1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט יגאל נמרודי) מיום 11.4.22, 25.5.22 ו- 15.6.22 בת.א. 43544-09-21.

2. ביום 30.9.21 הגיש מנהל עזבון המנוח מריאן יעקבי ז"ל תביעה לפינוי וסילוק יד וכן לתשלום דמי שימוש ראויים נגד המבקשים וזאת בעניין דירה שבבעלות המנוח ברחוב אבן גבירול 44 קומה 1 בתל אביב (להלן: "הדירה")

נטען כי בשנת 2012 פלשו הנתבעים לדירת המנוח, שהיה רווק וערירי. אושפז בעקבות מצב רפואי בשנת 2012 ומאז לא שב לדירתו.

הנתבעים בכתב הגנתם טענו, בין היתר, כי הם קנו את הדירה מהמנוח בהתאם להסכם מיום 15.7.12. נרשמה הערת אזהרה לטובתם בגין חוב כספי בסך 20,244 ₪.

3. בחודש פברואר 2022 ביקש מנהל העזבון סעד זמני, אשר ימנע מהנתבעים לקבל דמי שכירות ממי ששוכר את הדירה.

מנהל העזבון ביקש שדמי השכירות יועברו לקופת בית משפט או לחלופין לחשבון נאמנות שייפתח על ידי מנהל העזבון וב"כ הנתבעים.

הנתבעים בתגובתם התנגדו לבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 1.3.22 נחקרו מנהל העזבון ועו"ד מאור. לאחר מכן הוגשו סיכומים.

4. בהחלטה מיום 11.4.22 בחן בית משפט קמא את סיכויי התביעה הלכאוריים ומצא כי הם טובים בעוד גרסת הנתבעים מעוררת קושי לכאורי.

כמו כן נבחן מאזן הנוחות – נקבע כי לשני הצדדים עלול להיגרם נזק כספי בלבד, אך מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע. הוא אינו מבקש שכספים יעברו אליו אלא לחשבון נאמנות ייעודי, כך שהכסף יימצא במקום מבטחים וניתן יהיה להבטיח את השבתם לנתבעים ככל שיסתבר כי הם זכאים לכספים. בעוד שככל שלא יינתן סעד זמני יהיה קושי להשיב הסכומים לתובע אלא לאחר מאמצים כבדים, בייחוד אם יתברר בסופו של יום כי טענות התובע ביחס לנתבעים בדבר עושק וניצול של קשיש סיעודי וערירי יתבררו כנכונות.

נקבע כי התובע תם לב. אין מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי בנסיבות.

נקבע כי הכספים יעברו לחשבון נאמנות של התובע – מנהל העזבון בלבד.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור רק בתחילת יולי 2022.

המבקשים גם ביקשו לעכב ביצועה של ההחלטה.

5. בקשת רשות הערעור הוגשה גם על החלטות מיום 25.5.22 שניתנו בדיון שהתקיים בתיק קמא.

בית משפט נעתר לבקשת התובע, לאחר שהנתבעים לא השיבו לבקשת התובע ומונה מומחה מטעם בית משפט שייקבע שווי דמי שימוש בדירה ביחס לתקופה מיום 29.9.14 ועד למועד עריכת השמאות.

הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 1,000 ₪.

באותו מועד גם הוחלט בהסכמה על מחיקת בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 11.4.22 בעניין הסעד הזמני.

נקבע כי בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע יש לבקש מבית משפט מחוזי.

כמו כן נקבע כי בשלב זה משמונה מומחה, עדיין לא ייקבע התיק להוכחות.

6. בקשת רשות הערעור הוגשה גם על החלטה מיום 15.6.22 שניתנה בבקשת הנתבע להורות על ביטול החלטה בעניין הוצאות ובקשה לעיכוב ביצוע החלטה על מינוי מומחה.

בהחלטה נקבע:

"ניתנה החלטה המורה על מינויו של מומחה. ההחלטה ניתנה במעמד שני הצדדים, לאחר שמיעת עמדת הנתבעים, שהודיעו: "הנתבע 1: לא ידוע לי מעו"ד טאוסיג שהוגשה בקשה". הבקשה הנוכחית אינה עולה בקנה אחד עם עמדת הנתבעים בדיון. ממילא, משמדובר בבקשה שניתנה במעמד שני הצדדים, אין עילה לבטלה. סבורים הנתבעים כי נפלה טעות, הדבר להתמודד עם מצב דברים כאמור אינה בדרך של בקשה לביטול החלטה שמוגשת לפני המותב שנתן את ההחלטה.

הבקשה נדחית, אף ללא צורך בשמיעת עמדת הצד שכנגד.

