1. החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעים לביטול עיקולים מיום 7.7.2022 שניתנו לבקשת התובע במעמד צד אחד על הסך של 3,700,000 ₪ ובקשת התובע להרחיב את צו העיקול.

2. הבקשה לעיקול זמני הוגשה במסגרת תובענה כספית על סך של 8,000,000 ₪ של התובע (להלן גם: המבקש) נגד הנתבעים (להלן גם: המשיבים) וזאת מאחר שלטענתו, המשיבים, במשך שנים, נמנעים מלפרוע את חובם כלפי המבקש חרף הסכמים חתומים.

3. מערכת היחסים העסקיים החלה בין המבקש לבין מר עובדיה יוסף – אביו של הנתבע 1 (להלן גם: המשיב) ובעלה לשעבר של הנתבעת 2 (להלן גם: המשיבה). מר עובדיה יוסף, כך נטען, לווה מהמבקש כספים רבים. על פי הנטען, המבקש השקיע כספים, בתיווך ודרך מר עובדיה יוסף, לרכישת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 6759 חלקה 271 עליהם לימים נבנה מרכז מסחרי (להלן: המקרקעין ו- המרכז המסחרי).

4. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט (הן במסגרת הבקשה לביטול עיקול והן במסגרת הדיון) הסתבר כי אשת המבקש, המשיבים ואחרים (בני משפחתם של המשיבים), שותפים במקרקעין – כשכולם הסדירו את השימוש במרכז המסחרי במסגרת הסכם שיתוף מיום 20.1.2010 (להלן: הסכם השיתוף). כך הוסכם על הקמת המבנה המסחרי ובו קומת מרתף, חנויות וגג, תוך ניצול מלוא אחוזי הבניה המותרים. המרכז המסחרי כונה "מרכז ברכאל". עוד הוסכם בהסכם השיתוף, כי לאשת המבקש 12.5% מהזכויות במקרקעין (שמינית). עוד הוסכם שחנות 6, חלקים מחנות 9 והמרתפים שמוצמדים לאלו יוקנו לאשת המבקש. המשיבים, על פי הסכם השיתוף, שגם לכל אחד מהם שמינית (1/8) מהזכויות במקרקעין, קיבלו את חנויות- 7, 8 וחלקים מחנות 9 והמרתפים המוצמדים לאלו (להסכם צורף תשריט).

5. במסגרת הסכם מיום 21.7.2013 מכרו המשיבים למבקש 'חצי משמינית' (1/16) מזכויות במקרקעין, שיועברו לאשתו של המבקש. כך שלכל אחד מהמשיבים נותר 3/32 במקרקעין (כל אחד מהמשיבים נתן 1/32, מתוך שמינית זכויותיו במקרקעין). הוסכם בין הצדדים כי העברת זכויות זו תתבטא בחנות שסומנה 9 בתשריט של הסכם השיתוף (ההסכם מיום 21.7.2013 לא צורף אך נלמד עליו ממסמכים אחרים).

6. ביום 24.12.2017 נחתם הסכם לפירעון חוב, בגין כספים שניתנו על ידי המבקש למר עובדיה יוסף, לצרכי בניית המרכז המסחרי או רכישת הזכויות במקרקעין, כמו גם לצרכים פרטיים ועסקיים נוספים (להלן: הסכם פירעון החוב, ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה). על פי הסכם פירעון החוב, המשיבים נטלו על עצמם, בין היתר, את התחייבויותיו של מר עובדיה יוסף כלפי המבקש. במסגרת אותו הסכם היה על המשיבים לשלם לתובע סך של 3.7 מיליון ש"ח עד ליום 31.12.19, כן ניתנו למבקש בטוחות בדמות הערת אזהרה על הזכויות במקרקעין של המשיבים. לאחר חתימת הסכם פירעון החוב, הסתבר כי הערת האזהרה והמשכון שהיו רשומים לטובתו של המבקש על חלקים במקרקעין בהתאם להסכם פירעון החוב נמחקו שלא כדין ובמקומם נרשמו הערות אזהרה לטובת צדדים שלישיים. נוכח האמור התנהל הליך פלילי הנוגע למחיקת הערות האזהרה ולרישום הערות אזהרה אחרות שלא כדין.

7. בעקבות אי קיום הסכם פירעון החוב הוגש הליך בבית משפט זה – ת"א (מחוזי-מרכז) 17298-12-18, הנוגע לחוב הכספי כמו גם להחזר הבטוחות ומחיקת הערות אזהרה לטובת צדדים שלישיים.

8. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 12.7.2020 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן: הסכם הפשרה). עובר לחתימת הסכם הפשרה, כך הסתבר, מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט (הן במסגרת הבקשה לביטול עיקול והן במסגרת הדיון) כי נחתמה ביום 5.6.2020 תוספת להסכם השיתוף, לפיו יוחסו חלקים של כל אחד מהשותפים במרכז המסחרי. כך למשל נרשם כי לאשת המבקש יש גם מחצית מחנות 7 כמו גם מחסנים צמודים (מעבר לחנות 6 כאמור לעיל, אך אין ציון לגבי חנות 9 כאמור בהסכם השיתוף או חלקים נוכח הסכם 21.7.2013). על פי עדותו של המשיב – הדבר נעשה כבטוחה למבקש.

9. על פי הסכם הפשרה, הסכימו הצדדים כי ככל שהנתבעים לא ישלמו לתובע סך של 2.5 מיליון ש"ח (בהתאם לסעיף 8 להסכם הפשרה) או לא יעבירו שטחים אקוויוולנטים לסכום זה, בהתאם לקביעת שמאי מוסכם שימונה (סעיף 14 להסכם הפשרה), תוך 6 חודשים ממועד מתן פסק הדין יעמוד הסכם פירעון החוב על כנו (בהתאם לסעיף 21 להסכם הפשרה). במסגרת הסכם הפשרה קיימות תניות נוספות הנוגעות לאשתו של המבקש, והעברת שטחים לאשת המבקש, שטחים שהיו צריכים להיות מועברים בעבר.

10. אין מחלוקת כי עד כה לא שולם למבקש הסכום הנקוב בהסכם הפשרה גם לא הועברו למבקש זכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין.

11. על פי הנטען בכתב התביעה מאחר שהחוב שבהסכם הפשרה לא שולם במועד, הרי שלפי הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק הדין הוראות הסכם פירעון החוב חלות, במלואן. על פי הסכם פירעון החוב סכום החוב הבסיסי עומד על סך של 3.7 מיליון ש"ח (לפי סעיף 19 להסכם פירעון החוב). לסכום זה יש לצרף פיצוי חודשי על איחור בפירעון, פיצוי שנקבע מפורשות בהסכם פירעון החוב (2% מסכום החוב שבפיגור, לכל חודש איחור בפירעון החוב; החל מהחודש ה- 12 לאיחור, 4%, ומהחודש ה- 24- 8%). על פי חישוב המבקש – בהתאם לפיצוי שנקבע, עומד סכום החוב נכון ליום 24.6.2022 על למעלה מ- 75 מיליון ש"ח. לצרכי פשרה הוגשה התביעה על סך של 8 מיליון ש"ח בלבד. לנוכח האמור מבוקש העיקול והרחבתו.

12. לטענת המשיבים בבקשה לביטול עיקול, אין למבקש עילת תביעה. ראשית, המבקש קיבל ומחזיק, על פי התיקון להסכם השיתוף, במחצית חנות 7 כבטוחה לקיום התחייבויות המשיבים (לטענת המשיבים על פי חוות דעת השמאית, זכות השווה למעלה מ- 1.6 מיליון ש"ח); המבקש הוא זה שהתנגד להפקדת סך של 2.5 מיליון ש"ח בקופת בית המשפט במסגרת ההליך הקודם (במסגרת ההליך הנוכחי סירבו המשיבים להפקיד הסכום האמור אלא בתנאים); חוות הדעת השמאית של מומחה בית המשפט התקבלה רק ביום 29.5.2022 כך שלא ניתן היה לפעול לאיזונים ולתשלום קודם לכן; על פי חוות הדעת שווי נכסי המשיבים (חנויות 7 ו- 8) עומד על כ- 7 מיליון ש"ח; קיימת חלופה במסגרת הסכם הפשרה לפיה יועברו חלקים במקרקעין על שם המבקש או אשתו, חלקים השווים בערכם לסכום החוב. המבקש הוא זה שלא פועל על פי ההסכם להעברת חלקים במקרקעין ולעריכת איזונים ותשלומים בהתאם לחוות הדעת, המבקש הוא זה שמתנגד לחוות דעת המומחה והוא מסכל את הפשרה ואין להטיל האמור על כתפי המשיבים; לטובת המבקש צו מניעה והערה בדבר הימנעות מביצוע עסקה ביחס לנכסי המשיבים במרכז המסחרי כך שאין צורך בצווי עיקול; נוכח כל האמור לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי סכום הפשרה לא שולם במועד ועל כן אין כל תוקף לסעיף 21 להסכם הפשרה, ממילא לא חלות הוראות הסכם פירעון החוב.

