1. לפניי תביעה כספית על סך 14,208 ₪ בשל נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 17.4.2022.
2. לפי האמור בכתב התביעה, בתאריך הנ"ל, עת נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו כדין, סטה רכב הנתבעת אל נתיב נסיעתו, פגע בו והסב לו נזקים.
3. בדיון, מסרה התובעת כי במועד התאונה, נסעה ישר בנתיב שלה, כאשר לפתע הרגישה חבטה חזקה מצד ימין. התובעת מסרה כי רכב הנתבעת סטה לנתיב נסיעתה.
4. נסיבות קרות התאונה לפי כתב ההגנה: רכב הנתבעת נסע בנתיב נסיעתו כדין כאשר לפתע הגיח רכב התובעת בחוסר זהירות, סטה לכיוון רכב הנתבעת וגרם לתאונה.
5. בדיון העידו, מטעם הנתבעת, נהג הרכב ורעייתו אשר נסעה עמו ברכב במועד התאונה.
6. נהג הנתבעת מסר כי בחמשת הדקות שקדמו לתאונה, נסע ישר בנתיב נסיעתו כאשר לפתע, רכב התובעת סטה לנתיב נסיעתו וגרם לתאונה.
7. רעיית הנהג העידה מצידה, שבעלה עבר נתיב לפני התאונה. לדבריה, בעלה הסתכל במראות, אותת ושב והסתכל במראות לפני שעבר נתיב. לאחר מכן, הרגישה חבטה בצד הנהג. לשיטתה, רכב התובעת פגע ברכבם.
8. בפתח הדיון, הוצג סרטון שצולם מרכב התובעת וביהמ"ש צפה בו מספר פעמים במהלך ואחרי הדיון.
9. הצדדים הודיעו שמתנהל ביניהם הליך מקביל במסגרת תיק 34383-06-22 והודיעו כי תוצאת פסק דין זה תשליך על ההליך המקביל.
10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדי הצדדים וצפיתי בסרטון מספר רב של פעמים, באתי לידי מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת במלואה על נהג הנתבעת. להלן נימוקי:
11. ראשית, התובעת העידה באופן ברור וסדור ועדותה התיישבה באופן מלא עם הסרטון.
12. שנית, עיון בסרטון מלמד באופן ברור כי התובעת נסעה כל העת בנתיב נסיעתה, מבלי לסטות ממנו עד שרכב הנתבעת סטה במהירות ובחוסר זהירות אל נתיב נסיעתה.
13. תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 קובעת כי רכב לא יסטה מנתיב נסיעתו "אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". על נהג רכב המבקש לעבור נתיב נסיעה, מוטלת חובה לוודא, מבעוד מועד, שהנתיב אליו מבקש לעבור, פנוי.
14. בענייננו, אמנם החל נהג הנתבעת לאותת תוך כדי מעבר לנתיב נסיעת רכב התובעת, אך לא ווידא מבעוד מועד, כי הנתיב פנוי. צפייה בסרטון מלמדת כי רכב הנתבעת סטה שמאלה באופן מפתיע, מהיר וחד אשר סיכן את הרכבים האחרים בכביש וצמצמם את מרחק הבלימה לרכב התובעת, אשר נסע מאחוריו בנתיב השמאלי אליו. לנוכח מהירות הנסיעה של נהג הנתבעת ושל התובעת, המדובר היה בתאונה בלתי נמנעת עבור התובעת.
15. בנסיבות אלה, כאשר התובעת נסעה בנתיב נסיעתה מבלי לסטות ממנו, אין לייחס לתובעת כל אשם תורם.
16. מעבר לאמור, גרסאות העדים מטעם הנתבעת סתרו זו את זו וסתרו את העולה מהסרטון.
17. גרסת עדת הנתבעת לפיה לצורך מניעת התאונה בעלה ווידא כי הנתיב השמאלי היה פנוי טרם עבר אליו, לא הייתה מהימנה ולא עולה בקנה אחד עם השתלשלות העניינים המהירה והמסוכנת שעולה מהסרטון. ויובהר, איתות תוך כדי מעבר חד אינו מהווה אמצעי מספיק להתראה לנהג אחר שבכוונת הנהג לעבור נתיב. עליו לוודא בראש ובראשונה שהנתיב אליו מבקש לעבור פנוי ולא להחליט על דעת עצמו, שזכותו לעבור אליו אך בשל הפעלת אורות האיתות.
18. מוקד וטיב הנזק ברכב התובעת (מוקד קדמי ימני) מתיישבים עם גרסת התובעת לפיה, רכב הנתבעת סטה מנתיב נסיעתו אל רכבה שנסע בנתיב השמאלי.
19. לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת במלואה על כתפי נהג הנתבעת.
20. גובה הנזק לא הוכחש ולא הוגשה חוו"ד נגדית או כל ראיה אחרת שבכוחה להפריך את קביעת השמאי מטעם התובעת. שמאי התובעת לא הוזמן למתן עדות. אי לכך מסקנות חוות דעת התובעת מקובלות עלי.
21. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,208 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
22. כמו כן, תישא הנתבעת באגרת ביהמ"ש כפי ששולמה (כולל מחצית שנייה אשר ישולם בתוך 14 יום, ככל שטרם שולמה), שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ושכר העדים כפי שנפסק. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, יישאו בתוספת ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

פסק הדין ישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ד אדר תשפ"ג, 07 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.