עסקינן בתביעה שהוגשה בגין הוצאת דיבתו רעה של התובע, כפי שהוא טוען, בעקבות פוסט שהנתבע פירסם ברשת החברתית "פייסבוק".

באותו פוסט, פירסם הנתבע את הדברים הבאים:

" תזהרו לעשות עסקים עם הילמר העורך קורסים לגידול דבורים בשיטה ביודינמית. לא מקיים הבטחות, שקרן ולא אמין. מספר בדיות."

הרקע לאותו פרסום הוא עבודה שביצע הנתבע עבור בתובע, ששניהם עוסקים בתחום הדבוראות, ושלטענת הנתבע, תמורת העבודה לא שולמה לו.

התובע אף הגיש תלונה במשטרה נגד הנתבע, פעמיים, בגין הוצאת דיבה.

בכתב ההגנה, הנתבע אישר את הפרסום, וטען כי הוא עשה כן, כדי להזהיר אנשי מקצוע אחרים בתחום, הכולל קבוצה קטנה של מקצוענים, על מנת שלא ייפגעו מהתנהלות התובע, אשר לא עמד בהבטחותיו, ניסה להתנער מתשלום התמורה עבור העבודה שהנתבע ביצע עבורו, כאשר, לטענתו, רק לאחר פרסום הפוסט, התמורה שולמה, על מנת להכשיר את הגשת התביעה כאן.

הנתבע מחק את אותו פוסט שהוא פירסם, ולדבריו בדיון, הוא עשה כן כי הוא הבין שעשה טעות.

עם מחיקת הפוסט, התובע פירסם אותו, שוב, ולטענתו, הוא עשה כן כדי שלא יעלימו ראיות, כך ממש!.

שמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, ניתן לקבוע כי הנתבע אכן ביצע פרסום, הפרסום נועד לפגוע בתובע בפרנסתו, ולפי הנתבע " למנוע פגיעה ממנו של בעלי מקצוע נוספים.

לא יכול להיות חולק כי הפרסום עונה על ההגדרה של "לשון הרע" כהגדרתה בחוק.

הנתבע שם עצמו, תובע ושופט, עת , בשל מחלוקת בינו לבין התובע, ואף אם אצא מנקודת המוצא, שלא הוכחה, כי הוא עשה כן במכוון, הרי שלא זאת הדרך לנהל את הוויכוח מול התובע, לא כל שכן, פגיעה שמו הטוב, ובפרנסתו.

מוזרה בעיניי התנהלות התובע עת דאג לפרסם את אותו פוסט, לאחר מחיקתו ע''י הנתבע, וכי אם אכן מדובר בפוסט שגורם נזק משמעותי לתובע, מדוע שיטרח לפרסם אותו שוב, ולא ישמח על כך שהנתבע מחק אותו?

עושה רושם, כי אין עסקינן בנזק משמעותי, אחרת, התובע לא היה מפרסם את אותו פוסט שוב.

הנתבע לא פירט בכתב ההגנה אחת מההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע.

מכאן שיש לחייב את הנתבע בפיצוי התובע בגין הוצאת לשון הרע, כאמור.

בנסיבות העניין, ולאחר ששמעתי את הצדדים, ולאור הדברים שציינתי לעיל, אני מחייבת את הנתבע לפצות את התובע בסכום כולל של 2,000 ש''ח כשסכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ג, 02 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.