דיון והכרעה

13. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדים אני קובעת כי יש לקבל את בקשת המבקש להטלת עיקולים, אך לא בסכום שנתבע על ידו. להלן אנמק.

המסגרת הנורמטיבית

14. בהתאם לתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) [ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד–1984 (להלן: התקנות הישנות)], על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות לכאורה להוכחת עילת התביעה. בשלב זה, אין צורך בעמידה במאזן הסתברויות ובהוכחה באורח סופי בצדקת התביעה, ודי למבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית לדון בה ושאין מדובר בתביעת סרק [ראו רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (2011); ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529(2001)]. בדונו בסעד זמני בית המשפט לא דן בניתוח מעמיק ומקיף של הראיות, ואף אינו חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע סופית בעניין [ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105 (1984)]. בדיקת סיכויי התביעה נעשית באופן לכאורי בלבד, ואינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (ע"א 6994/00 הנ"ל).

15. נדבך נוסף בו על מבקש העיקול לעמוד הוא – 'יסוד ההכבדה'. בהתאם לתקנה 103 לתקנות. במסגרת זו על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט שאי מתן צו העיקול יכביד עליו באופן ממשי למימוש זכותו במידה ותביעתו תתקבל. ההכבדה נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים. כך למשל הכבדה הוא מקרה שבו הנתבע ביצע, או מתכוון לבצע, מעשי הברחה של נכסים אחרים, או ביצע מעשים אחרים העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין [רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נגד ICC INDUSTRES INC (2007); רע"א 228/99 אוחנה נ' מזור (טרם פורסם, 1999)]. עם זאת, לשון התקנה אינה מוגבלת להברחת נכסים. עוד נקבע כי לעיתים סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיום הכבדה. זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות שאמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען [רע"א 903/06 דלק חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (טרם פורסם, 2006); רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך (טרם פורסם, 2014); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (טרם פורסם, 2007) ועוד]. דרישת ההכבדה שיש להוכיח בהקשר של עיקול זמני היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" [ראו למשל רע"א 7513/06 הנ"ל; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט נ' ICC Industries Inc (2007)].

16. חשוב להזכיר כי בין העניינים – ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של תביעה ודרישת ההכבדה - מתקיימים יחסי גומלין, שכונו בפסיקה "מקבילית הכוחות". ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך תהיה גישה מקלה ביחס לדרישת ההכבדה ומאזן הנוחות, ולהיפך.

17. זאת יש עוד להזכיר, כי יש להיזהר מפני פגיעה מעבר לנדרש בזכות הקניין של נתבע, ובשל חשיבותה החוקתית של זכות זו, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן של הראיות המבססות את התנאים הנדרשים, ולכמותן. בהתאם, בית המשפט נדרש לערוך איזון בין האינטרס של התובע, שהנתבע לא יכשיל את ביצועו של פסק הדין, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789 (1997)). בכל מקרה, נדרשת מידתיות בהעתרות לבקשה לצו עיקול (ראו למשל ברע"א 6614/06 הנ"ל).

18. נוסף לכל האמור לעיל, על המבקש סעד זמני מוטלת החובה לפעול בתום לב, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק - להותיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט [רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז (5) 165 (1993)]. במסגרת זו של הדיון רשאי בית המשפט גם לשקול שיקולי צדק, כגון: שיהוי (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה (4) 433 (2001)).

19. בנוסף לכל אלו יש לשקול את מאזן הנוחות – על המבקש סעד זמני להראות שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול יותר מהנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הסעד הזמני.

מהלכה למעשה

20. מצאתי כי קיימות ראיות מספקות לכאורה להוכחת עילת התביעה. נדמה כי לא יכול לבוא חולק שקיימת עילה רצינית שיש לדון בה.

21. אין מחלוקת כי התביעה נסמכת על הסכמים. הסכמים שעל פניו לא קוימו. ולכל הפחות, לא קוימו במועדים שנקבעו בהם. אין חולק כי לא שולמו בפועל הסכומים המופיעים בהסכמים. לא סך של 3.7 מיליון ש"ח, גם לא 2.5 מיליון ש"ח וגם לא חלק מכך. והכל בניגוד למוסכם.

