללם – ההגנה על עבודת המשטרה ומהלכי החקירה השונים המאפיינים חקירות מסוימות. אינטרסים אלה חורגים מדלת אמותיה של החקירה הקונקרטית החלה בעניינו של הנאשם, ולפיכך, עומדים הם בעינם גם בסיום החקירה. מנגד, לא שוכנעתי כי האינטרסים הנוגדים של המשיבים לקבלת החומר החסוי ייפגעו באופן המצדיק את חשיפתו. כפי שצוין בתגובת המדינה, ואף הוצהר על ידה במהלך הדיון שהתקיים לפניי, חומר החקירה שהועבר לעיון המשיבים כולל את כל חומר הגלם שהופק מפעולות החקירה אשר בוצעו...

לגבי פעולות חקירה שתוכננו אך בסופו של דבר לא בוצעו – דומים הם לתרשומת פנימית של הרשויות החוקרות, אשר אינן באות בגדר חומר ראייתי או חקירתי הרלוונטי לאישומים שיש להעבירו לעיון הנאשמים, כפי שנקבע כאמור לא אחת בפסיקה של בית משפט זה".

1. אשר על כן, הבקשה נדחית.

מזכירות – נא להעביר לעיון הצדדים את החלטתי בהקדם, נוכח הליך ההוכחות העומד בפתח.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

1. כל ההדגשות בהחלטה זו אינן במקור והן שלי, ש.ב. ↑