18 פברואר 2023

1. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת הצדדים מיום 2.2.2023, המצ"ב.
2. התובע ביקש לחייב את הנתבע בהוצאותיו בהליך. בין היתר טוען התובע כי, דחיית תביעתו על ידי הנתבע היתה שלא כדין ובניגוד לחזקה שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. עוד טען התובע כי הנתבע לא ערך בירור בעניין גזר הדין ו/או ההליך הפלילי שהתנהל כנגד תוקפי התובע, שכן גזר הדין בעניין תקיפתו של התובע ניתן עוד ביום 5.7.22 ואילו הנתבע הגיש כתב הגנתו ביום 30.10.22 יחד עם בקשה לסילוק על הסף של התביעה שבכותרת, כאשר בנקל יכול היה לגלות עוד בטרם הגיש את כתב ההגנה כי ניתן גזר דין והיה חוסך בכך זמן שיפוטי רב והוצאות מהתובע. לטענתו, אף ששלח את הסרטון המתעד את תקיפתו לנתבע, האחרון המשיך בעקשנות לכפור בתביעה וביקש מבית הדין כי יינתן צו למשטרת ישראל למסור לידיו את חומרי החקירה, תוך דחיית הדיון שנקבע לשמיעת התיק. בנוסף, הנתבע טען כי מסר פרטי איש הקשר לתובע לשם המצאת החומר מאת המשטרה, אולם לא נמצא לכך כל רישום באתר האינטרנט של הנתבע. עוד ביקש התובע להפנות שימת הלב לפניות הרבות שביצע אל הנתבע טרם הגיש תביעתו וכן לגרירת הרגליים של הנתבע בטיפול בעניינו.
3. הנתבע מצדו, טען לכתחילה כי יש לדחות את בקשת התובע לחיובו בהוצאות, שכן פסק הדין וגזר הדין נמסרו לו רק במהלך הליך זה ביום 16.12.22 במסגרת בקשת התובע לעיון מחדש בהחלטה בעניין הוצאת צו למשטרת ישראל, וכי התביעה הוכרה עם קבלת מידע זה ללא צורך בדיון. במסגרת ההודעה מיום 2.2.23, הותיר הנתבע את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית הדין.
4. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים. ראשית, עולה מן המסמכים כי תביעתו של התובע לא נדחתה, אלא עוכבה עד לקבלת החומרים הרלוונטיים מאת משטרת ישראל. עוד עולה מן המסמכים שצורפו על ידי הנתבע כי ביום 12.5.22, יום לאחר קבלת פניית התובע בצירוף תשובת משטרת ישראל בנוגע להעברת חומרי החקירה, שלח לו הנתבע תשובה במסגרת האתר האישי שבו פורטה כתובת הדוא"ל שאליה יכולה המשטרה לשלוח את המידע הרלוונטי. אמנם ייתכן כי נפל פגם בעובדה שתשובה זו לא נשלחה גם באמצעות הדואר, אולם לאור העובדה שהתובע מיוצג בהליך, לא מצאתי כי מדובר בפגם מהותי שיש לחייב את הנתבע בהוצאות בגינו. עוד לא מצאתי להטיל לפתחו של הנתבע את האחריות לעקוב אחר התנהלות ההליך הפלילי בעניינם של תוקפיו, וכי האחריות לעניין זה נותרה על התובע. בנסיבות האמורות, ונוכח העובדה שזמן קצר לאחר שהתובע הביא לידיעת הנתבע את העובדה שההליך הפלילי הסתיים והמציא לו את גזר הדין שניתן בעניינם של התוקפים ביום 5.7.22, הכיר הנתבע באירוע מיום 2.9.21 כתאונת עבודה, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בהליך וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"ג, (18 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.