ניתנה ביום 05 יולי 2022

השופט אילן סופר

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת מירי שי; ב"ל 64643-02-22) אשר דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.2.2022 (להלן – הוועדה). בהחלטת הוועדה נקבע כי למבקש נכות יציבה בשיעור של 0% החל מיום 1.1.2021.
2. המבקש, יליד 1984, עובד כמהנדס, נפגע ביום 4.6.2020 בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגיעה שהוכרה היא "חבלה בגב ובצוואר". להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2019 נפגע המבקש בתאונה נוספת שהוכרה אף היא כפגיעה בעבודה, ועניינה נידון בתיק ב"ל 55330-02-22.
3. ועדה מדרג ראשון קבעה כי למבקש דרגת נכות בשיעור של 0% החל מיום 1.1.2021. המבקש הגיש ערר על ההחלטתה והתכנסה בעניינו וועדה לעררים ביום 26.8.2021. בעקבות חילופי דברים בין ב"כ המבקש לבין הוועדה, אותם חוותה באת הכוח כבלתי נעימים, ביקשה באת הכוח, כבר בפתח הדיון, להורות על החלפת הרכב וכך נעשה. בקשת עורכת הדין, והתייחסות הוועדה תועדו בפרוטוקול. הוועדה בהרכבה הנוכחי, התכנסה כאמור ביום 16.2.2022 שמעה את טענות המבקש, בדקה אותו והחליטה לדחות את הערר:

"בבדיקה אין ספאזם בשרירי הגב.

תנועות: יישור עד מצב ניטרלי, כיפוף אקטיבי מעבר ל-960 מעלות לאנך. הטיה לצדדים 20 מעלות לכל צד. כאוב בתנועות סיבוביות של הגב.

בדיקה נוירולוגית ללא דלדול שרירים בגפיים תחתונות. כוח גס 5X5 פרוקסימלי ודיסטלי כולל דורסיפלקציה ופלנטר פלקציה, דו"צ.

החזרים גידיים: פיקה ואכילס הופקו סימטריים ותקינים. אין חסר תחושתי בפיזור שורשי או עצבי מוגדר.

הליכה בגדר התקין ללא תבנית נוירולוגית.

הוועדה עיינה ב- EMG מ-23.5.21 עם ממצאים היכולים להתאים להפרעה שורשית L4-5 קלה מימין. הממצאים האלה לא באים לידי ביטוי בבדיקתו הנוירולוגית וכשלעצמם אינם מקנים נכות.

סובל מכאבים בגב תחתון עקב פריצה משמעותית של דיסק L5 S1. פריצה זו לא הייתה קיימת אחרי שתי התאונות, כפי שנראה בבדיקת CT חודשיים לאחר האירוע השני.

יש לציין כי בלטים דיסקאלים לאו דווקא מביאים לפריצה דיסק ללא חבלה נוספת.

לכן, כיוון שלאחר שתי התאונות לא הייתה פריצת דיסק, ופריצת הדיסק אובחנה לאחר מכן, והיא זו שגורמת לכאבי הגב, אזי הכאבים מהם סובל אינם קשורים לתאונות שעבר ב- 2019, 2020, ולכן לא נגרמה נכות כתוצאה משתי התאונות.

CT עמ"ש מותני מ- 25.8.20: בלטים דיסקאלים מ- L3-S1 (אין ממצאים טראומתיים, קרי – אין פריצת דיסק. אין שבר בחוליה).

MRI מ- 28.9.21: פריצת דיסק גדולה עם אקסטוזיה L5 S1 ו- CT עמ"ש מותני מ- 19.1.22 פריצת דיסק גדולה עם אקסטוזיה L5 S1.

מסקנות

הוועדה עיינה בהערכת נכות של ד"ר דיין מ- 25.1.22. אין בחוות דעת זאת דיון על אי קיום פריצת דיסק לאחר התאונה, ולכן קביעתו לגבי קשר סיבתי בין תלונותיו היום על כאבי גב לבין שתי התאונות הנדונות, אין לקבל מסקנתו לגבי קיום הנכות.

