1. התובע הגיש תביעה להכיר בפציעתו ביד ימין כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

רקע עובדתי

1. התובע עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה אצל מר זועבי עבדאללה בתחום הבניין, כאשר עיקר עיסוקו היה פירוק עצים. בכתב התביעה נטען כי "ביום 5.5.2021 בשעה 14:00 ו/או בסמוך לכך ובזמן ביצוע עבודתו אצל מעבידו זועבי עבדאללה, ובעת שהתעסק התובע בפירוק עצים, נכנס קוץ ליד ימין 'אצבע אמצעית'" (להלן: הפגיעה). עוד נטען כי בעקבות הפגיעה התובע פנה לטיפול רפואי היות וסבל מכאבים בכף ידו, ונמנעה ממנו האפשרות לבצע כל פעולה ביד.
2. התובע הגיש תביעה לנתבע להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. ביום 17.2.22 הנתבע דחה את תביעתו של התובע שכן לטענתו הפגיעה הנטענת לא גרמה לנזק פיזיולוגי או גופני ולאי כושר עבודה, ולכן לא אירעה לתובע תאונה לפי סעיף 79 לחוק.
3. מכאן התביעה שלפנינו, במסגרתה נטען כי החומר הרפואי מלמד כי התובע נפגע בעבודתו ועבר ניתוח בעקבות פגיעה זו. מנגד, הנתבע טוען בכתב ההגנה כי לתובע לא אירעה ביום 5.5.21 תאונת עבודה כמשמעה בחוק ולחילופין גם אם הפגיעה אירעה, היא לא התרחשה לתובע תוך כדי ועקב העבודה. כמו-כן הנתבע טוען כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי הנטען, וכי הליקוי הוא תוצר של גורמים תחלואתיים ו/או גורמים אחרים.
4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם מעסיקו מר עבדאללה זועבי. הנתבע הגיש הודעה שנגבתה מהתובע. ביום 16.11.22 התקיימה ישיבת הוכחות. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב והתיק עבר למתן הכרעה.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי יש להכיר בפגיעתו מיום 5.5.21 כתאונת עבודה שכן גרסתו היתה עקבית לאורך ההליכים ונתמכה בעדותו של מר זועבי ובמסמכים הרפואיים. עוד טוען התובע כי את התיעוד הרפואי יש להבין תוך הקשרם של הדברים, כשברור מעיון במסמך בית החולים כי הרופא טעה בהקלדה ואין לייחס למסמך משקל רב.
2. מנגד, הנתבע טוען כי עדותו של התובע סותרת את המסמכים הרפואיים שהוצגו מטעמו, ואת תצהירו ללא שהתובע הניח הסבר משכנע לכך. עוד נטען כי עדותו של מר זועבי לא תמך בגרסתו של התובע, לפיה האירוע אירע ביום 5.5.21. לפיכך יש לדחות את תביעתו.

מסגרת נורמטיבית

1. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...". המבחן היסודי להיותו של אירוע בגדר תאונה הוא הפתאומיות. הלכה היא שתאונה היא אירוע פתאומי שניתן לאתרו במישור הזמן והשטח – כלומר ניתן לקבוע בדיוק מתי והיכן התרחש (דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי - ויל, פדע יב 225, מיום 30.4.1981). נפסק כי "יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע" (בג"צ 3523/04 למברגר – בית הדין לעבודה, פ"ד נח (5) 104, מיום 29.4.2004).
2. עוד נפסק כי בהוכחת האירוע יש לייחס משקל לאנמנזה הואיל והרישומים הרפואיים הם מהימנים וכן סביר כי הם מעגנים עובדות שנמסרו על ידי התובע, המעוניין לקבל את הטיפול הרפואי הנכון (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, מיום 4.5.1989). עם זאת, ההלכה בעניין משקל האנמנזה רפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המונחות בפני בית הדין, כאשר האנמנזה היא אחת הראיות מתוך מכלול הראיות. כמו כן, אין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית התביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח במפורט ובמדויק בהיותו בבית חולים את אירועי העבודה (עב"ל 37/03 פרומברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.07.04).

