1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, שהוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

2. ביום 29.6.22, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג בעלה של המבקשת, מר אחמד סעדה (להלן – הנהג) למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בפסילה.

3. כעולה מכתב האישום בתיק שמספרו 168-07-22, ביום 29.6.22, נהג בעלה של המבקשת ברכב מסוג "סקודה", מ.ר. 62755001, כשהוא פסול לנהיגה כדלהלן:

בתיק שמספרו 7390-12-21, מיום 14.2.22 (להלן – תיק המקור), למשך חודשיים, בהעדרו, והפקיד רישיון נהיגה ביום 10.5.22.

באותה עת נהג כשרישיון נהיגתו פקע למעלה משנתיים (פקיעה מיום 16.11.18), וללא תעודת ביטוח תקפה.

4. התייצבו לדיון ב"כ הצדדים.

לשיטת המבקשת, משלא זומנה לשימוע, נפל פגם בשימוע. עוד לטענתה, כלל לא ידעה על הפסילה שהוטלה על בעלה, ולא ידעה שהתנהל נגדו תיק בבית משפט לתעבורה. כעולה מהבקשה, לדברי המבקשת, הוטעתה על ידי בעלה, שהעלים ממנה את העובדה שהוא פסול לנהיגה. לטענתה, הרכב מצוי בשימושה הבלעדי, ומשמשה לצורכי פרנסתה ולהסעת הוריה הנכים לטיפולים רפואיים (הוגשו מסמכים לעניין מצבם הבריאותי של ההורים). צוין שהמבקשת בת יחידה, מטפלת בהוריה דרך חברת "דניאל", חברת סיוע לקשישים.

המבקשת העידה בדיון וציינה שלא ידעה שבעלה נטל את הרכב ולא ידעה שהוא פסול לנהיגה. כשנשאלה לגבי עברו התעבורתי, שכולל מעורבות במספר תיקים ולחובתו מספר פסילות, ציינה: "אני לא ידעתי. התחתנו באוגוסט האחרון לפני שנה. לא ידעתי כל הסיפורים שהיו לו." לדבריה, הותירה את מפתחות רכבה על השולחן בביתם, והייתה עסוקה בעבודות הבית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען שהמבקשת לא הוכיחה שעשתה כל שביכולתה למניעת העבירה. הליך השימוע נעשה כדין, הקצין פעל בשיקול דעת, ויש להותיר החלטתו על כנה.

ראשית לעניין השימוע. אין חובה בחוק לקיים שימוע בנוכחות בעל הרכב, ואין אף חובה כי זה יוזמן לשימוע. החובה היא לערוך שימוע לנהג ולא לבעל הרכב. כעולה מהשימוע, הנהג זומן לשימוע ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו, והוא מסר בשימוע: "אני מצטער". הקצין ציין בהחלטתו: "מעיון בחומר החקירה והשימוע עולה כי ביצעת עבירה מסוכנת ברכב הנ"ל אשר סכנת את עצמך ויתר משתמשי הדרך.."

בנסיבות אלה התרשמתי שלא נפל כל פגם בשימוע. הנהג זומן לשימוע, ניתנה לו הזדמנות למסור טענותיו והקצין נימק את החלטתו בכך שכעולה מחומר החקירה והשימוע, הנהג ביצע עבירה שמסוכנותה רבה.

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בפסילה של הנהג.

לעניין זה אפנה לדוחות הפעולה של השוטרים באסל גריפאת ואיוב שקור, הודעת המבקש במשטרה, טופס השימוע, אישור על הפקדת רישיון נהיגה, מיום 10.5.22, בתיק המקור, וגזר הדין בתיק המקור

ממנו עולה שהמבקש נפסל לחודשיים, בגזר הדין מיום 14.2.22.

6. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

7. על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

8. לא מצאתי בטיעוני המבקשת שהיא עומדת באחד התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

9. לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב), המבקשת טוענת שהרכב נלקח ממנה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

המבקשת ציינה שהותירה את מפתחות רכבה על השולחן, בביתם, ובאותה שעה עסקה בעבודות הבית.

בנסיבות אלה, בהן המבקשת הותירה את המפתחות, ללא השגחה, בבית בו מתגוררים בני הזוג, לא ניתן לומר שהרכב נלקח ממנה ללא ידיעתה וללא הסכמתה. זאת ועוד, המבקשת טענה שהיא לא ידעה כלל על עברו התעבורתי של בעלה ועל כך שבעלה פסול. תמוה בעיני כיצד המבקשת, שהיא אשת הנהג, לא ידע על עברו התעבורתי של בעלה ועל כך שזה פסול לנהיגה.

כך או כך, מצופה מהמבקשת, בעלת הרכב, לנקוט משנה זהירות בכל הקשור למפתחות רכבה, ובאופן זה למנוע אפשרות שברכב תבוצע עבירה כלשהי. בענייננו, לא התרשמתי שהמבקשת נקטה בזהירות שנדרשת ממנה כבעלת רכב, בפרט שבנסיבות העניין בעלה פסול לנהיגה.

10. המבקשת אף אינה עומדת בתנאי החלופה השניה של הסעיף. ראשית, לא הוכח שבעלה פעל בניגוד להוראותיה, שכן כשנשאלה המבקשת האם הזהירה את בעלה טרם שנהג ברכב ביום האירוע, ציינה : "אני לא ידעתי שהוא יוצא כדי שאומר לו". קרי, המבקשת מציינת שלא הזהירה את בעלה.