מעבר לכך, יש לציין שבדיקתו הנוירולוגית של ד"ר דיין הייתה תקינה וכאמור הממצאים ב-EMG כשלעצמם אינם מקנים נכות."

1. המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה. בית הדין האזורי דחה את הערעור. הוועדה קבעה כי נוכח העובדה שבבדיקת CT כחודשיים לאחר התאונה לא נצפתה פריצת דיסק, אין קשר בין התאונה לפריצת דיסק. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת. גם טענות המבקש לפיהן בדיקת הCT אינה מדויקת דיה ולכן לא זיהתה את פריצת הדיסק היא טענה שחותרת תחת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. הוועדה אינה מחוייבת להצביע על הגורם לפריצת הדיסק, ודי בכך ששללה את האפשרות שיש קשר בין התאונה לליקוי. עוד נקבע כי הוועדה נימקה היטב את התייחסותה לחוות הדעת שהגיש המבקש כאשר הבהירה שהיא לוקה בחסר משום שהיא מתעלמת מהעובדה שהפריצה לא הודגמה בבדיקת דימות סמוך לתאונה. לבסוף נקבע כי הוועדה בהתכנסותה הראשונה כלל לא בדקה את המבקש והרישום בפרוטוקול נוגע רק לחילופי הדברים שהובילו להחלפת ההרכב. בנסיבות אלו אין כל חשש שהוועדה הושפעה מהתרשמות הוועדה הקודמת. יתר על כן נקבע כי על הוועדה כגוף שיפוטי הייתה מוטלת חובה לתעד את הנסיבות להחלפת ההרכב כדי שערכאת הערעור תוכל לבקר את ההתנהלות. בנוסף נקבע כי אין בפרוטוקול זכר לטענה העובדתית של המבקש כי התבקש לצאת מהדיון על מנת שהוועדה תוכל לערוך שיחת טלפון ולכן הטענה נדחית.

נימוקי הבקשה

1. המבקש טוען כי הוא הופנה לבדיקת MRI בה התגלתה פריצת הדיסק בהמשך לכאבים לא מוסברים שליוו אותו באותה תקופה. הפריצה לא התגלתה בבדיקת CT האמורה מכיוון שמדובר בבדיקה פחות אמינה, ולכן נשלח המבקש לבדיקת MRI. אף שהוועדה אינה צריכה להצביע על מקור אחר להתרחשות התאונה עליה לתת הסבר הגיוני כיצד התפתחה לפתע פריצת דיסק, בסמוך לאחר התאונות ובהמשך לתלונות מתמשכות של המבקש על כאבי גב. זאת כאשר קודם לתאונות לא היו תלונות על כאבים. הוועדה אף לא התייחסה לתיעוד רפואי משנת 2000 שמלמד כי כבר באותה תקופה היה בלט מסויים. כלומר הוועדה לא התייחסה לתיעוד רפואי משמעותי המצוי בתיקו של המבקש. נוסף על כך התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר דיין אינה מספיקה, שכן ד"ר דיין בחוות דעתו התייחס לשתי הבדיקות ולקשר ביניהן.

בנוסף המבקש טוען כי בניהול הפרוטוקול נפלו פגמים היורדים לשורש ההליך ומצדיקים את ביטול ההחלטה. הוועדה ניהלה את הרישום על גבי הפרוטוקול של ההתכנסות הקודמת, כאשר חברי הוועדה הקודמת כלל לא חתמו על הפרוטוקול ושמותיהם לא מופיעים בו. לדברי המבקש התנהלות זו לא איפשרה לוועדה להפעיל את שיקול דעתה באופן עצמאי ולשקול את דברי המבקש בלב פתוח ונפש חפצה. נוסף על כך המבקש וב"כ הוצאו מהחדר משום שלטענת המזכירה היא צריכה לעשות שיחת טלפון הנוגעת לבעיה בפרוטוקול. לטענת המבקש מדובר בהתנהלות פגומה של גוף מעין שיפוטי שאמור לקיים דיון במעמד שני הצדדים ולהימנע מקיום דיון במעמד צד אחד.