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את מכלול העדויות, לא שוכנענו בגרסת התובע נוכח סתירות אשר ערערו את מהימנותו, כפי שנפרט להלן.
2. בחקירתו במל"ל התובע תיאר כך את הפגיעה: "הייתי באתר בקצרין מבצע עבודות פירוק עצי בניין ובזמן העבודה נפלתי מהפיגום אחרי שהחלקתי ובזמן שנפלתי מגובה של מטר לא יותר היד שלי פגעה בחתיכת עץ שקוץ עץ נכנס לי ביד באצבע אמצעי ימין, אחרי זה ראה אותי בעל העבודה עבדאללה ואבו סאלח מאם אלפחם פנו אלי ושאלו אם אני צריך עזרה או טיפול אמרתי להם שהכל יעבור ועבדאללה לקח אותי עד לבית בכפר משהד".^[1] בנוסף ציין התובע כי בזמן הפגיעה עבדו יחד עמו מר זועבי ועובד נוסף בשם סאלח (אשר אותו בחר שלא להעיד).^[2] ביחס לטיפול הרפואי הסביר התובע כי "באותו יום בערב פניתי לרופא משפחה מרע ונתן לי הפניה לבית החולים האנגלי בנצרת".^[3]
3. בתצהירו טען התובע כי מועד התאונה היה ביום 4.5.21: "ביום 4.5.21 בשעה 14:00 ו/או בסמוך לכך ובזמן ביצוע עבודתי אצל המעביד מר זועבי עבדאללה, ובעת שהייתי מפרק עצים, החלקתי ונכנס קוץ ביד ימין: אצבע אמצעית". בפתח ישיבת ההוכחות, עורך דינו של התובע ציין כי נפלה טעות כתיב בתצהיר ביחס למועד התאונה, וכי התאריך הנכון הינו 5.5.21.^[4] בעדותו נשאל התובע לעניין זה: "בטופס התביעה שלך אתה הגשת תביעה לגבי אירוע שלטענתך קרה ב5/5/21, איך יכול להיות שאתה חתמת על תצהיר אצל עוה"ד ורשום שם 4/5 ואתה לא שמת לב?", התובע השיב: "זה היה טעות עו"ד", שאז נשאל: "אבל אתה חתמת על המסמך הזה איך אתה חתמת על תאריך כזה?", והתובע השיב: "לא ראיתי את התאריך".^[5] עד לשלב זה ניתן היה להבין כי התובע עיין בתצהירו אולם לא שם לב בהיסח הדעת לתאריך השגוי, אלא שלאחר מכן טען בא-כוחו כי התובע "לא כותב עברית, הבן אדם לא כותב עברית... אני הסברתי לו את התצהיר ותרגמתי לו הכל",^[6] אמירה שממנה עולה כי בשל אי-ידיעת השפה העברית התובע לא עיין בתצהירו או קרא אותו. בהקשר זה יש גם טעם בטענתו של הנתבע כי לכאורה גם מי שאינו קורא עברית יכול לזהות את התאריך ואת הטעות שנפלה בהקשר זה. זאת ועוד, בניגוד לטענת בא-כוחו, בהמשך החקירה התברר כי התובע יודע עברית, והוא אף נשאל לגבי כך מפורשות ואישר כי הוא יודע לקרוא עברית.^[7] משכך, לא היתה כל מניעה על פניו כי התובע יקרא את תצהירו ויאשר בפני בא-כוחו את האמור בו. השתלשלות החקירה באופן זה הטילה ספק במהימנות התובע.
4. על מנת לבסס את טענתו ביחס למועד הפגיעה, התובע צירף תיעוד רפואי שלגישתו תומכים בגרסתו. אלא שעיון במסמכים האמורים מעלה תמונה שונה, לפיה מועד הפציעה לא היה בתאריך 5.5.21 אלא כשבוע לפני כן. התובע טען בחקירתו במל"ל כאמור כי "באותו יום בערב פניתי לרופא משפחה מרע ונתן לי הפניה לבית החולים האנגלי בנצרת",^[8] אך עיון במסמך שהוגש מטעם התובע מלמד כי פנייתו של התובע לרופא המשפחה נעשתה כפנייה טלפונית,^[9] ולמרות זאת בדו"ח נרשם כי נערכה לתובע בדיקה רפואית. כשנשאל התובע לעניין זה בעדותו השיב, כי רופא המשפחה הוא דודו, כי הגיע לביתו בשעה 22:00, ונערכה לו בדיקה רפואית:^[10]

