לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע לדיון מיום 29.9.22.

על פי ההלכה הפסוקה מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין 'מחובת הצדק' לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט (רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל (19.11.01)).

במקרה שלפניי, אין חולק שהנתבע זומן לדיון כדין, אך נטען שסבר, בתום לב, שהדיון ייקבע רק לאחר הגשת כתב ההגנה. אשר על כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

אשר לביטול שבשיקול דעת בית המשפט; לאור טענות הנתבע בכתב ההגנה וכן לאור הגישה הליברלית שנקבעה בהלכה הפסוקה בבקשות מסוג זה, שלפיה נוטים בתי המשפט לבטל פסק דין בהעדר וריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני בפסיקת הוצאות (רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.15)), סבורתני כי משהגנת הנתבע אפשרית, יש לאפשר לו את יומו בבית המשפט, וזאת בהתחשב בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בעלת ממד חוקתי.

משכך, אני מקבלת את הבקשה לביטול פסק הדין. הנתבע יישא בתשלום הוצאות לתובע בסך 500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

הצדדים יתייצבו לדיון ביום 10.1.2023 בשעה 12:30.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.