1. לפני תביעה כספית על סך 18,174 ₪, בגין מכשיר טלפון סלולרי אותו רכשה התובעת מהנתבעת 1, ואשר היה באחריות הנתבעת 2 כאשר הנתבעת 1 היתה הגורם אשר היה אמון על תיקונו. לפי טענותיה של התובעת, נמכר לה המכשיר כאשר יש בו תקלה, ואשר הנתבעות לא עמדו בחובותיהן כלפיה לתקנו. למען ההבהרה, אדגיש כי טענתה של התובעת היא כי קיימת תקלה במיקרופון המכשיר, אשר מתנתק לסירוגין בזמן הדיבור ברמקול.
2. לטענת התובעת, ביום 7.3.22 רכשה מכשיר טלפון נייד מחנות הנתבעת 2 באילת ("המכשיר"). בתאריך 19.3.22, הגיעה התובעת לחנות הנתבעת 1 והתלוננה לראשונה אודות התקלה, אולם לאחר בדיקת המכשיר נאמר לה כי הוא תקין. לאחר שהתקלה חזרה על עצמה, פנתה התובעת לנתבעת 2, אך נענתה בתשובה לפיה לא נמצאה כל תקלה במכשיר. בתאריך 11.5.22 שוב פנתה התובעת באותה תלונה לחנות הנתבעת 1, שוב הופקד המכשיר ושוב חזר בציון לפיו המכשיר תקין ולא אותרה תקלה. התובעת פנתה שוב לנתבעת 2, וביום 6.2.22 ענה לה נציג הנתבעת 2 בתשובה לפיה אין מדובר בתקלה במכשיר, כי אם בתכונה הקיימת בו, לפיה עצמת הרמקול משתנה בהתאם לקרבת האובייקט המדבר אל החיישן. לטענת התובעת, היא "טורטרה" זמן רב בין הנתבעות ללא טיפול הולם בתקלה, עד לכדי מצב בו לא היתה יכולה להשתמש במכשיר. התובעת מבקשת את ביטול העסקה וכן סעדים כספיים נוספים.
3. הנתבעות טוענות כי מכשיר הטלפון אשר נמכר לתובעת היה תקין, וכי אין מדובר בתקלה כלל ועיקר אלא בתכונה אשר מקורה בתוכנת המכשיר. לטענת הנתבעות, ניתן לתובעת שירות ללא דופי.
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, שמעתי את עדויות הצדדים וכן עיינתי בראיות שהוגשו, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה. כהוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית ויכיל אך הטענות והראיות הנדרשות לשם הכרעה. להלן יובאו הטעמים המובילים למסקנה שלעיל.
5. ראשית אציין, כי מצאתי לקבל את עמדת הנתבעות לפיה, אין כל ראיה לכך כי התקלה עליה התלוננה התובעת אכן תקלה הינה, שכן לא הובאה כל חוות דעת המוכיחה עובדה זו. ואולם, דווקא משום שמצאתי לקבל את עמדת הנתבעות לפיה מדובר בתכונה של המכשיר – הרי שעמדה זו מביאה למסקנה כי הנתבעות לא קיימו את חובותיהן כלפי התובעת וכי השירות אשר ניתן לה אינו עולה בקנה אחד אחריותן לבצע את עסקת המכר במהלכה נמכר המכשיר באופן העולה בקנה אחד עם חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 ("חוק הגנת הצרכן").
6. חוק הגנת הצרכן מורה, כי על עוסק לספק מידע מקיף אודות מאפייני עסקת המכר, באופן בו הצרכן יידע בדיוק מהו מאפייני הנכס אותו הוא רוכש. זאת- במעמד עסקת המכר וגם לאחריה. כך קובע חוק הגנת הצרכן:

1. התכונה המיוחסת למכשיר ואשר עליה קבלה התובעת בסברה כי מדובר בתקלה, הינה מצב בו "המכשיר פועל במצב סטריאו במהלך שיחה המנוהלת באמצעות רמקול ו/או שיחת וידאו. בעת התקרבות אובייקט אל החיישן הנמצא בחלקו העליון של המכשיר, עוצמת הקול העליון יורדת על מנת למנוע אובדן שמיעה ואילו בהתרחקות מהחיישן עוצמת הצליל מתגברת. המדובר בפונקציה ייחודית המצויה במכשיר הנ"ל ונועדה להיטיב עם המשתמש ולא מדובר בפגם ו/או תקלה כפי שמרשתך מנסה להציג" (מכתבו של נציג הנתבעת 2 מיום 2.6.22).