"ש: לפי המסמך הרפואי שאתה הגשת מקופת חולים לאומית כתוב בשעה 10:06 דקות הייתה פניה טלפונית שלך לד"ר ג'מאל, איפה מצאת אותו ב10:06 דקות?

ת: בבית שלו, מה מצאתי אותו?

ש: מה זה בבית שלו?

ת: המרפאה בבית שלו.

ש: או-קיי אבל היה לך את הנייד שלו.

ת: הוא הדוד שלי.

ש: הוא הדוד שלך.

ת: הלכנו לבית שלו.

...

ש: ואז מה? הוא פתח את המחשב ובדק אותך?

ת: כן בטח, הוא שיחרר אותי לבית חולים האנגלי.

ש: אז איך יכול להיות שכתוב פה פנייה טלפונית?

ת: מה טלפונית? באותו יום ירדתי לבית חולים.

ש: אני שואלת לגבי הביקור שלך אצל דוד שלך כתוב פה פנייה טלפונית

ת: לא לא.

ש: אז ב-10 בלילה הוא בדק אותך?

ת: בטח".

1. כלומר, על פי דבריו של התובע ביקר אצל דודו באותו הלילה ונערכה לו בדיקה גופנית, דבר שאינו מתיישב עם העובדה כי בטופס נרשם שמדובר בפנייה טלפונית. התובע בחר להסתפק בעדותו לעניין זה ולא להעיד את הרופא, שהינו גם דודו, דבר שעומד לחובתו. כמו-כן, הטופס האמור לוקה בחסר שכן נרשם בו כי "הנ"ל סובל מכאבים, ונפיחות חזקה באצבע 3 כך ימין עקב כניסת גוף זר לאצבע בזמן עבודתו לדבריו", אך לא נרשם דבר לעניין מועד הפגיעה וכי אירעה לכאורה כמה שעות קודם לכן, דבר שמעלה ספק נוסף ביחס למהימנות המסמך ולמועד הפגיעה.
2. גם התיעוד הרפואי מבית החולים מיום 5.5.21,^[11] מטיל ספק ביחס למועד הפגיעה. כך נרשם באנמנזה: "לדבריו יושבוע טרם פנייתו נדקר מקוץ עץ באצבע 3 כף ידי ימין לא נבדק ולא טופל אנטיביוטיקה... ללא ממצא טראומתי טרי". אין לקבל את טענתו של התובע כי בשל טעות ההקלדה לא ניתן להבין את המסמך, שכן קריאה פשוטה מלמדת שהרופא שמע מהתובע כי שבוע טרם הגיעו למיון, נדקר מקוץ עץ וכי מאז הדקירה התובע לא נבדק ולא טופל באנטיביוטיקה. המסמך מלמד כי הפגיעה האמורה לא אירעה באותו היום שכן אין מדובר בפגיעה טרייה שלא טופלה במשך שבוע. כשנשאל התובע לאמור במסמך השיב באופן לקוני: "היה טעות",^[12] מבלי להסביר את החסר או הסתירה בדברים הרשומים באנמנזה. יצוין כי התיעוד מביה"ח סותר לא רק את גרסת התובע בנוגע למועד הפגיעה הנטען, אלא גם לעניין ביקורו אצל רופא המשפחה, שכן נרשם בביה"ח כי התובע "לא נבדק ולא טופל" מאז הפגיעה.
3. התובע בחר שלא להגיש את האנמנזה הרפואית מיום 5.5.21 במלואה, אלא רק את העמודים האחרונים שאינם כוללים את הבדיקה הראשונית שנערכה בבית החולים, דבר שמטיל ספק נוסף במהימנות התובע, וכשנשאל לעניין זה בחקירתו, השיב באופן תמוה: "יש כל מסמכים פה".^[13] גם כאשר הגיע התובע לאחר מספר ימים לביה"ח, נרשם ביום 8.5.21: "מצב לאחר דקירה באצבע 3 יד ימין מקוץ עץ מלפני שבוע ימים". כלומר, גם על פי מסמך זה הפגיעה לא אירעה ביום 5.5.21.
4. זאת ועוד, עדותו של מר זועבי גם העלתה תהיות ולא מצאנו בה תמיכה לגרסתו של התובע. תחילה, כאשר נשאל המעסיק מדוע ציין בתצהירו כי הפגיעה היתה ביום 4.5.21, עמד על כך שזהו מועד הפגיעה,^[14] ורק לאחר שב"כ הנתבע הפנתה אותו לכך שרשם בטופס בל/250 תאריך אחר, טען מר זועבי כי הפגיעה ארעה ביום 5.5.21. כשנשאל כיצד הוא יודע מהו תאריך הפגיעה הנכון מבין השניים, השיב כי יש לו תיעוד ביומני העבודה:^[15]