כעולה מהפסיקה, בעל רכב נדרש להזהיר נהג המשתמש ברכבו, באופן מפורש וברור, ואף לנקוט פעולות מעשיות למניעת עבירה ברכבו.

בנסיבות שלפני, גם התנאי השני של הסעיף לא התגבש, המבקשת הותירה את מפתחות רכבה על השולחן, כך שלא הוכח שעשתה כל שביכולתה למניעת ביצוע העבירה ברכב.

בהינתן האמור, לאחר שהאזנתי לצדדים, ועיינתי בחומר המונח לפני, אני סבורה שנוכח דרישת המחוקק, לא ניתן לקבוע שהרכב נלקח מהמבקשת, ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

בעבירה חמורה של נהיגה בפסילה, הרי שיש לצפות שהמבקשת, אשת הנהג, המתגוררת עמו באותו הבית, תזהיר את הנהג, בדברים ברורים לעניין זה, ותנקוט בפעולות של ממש לוודא שבעלה, הנהג, לא יכניס עצמו למצב זה.

11. כעולה מגליון הרשעותיו, הנהג נוהג משנת 2006, וצבר לחובתו 11 הרשעות קודמות, האחרונה, בתיק המקור, מיום 14.2.22, בשל עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה משנתיים. לחובתו הרשעות נוספות, בהן, רישיון רכב שפקע פחות משישה חודשים, משנת 2017, רישיון רכב שפקע מעל 4 חודשים ועד 6 חודשים, משנת 2017, נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג הרכב, משנת 2012, 2 הרשעות של אי ציות לתמרור עצור, משנים 2011 ו-2007, פקיעת רישיון מעל 6 חודשים, משנת 2009, ו-2 הרשעות של מהירות.

יצוין שלחובת הנהג הרשעה אחרונה מיום 3.7.22, שכוללת שלושה תיקים שצורפו, במסגרת הסדר, כלהלן: בתיק שמספרו 168-07-22, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, רישיון נהיגה שפקע למעלה משנתיים ונהיגה ללא ביטוח, שבוצעו ביום 29.6.22 (הארוע בגינו עותרת המבקשת שלפני לביטול הודעת איסור השימוש שניתנה על רכבה), בתיק שמספרו 8355-05-20, מיום 14.3.20, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, ובתיק שמספרו 4245-06-22, בעבירות מיום 5.6.22, של נהיגה בזמן פסילה, רישיון נהיגה שפקע למעלה משנתיים ונהיגה ללא ביטוח. יצוין שבמסגרת ההסדר, מיום 3.7.22, נפסל המבקש עד תום ההליכים נגדו, ובהסכמת הצדדים, גם מעל ל-6 חודשים.

כעולה מהאישומים שצורפו, המבקש נהג פעמיים, בתוך חודש, לאחר שנפסל בתיק המקור והפקיד רישיונו אך ביום 10.5.22, כך שידע שהוא פסול באירוע שלפני.

עברו התעבורתי של הנהג, שכולל 2 ארועים של נהיגה בפסילה, אחד מהם באירוע שלפני, והרשעה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, וכן עבירות של מהירות, נהיגה ללא רשיון לסוג הרכב ואי ציות לתמרור עצור, מכביד.

יצוין שכעולה, לכאורה, מנסיבות האירוע, המפורטות בדוחות השוטרים באסל גריפאת ואיוב שקור, בעת שהשוטר גריפאת הודיע לנהג על העיכוב, נוכח חשד לנהיגה בפסילה, הנהג לא הקשיב להוראותיו וניסה להתרחק מרכבו והשוטר נאלץ לתפוס אותו בידו כדי שלא יברח. עוד צוין שהנהג ניסה להמלט וזרק את מפתחות הרכב לכיוון עובר אורח שהיה ברחוב, והשוטר שקור הביא לשוטר גריפאת את מפתחות הרכב. נוכח סרוב לעיכוב, הודע לנהג על מעצר, והוא הוכנס לניידת תוך שימוש בכח סביר, ואיזוקו.

המסוכנות שנשקפת מהנהג, בהתחשב בנסיבות האירוע ועברו התעבורתי, גבוהה.

12. המחוקק אפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

המבקשת טענה שמדובר ברכב יחיד שמשמש אותה בלבד, ולצורך טיפול בהוריה, הנכים. נוכח חומרת העבירה של נהיגה בפסילה, שבוצעה ברכבה, אני סבורה שעל האינטרס הציבורי, לשמירה על שלום משתמשי הדרך, לגבור על האינטרס האישי של המבקשת. המבקשת, שידעה שהרכב משמשה לצורך טיפול בהוריה, היה לקחת זאת בחשבון מראש, ולנקוט ביתר זהירות בכל הקשור למפתחות רכבה. משלא נקטה בזהירות הנדרשת ממנה, כבעלת רכב, אין לה להלין אלא על עצמה. אציין שוב שתמהני כיצד המבקשת, שמתגוררת עם בעלה, לא ידעה כלל על עברו התעבורתי ועל היותו בפסילה.

13. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה בפסילה, שהיא עבירה חמורה, כשנסיבות ביצוע אף הן חמורות, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה או ללא הסכמתה, או, לחלופין, שהנהג פעל בניגוד להוראותיה של בעלת הרכב ונעשה מצדה כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"ב, 10 יולי 2022, בהעדר הצדדים.