לבסוף המבקש טוען כי ערעור שהגיש לעניין החלטת הוועדה ביחס לתאונה מ2019 התקבל, והשבת עניינו רק לדיון ביחס לתאונה זו עשויה להביא למצב של הכרעות שיפוטיות סותרות.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
2. ראשית לטענות לגופה של ההחלטה. הטענות מתייחסות כולן לקביעות המצוית בלב שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי הטענה שבדיקת הCT אינה מדוייקת ולכן לא זוהתה פריצת הדיסק בזמן היא טענה מהמישור הרפואי שלבית הדין אין את הכלים להכריע בה. נוסף על כך יצויין כי בבדיקת הCT המאוחרת יותר כן ניתן לזהות את פריצת הדיסק, ולכן לטענת המבקש אין במה להיתמך. גם הטענה לעניין הקשר הסיבתי, והעובדה שהמבקש לא סבל מכאבים קודם לתאונה ולכן מקורה המסתבר של הפריצת הדיסק בתאונה, היא טענה רפואית מובהקת. נוסף על כך לא ברור כיצד טענה זו מתיישבת עם טענות המבקש בעצמו כי כבר בצילום משנת 2000 נראה בלט בעמוד השדרה.

אשר לחוות דעת המומחה, עיון בה מלמד כי המומחה לא התייחס להיעדר ממצאים לפריצת דיסק בבדיקת הCT הראשונה ולכן הנמקת הוועדה ברורה.

1. ביחס לטענות לעניין התנהלות הוועדה והרישום בפרוטוקול, לא מצאתי כי נפל בהן פגם, וודאי לא כזה היורד לשורש ההחלטה ומצדיק את ביטולה. ככלל היה מקום כי חברי הוועדה המקורית יחתמו אף הם על פרוטוקול הוועדה. יחד עם זאת לא מצאתי כי יש בפגם זה כדי להביא לביטול ההחלטה, שכן המבקש אינו חולק על האמור בפרוטוקול ובנסיבות אלו לא ברור מה נפקות הפגם. לא מצאתי כי נפל פגם בעובדה שהוועדה ניהלה את הדיון על גבי הפרוטוקול של הוועדה המקורית. אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, הוועדה פעלה כראוי כאשר ניתן ביטוי בהחלטה להחלפת ההרכב, וזאת על מנת שערכאת הערעור תוכל להתרשם מהלך הדיון ולבקר את ההתנהלות, ככל שיהיה בכך צורך. לא מצאתי כי יש חשש שההתנהלות פגעה בעצמאותה של הוועדה, שכן הוועדה המקורית כלל לא בדקה את המבקש ולא חיוותה את דעתה לעניין הליקויים. אף העימות, כביכול, המתואר בפרוטוקול אינו עימות בין המבקש עצמו לחברי הוועדה, אלא בין באת כוחו לוועדה. בנסיבות אלו גם אין כל חשש כי התקבע אצל הוועדה רושם שלילי על המבקש טרם הדיון.

אשר לטענות לעניין התנהלות מזכירת הוועדה, לא מצאתי כי יש בהן ממש. לא ברור מה המקור לטענה כי שיחת טלפון שעורכת מזכירת הוועדה בנוכחות חברי הוועדה מהווה "דיון במעמד צד אחד". המזכירה אינה צד להליך ואינה מייצגת את המשיב, ומבחינה זו הוועדה התכנסה בנוכחות חבריה. על כן, לא הובהר מדוע יש בהתנהלות זו חשש להתנהלות לא תקינה או לקבלת הוראות ממקור חיצוני.

1. לא מצאתי מקום לקבל את החששות שהובעו לעניין השפעת הליך זה על ההליך המתנהל בגין התאונה משנת 2019. ככל שהמבקש סבור כי ההליכים קשורים זה בזה היה מקום כי יבקש מהוועדות לדון בהליכים במאוחד, או לכל הפחות היה מקום להעלות טענה זו בפני בית הדין האזורי. משלא נעשה כן לא ברור מה מקור הסמכות להידרש לטענות אלו בשלב זה של הדיון.
2. סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ב (05 יולי 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.