ש: אז אני שואלת איפה זה רשום אצלך?

ת: בבית אצלי, בספר שלי.

ש: איזה ספר?

ת: יש לי ספר של עבודה.

ש: שמה? שכל מה שקורה למישהו שם רשום?

ת: כן בטח.

ש: אתה יכול להביא את הספר כביכול לבית הדין?

ת: כן.

1. על אף הצהרתו של מר זועבי כי קיים תיעוד למועד הפגיעה, ועל אף שניתנה לתובע הזדמנות להגיש ראיות נוספות, יומן העבודה לא הוגש בסופו של יום לבית הדין, והתובע כלל אינו מתייחס בסיכומיו לקיומו או היעדרו של המסמך. מעבר לכך, המעסיק נשאל בחקירה הנגדית מתי בדק את היומן כדי לברר את מועד הפגיעה, ותשובותיו היו מבולבלות ולא ניתן היה להבין האם מילא את טופס בל/250 ביום הפגיעה או בתאריך מאוחר יותר, וכאשר הופנה לכך כי חתם על הטופס בתאריך 29.5.21, לא ידע למסור תשובה ברורה לשאלות.^[16] נציין גם כי מהתצהירים עולה כי מר זועבי עצמו לא היה עד לפגיעה הנטענת על ידי התובע.

סוף דבר

1. נוכח הגרסה ברישומים הרפואיים והעדר אמינות מצד התובע והעד מטעמו, לא שוכנענו כי אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק, ולכן התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות כמקובל בתיקים מתחום הביטחון הסוציאלי.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ג (24 ינואר 2023) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. חקירתו של התובע במל"ל ש' 35-39. ↑

2. חקירתו של התובע במל"ל ש' 21-22 ↑

3. חקירתו של התובע במל"ל ש' 41-42. ↑

4. עמ' 1 ש' 32. ↑

5. עמ' 2 ש' 5-10. ↑

6. עמ' 2 ש' 22 ↑

7. עמ' 3 ש' 32-33. ↑

8. חקירתו של התובע במל"ל ש' 41-42. ↑

9. מסמך מקופת חולים לאומית מיום 11.6.22 צורף לתצהיר עדות ראשית של התובע. ↑

10. עמ' 4 ש' 27-39, עמ' 5 ש' 1-10. ↑

11. נ/3 ↑

12. עמ' 3 ש' 38. ↑

13. עמ' 3 ש' 3. ↑

14. עמ' 5 ש' 32-39. ↑

15. עמ' 6 ש' 10-17. ↑

16. עמ' 6 ש' 20 ואילך. ↑