2. בדיון אשר נערך לפני, הוסיף נציג הנתבעת 2 כי: "זה מסוג התכונות שברגע שאדם משתמש בטל' הן לא ניכרות. זה אמור להגן על השמיעה ולשפר את הממשק" (עמ' 3 ש' 6 – 7 לפרו'). נציג הנתבעת 1 הוסיף כי: "לא כותבים את זה, זה לא רק במכשיר או בדגם שלה, זה בכל הדגמים בנתבעת 2. אף אחד לא לקח את זה שישים את ה"ספיקר" וישים על האוזן שלו, כי זה אוזן כואבת. שנית, זה תכונה שאפשר סמסונג מחר יכולה להוציא תוכנה ומבטלת את זה תוך יום אחד, כך שאני לא יכול לומר ללקוח שזו התוכנה, אז יבוא הלקוח אליי לאחר כחודש ויאמר שמאחר שלא הודענו לו אז יש לא כאבים בראש. לא אמרתי שכל טכנאי יודע על התכונה הזו. התכונה הזו יכול להיות שמחר זה ישתנה, יכול להיות שלאחר עדכון גרסה אז החברה תחליט שאפשר למחוק את זה." (עמ' 3 – 5 ש' 26 – 2 לפרו', ההדגשה הוספה).
3. לא הובאה בפני כל ראיה לפיה, תכונה זו של המכשיר הובאה לידיעת התובעת על ידי הנתבעת 2 או על ידי מי מנציגיה של הנתבעת 1, אשר אליה הובא המכשיר לתיקון, זאת על אף טענותיה של הנתבעת 2, לפיה נאמר לתובעת "עשרות פעמים" כי מדובר בתכונה של המכשיר. יתרה מזאת – נציג נתבעת 1 אף אמר במפורש, כי קיומה של תכונה זו לא נאמרת ללקוחות, מתוך החשש כי הדבר יחשוף את הנתבעת 1 לאחריות משפטית כזו או אחרת.
4. גם עיון בתעודות התיקון אשר תיעדו את הפקדת המכשיר במעבדות הנתבעת 1 מראות כי לא נאמר לתובעת כי ה"תקלה", היא בעצם אחת מתכונות המכשיר: בתעודות מיום 19.3.22 נכתב כי: "שמע ברמקול עליון במהלך שיחה בספיקר נעלם וחוזר לסירוגין" (תעודת התיקון הראשונה מיום 19.2.22) במעמד זה, נלקח המכשיר לבדיקת מעבדה. כעבור יומיים, הוחזר המכשיר מהמעבדה כאשר בדו"ח התיקון נכתב "המכשיר נבדק בשיחה. במשך יומיים במעבדה הלקוחה לא עונה. יש סרטון שהיא שלחה לנציג במסירה המעיד על לחות בשקע. לא אומת המכשיר נטען כמה וכמה פעמים ללא בעיה יש לבדוק את המטען" (תעודת התיקון השניה מיום 19.2.22). בתעודת התיקון מיום 11.5.22 נכתב כי: "בעיה במיקרופון, תקלה לא אומתה, מכשיר נבדק ונמצא תקין". במסמכים אלה אין זכר לעובדה כי מדובר בתכונה של המכשיר וכי עובדה זו הוסברה לתובעת.
5. מן המקובץ לעיל עולה, כי אותה תכונה של המכשיר אשר גורמת לשינוי בעצמת הקול בעת הדיבור ברמקול – לא הובאה לידיעת התובעת. התובעת העידה כי היכולת לדבר ברמקול במכשיר הינה יכולת חשובה עבורה (עמ' 5 ש' 7 – 8 לפרו'). משכך, מצאתי לקבוע כי הנתבעות הטעו את התובעת אודות תכונות המכשיר בכך שלא עמדו בחובותיהן לגילוי נאות כאמור, לא במעמד הרכישה ולא לאחריה. בנסיבות אלה, זכאית היתה התובעת לבטל העסקה וזאת כאמור בס' 32 לחוק הגנת הצרכן. התובעת ביקשה כאמור לבטל את העסקה כבר במכתבה לנתבעת 1 מיום 15.5.22 ולאחר שניסתה מס' פעמים להביא לכדי תיקונו, אך לא נענתה, בתואנה כי אין בו כל תקלה – רק בתאריך 2.6.22 נאמר לה, כי מדובר בתכונה מובנית במכשיר, וזאת כאמור בפעם הראשונה.
6. מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי הנתבעות לא עמדו בחובת גילוי הנאות אודות המכשיר כלפי התובעת ובכך הטעו אותה בעת ביצוע עסקת המכר ולאחריה. ומשכך, ובהתאם להוראות ס' 32 לחוק הגנת הצרכן, אני מורה על ביטול העסקה באופן בו תוך 7 ימים ממסירת פסק דין זה לנתבעות, תשיב הנתבעת 2 לתובעת את מלא סכום העסקה ולאחר מכן, תשיב התובעת לנתבעת 2 את המכשיר.
7. בנוסף, נוכח עגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת כפי שפירטה בכתבי הטענות וכפי שהעידה לפני, מס' הפעמים הרב בו הפקידה התובעת את המכשיר לתיקון על כל הכרוך בכך, הפניות המרובות אותן ביצעה לנתבעות עד כדי שליחת מכתבי התראה בטרם תביעה, אני קובעת כי על הנתבעות לפצות את התובעת בסכום של 5000 ₪, בצירוף 500 ₪ הוצאות משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לנתבעות, שאחרת יישאו ריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות לבקש ערעור מבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתוך 15 יום מהמצאת פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.