משנדחתה הבקשה יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות לאוצר המדינה על סך של 1,000 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום".

7. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית משפט קמא קבע דיון בסעד הזמני בלחץ זמנים ובהחלטתו פגע בנתבעים – המבקשים ובתחושת הצדק.

חלק מתמלול הדיון שגוי. בית משפט לא בדק "אם המשיב בא ביושר ונקיון כפיים" (מתוך סעיף 16 לבר"ע).

בית משפט שגה משלא התייחס לאי גילוי עובדות רלבנטיות ואי קיום גילוי ועיון מסמכים גורף מצד המשיב.

סיכויי התביעה נמוכים מאוד. סיכויי ההגנה טובים מאוד ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

בית משפט היה צריך להתייחס לאי גילוי עובדות ואי גילוי מסמכים מצד המשיב, ולעכב החלטה בדבר מינוי מומחה עד שהמשיב ימלא חובותיו.

המבקשים מרחיבים עד מאוד ביחס לכל קביעה וקביעה של בית משפט ביחס אליהם, ומלינים על סכומי ההוצאות שנפסקו לחובתם – 15,000 ₪.

המבקשים הגישו, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי בקשת רשות ערעור המשתרעת על פני 13 עמודים צפופים, לא כולל נספחים.

בחלוף מספר ימים הגישו בדיעבד בקשה להתיר להם להגיש את הבר"ע בהיקף החריג וזאת "נוכח הדחיפות לעכב ביצוע ההחלטות תוך שנאלצים לעשות זאת ללא ייצוג משפטי...".

8. כיוון שדין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה, לא אסלק על הסף את בקשת רשות הערעור בשל היקף העמודים החריג, הגם שניתן היה לעשות כן ואין הצדקה להגדלת מספר העמודים.

יצוין כי המזכיר המשפטי לא יכול היה לדחות קליטת בקשת רשות הערעור בשל כך שסמכותו לא חלה על סעד זמני (תקנה 33 (א) )אך וודאי שיכולתי לסלק על הסף את בקשת רשות הערעור מכוח תקנה 176 לתקנות.

9. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) באשר להחלטה מיום 11.4.22:

בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. זאת למרות שהמבקש עו"ד במקצועו, ובית משפט קמא בהחלטתו מיום 25.5.22 אף הסב תשומת ליבו "ברחל בתך הקטנה" לכך שבקשה להארכת מועד יש להגיש לערכאת הערעור.

גם מטעם זה ניתן היה לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף.

יודגש, כי הגשת בקשה לביטול החלטה או לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית.

ראה לעניין זה: רע"א 1534/19 ניזאר רשיד נ' עו"ד לירן שלום – המנהל המיוחד, סעיף 9 (31.3.19).

ב) על מנת להפיס דעתם של המבקשים אציין, כי דין הבקשה להידחות גם לו היתה מוגשת במועדה.

בית משפט קמא בהחלטתו המקיפה והיסודית בחן את כל שצריך היה לבחון בכל הנוגע סעדים זמניים: סיכויי תביעה לכאוריים, מאזן נוחות, תום לב ושיהוי.

קביעותיו הלכאוריות מקובלות עלי, הגם שברור לי כי המבקשים אינם שבעי רצון מהן. לא אחזור במילותיי שלי על שנכתב בהחלטת בית משפט השלום.

ראה למשל לעניין זה: רע"א 3751/22 יונתן בנילוז נ' אילן לוי (28.6.22) סעיף 15.

ג) ערכאת ערעור תתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הקשור לסעדים זמניים רק במקרים חריגים.

עניינינו וודאי אינו נמנה עליהם.

קביעות בית משפט קמא הן לכאוריות ונקבעו לאחר דיון במסגרתו נחקרו מצהירים ואין מקום להתערבות ערכאת ערעור.

ד) באשר להחלטות הנוספות בעניינן הוגשה בקשת רשות הערעור.

השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו ככלל במסגרת ערעור על פסק דין ולא בשלב הבינים אלא אם כן כתוצאה מהחלטת הביניים ינוהל ההליך באופן שגוי או אם נמצא כי קיימת הצדקה לביקורת מיידית של ערכאת הערעור. ראה לעניין זה: רע"א 242/22 פלוני נ' פלוני (8.2.22) סעיף 10.

ראה לעניין זה גם רע"א 6262/21 עלי נעאמנה נ' מוטי בן ארצי (10.10.21) סעיף 12.

לא מצאתי כי ההחלטות בעניינן הוגשה הבקשה מצדיקות מתן רשות לערער בשלב הביניים שבו מצוי התיק.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור. כפועל יוצא מכך מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשים.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.