המשיבים מעלים טענות הנוגעות לשטחים שהם אקוויוולנטים לאותם סכומים. אולם לכל הפחות במועד בו היה עליהם לקיים את ההסכמים לא הועברו אותם שטחים בפועל.

22. אפילו תמצו לומר כי קיים תיקון להסכם השיתוף (תיקון שנחתם עובר להסכם הפשרה), ואפילו הוא מתייחס להסכם הפשרה – ענייננו בתיקון הסכם שיתוף בכל הנוגע לחנות מספר 7. ואולם המשיב בעצמו, בחקירתו, הבהיר כי מדובר בבטוחה בלבד שכלל לא מומשה, בפועל לא הועברו השטחים. הלכה למעשה דמי השכירות - כספים שהגיעו מאותה חנות – כ- 45,000 ₪ לחודש (בצירוף מע"מ) במשך למעלה משנתיים ימים, הגיעו לידי המשיבים בלבד (דרך כונס נכסים שהיה על הנכס). גם על פי עדותו של המשיב "כל חנות 7 היא שלי, וכל מחסן ט הוא גם שלי ושל אמי. ונתתי לו מחצית 7 ומחצית מהמרתף הן למעט כפשרה או כבטוחה" (פרוטוקול עמ' 10).

אשר למועד לביצוע ההסכם, שחלף עבר לו, העיד המשיב בחקירתו: "ש. כמה שנים אחרי מועד פסק הדין פנית לשמאית? ת. פניתי לאחר שנתיים אך עדיין לפניך". (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 30.10.22). ודוקו: על המשיבים הוטלה סנקציה כי ככל שלא יעמדו בתשלומים המופיעים בהסכם הפשרה במועדים הנקובים שם הסכום אותו עליהם יהיה לשלם גבוה בהרבה. אשר על כן, עליהם היה לפעול בהתאם להסכמות הסכם הפשרה, הן בכל הנוגע למינוי השמאי מטעם בית המשפט והן בכלל. ובמועדים הנקובים שם.

23. לנוכח כלל האמור, לא ייפלא, מדוע אושר צו המניעה ולא בוטל כבקשת המשיבים, במסגרת הליך 17298-12-18. בית המשפט קבע שם:

24. נוכח האמור יש לקבוע שהמבקש עמד ברף הנדרש, להוכיח ראיות לכאורה לתובענה, ולכל הפחות מדובר בעילת תביעה רצינית לדון בה ואין מדובר בתביעת סרק.

25. אשר לתוחלת ההכבדה – גם בהוכחת נדבך זה, בשלב זה, ברף הנדרש במסגרת עיקול זמני, עמד המבקש. ראשית, עובר להסכם הפשרה, כפי שעמדנו לעיל, נעשו ניסיונות להברחת נכסים. הערות אזהרה ומשכון שנרשמו לטובת המבקש נעלמו ונמחקו. המשיבה נחקרה לעניין זה במשטרה. שנית, הוכח כי חלקם של המשיבים היה תחת כינוס נכסים. עד לאחרונה (ראו גם עדותו של המשיב בעמ' 11 לפרוטוקול). כך שסכום התביעה אל מול יכולותיהם הכלכליות מחזק אף הוא את דרישת ההכבדה. שלישית, במסגרת הבקשה לצו עיקול הצהיר המבקש כי נודע לו על כוונה למכור חלקים מהחנויות. המבקש לא נחקר ביחס לכך. רביעית, לכל אלו נוסיף כי, כאמור, 'תוחלת ההכבדה' שיש להוכיח בהקשר של עיקול זמני היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (ראו האסמכתאות לעיל).

26. גם בבחינת מאזן הנוחות – הוכח על פניו ברף הנדרש בהליך זה, כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן העיקול הזמני גדול יותר מהנזק שייגרם למשיבים. גם נוכח צו המניעה שקיים על הנכס, גם נוכח העדר הרישום של זכויותיו של המבקש או אשתו (לכל הפחות כמוסכם בהסכם השיתוף), גם נוכח החשש להברחת נכסים, כמו גם האפשרות כי הנכס ימכר.

27. לנוכח כל האמור, הרי שיש לקבל הבקשה לצו עיקול ולדחות הבקשה לביטולו.

28. ועם כל האמור, יש עדיין להידרש לסכום צו העיקול. צו העיקול ניתן, כאמור, על 3.7 מיליון ש"ח. המבקש עותר להרחבת צו העיקול ל- 8 מיליון, המשיבים עותרים, לכל הפחות, להפחתתו, נוכח חוות הדעת השמאית, והבטוחה הקיימת למבקש.

29. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים מצאתי להותיר את סכום העיקול על כנו. ממספר טעמים. אחת, הסכום מאזן בין טיעוני הצדדים אשר לסכום התביעה. מחד גיסא, על פניו צודק המבקש כי המשיבים לא עמדו במועדים ועל כן כביכול ועל פי הסכם הפשרה יש לפנות להסכם פירעון החוב לרבות הסנקציות הנקובות בו, ואולם למעשה, על פניו, גם המבקש לא פעל 'בחריצות' למינוי שמאי מטעם בית המשפט חלף השמאית שפסלה עצמה מחמת ניגוד עניינים. לא זו אף זו, על פניו קיימת בטוחה (הגם שלא נרשמה והגם שבפועל לא מומשה). לא זו אף זו, קיימת מחלוקת משפטית ועובדתית האם הופר סעיף 8 להסכם הפשרה שהוא זה המקנה זכות לפיצוי ולסנקציות הקבועים בהסכם פירעון החוב, או שמא סעיפים אחרים (הנוגעים לזכויותיה של אשתו של המבקש) הם אלו שהופרו. נזכיר כי על פי סעיף 21 להסכם הפשרה – רק הפרת סעיף 8 להסכם הפשרה הוא המקנה סנקציות כאמור. שתיים, הסכום שהוסכם במסגרת הסכם הפשרה, על פניו, אמור להוות הבסיס לעיקול. ולו מפאת כרונולוגיית הזמנים. אין מחלוקת כי מי שהיה צריך לשקוד על קיום ההסכם במועד הוא המשיבים. בכך לא עמדו. אשר על כן, גם אם, בהיקש, יהיה מקום להטיל סנקציה מסויימת הרי שקיימת אפשרות, סבירה לכל הפחות, כי הסנקציה תביא לסכום הפשרה בהסכם פירעון החוב (ללא הריביות). והכל כמובן מבלי לקבוע כל מסמרות לעניין זה. שלוש, תוחלת ההכבדה נוכח מחיקת הערות האזהרה בעבר, מצריכה לילך על הצד היותר בטוח לעניין זה, מאשר סכום הפשרה שנקבע בהסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, ועל כן אין מקום להפחתת סכום העיקול. ארבע, אין להפחית את סכום העיקול נוכח מאזן הנוחות – מצאתי כי לו יינתן צו עיקול על סך של 2.5 מיליון ש"ח לדוגמה (כסכום הקבוע בהסכם הפשרה, לו היה מקויים במועד) וסכום זה יופקד אך בסופו של הליך יפסק סכום גבוה מכך והנכס יוברח, קיים ספק אם המבקש יוכל להיפרע מהמשיבים (נוכח כינוס הנכסים שהיה בעבר והעובדה שלא פרעו את החובות כבר שנים). לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבים יהיה נמוך יותר, במיוחד נוכח צו המניעה הקיים נכון להיום. חמש, גם על פי עדות המשיב, המשיבים מקבלים, כבר למעלה משנתיים, על אף הסכם השיתוף אליו הם מפנים מיום 5.6.2020 (לפני כ- 29 חודשים), את השכירויות מחנות 7 וממחסן ט' (שכביכול אמורים היו לעבור, ולו בחלקם למבקש או לאשתו), סכומים אלו מגיעים בחישוב גס ללמעלה מ- 1.5 מיליון ₪ (45,000 ש"ח בצירוף מע"מ, במכפלה של כ- 29 חודשים). אשר על כן, אין מקום להפחית את סכום העיקול. שש, לא מצאתי להעלות את סכום העיקול נוכח טענותיהם של המשיבים להשתהותו של המבקש עצמו בקיום הסכם הפשרה (אי פנייה לשמאי וכיו"ב); לפרשנות המשפטית כי חלקם של המשיבים בכל הנוגע לסעיף 8 להסכם הפשרה בוצע, לכל הפחות בחלקו.

30. סיכומם של דברים- צו העיקול הזמני שניתן ביום 7.7.2022, במעמד צד אחד, על סך של 3,700,000 ש"ח יעמוד על כנו.

31. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך של 7,500 ש"ח.

32. ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

33. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ג, 05 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.