1. לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקים והפסדים על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. תאונת הדרכים אירעה ביום 04.11.2021 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").
2. לטענת התובעת, בזמן שרכבה נסע בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, רכב הנתבעת אשר נסע לפניו התחיל בפנייה שמאלה, לכן רכב התובעת התקדם בנסיעתו בדרכו הפנויה, אלא שאז לפתע סטה באחת רכב הנתבעת ימינה ופגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב, ועתה היא תובעת את נזקי הרכב ואת הפסדיה.
3. מנגד, טוענת הנתבעת כי הגיעה עם רכבה לצומת לפנייה שמאלה והתקדמה במהירות מתאימה לעבר הפנייה, וכאשר נכנסה לתוך הצומת הבחינה בעומס תנועה ברחוב אליו התעתדה לפנות ולכן בסוף המשיכה ישר. אולם, לטענתה, רכב התובעת הגיח מימינה במהירות כדי לבצע עקיפה שלא כדין בתוך הצומת. לטענת הנתבעת, האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת ואת הפסדיה של התובעת.
4. למעשה, המחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי טענות הצדדים, היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.
5. נערכה לפניי ישיבת הוכחות ביום 16.01.2023 שבו העידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.
6. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

1. על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, למעט ראש הנזק הוצאות ובזבוז זמן, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
   1. לאחר שבחנתי את עדויות הנהגות המעורבות בתאונה שהעידו בפניי, והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסתה של נהגת רכב התובעת, לגבי אופן קרות התאונה, הינה מסתברת יותר מאשר גרסתה של הנתבעת.

גרסתה של נהגת רכב התובעת לגבי אופן קרות התאונה הייתה קוהרנטית, יציבה, עקבית והותירה רושם מהימן, על פני גרסתה של הנתבעת שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מתפתחת, בלתי עקבית, מהוססת ומעוררת תהיות.

• 1. הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי דובר על כביש דו סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. הנתבעת אף מאשרת בכתב הגנתה כי התעתדה לפנות שמאלה. בעדותה בבית המשפט היא אומרת כי הטתה את רכבה במעט לכיוון שמאל, אך מכחישה כי חלק מרכבה היה מעבר לקו ההפרדה שבין שני הנתיבים (עמ' 4, שורות 13-11 לפרוטוקול). הנתבעת אף מאשרת כי מאחר שהיו רכבים שהגיעו מהכיוון הנגדי היא עצרה את רכבה ולא יכולה הייתה לפנות שמאלה (עמ' 4, שורה 14 לפרוטוקול).
  2. הנתבעת אישרה בעדותה כי בעשותה כן היא לא חסמה את נתיב הנסיעה לרכבים המגיעים מאחוריה (עמ' 4, שורות 16-15 לפרוטוקול). במלים אחרות, הנתבעת אישרה כי עם הטיית רכבה שמאלה, דרכם של הרכבים המגיעים מאחוריה הייתה פתוחה.

זו הסיבה שנהגת רכב התובעת, אשר דרכה הייתה פתוחה לנסיעה, עם הפנייה או הטיה שמאלה של רכב הנתבעת, התקדמה בנסיעתה.

לכן, איני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה נהגת רכב התובעת ניסתה לעקוף שלא כדין את רכב הנתבעת.

• 1. השתכנעתי כי הנתבעת שוויתרה על הפנייה שמאלה וביקשה לחזור לנתיב הנסיעה, עשתה כן בבת אחת מבלי לוודא כי הנתיב אליו היא מבקשת לחזור פנוי, ומבלי לתת תחילה את דעתה לסיכון הרב הכרוך בחזרה לנסיעה בנתיב.
  2. היה על הנתבעת לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב נסיעה טרם היא מבקשת לשוב ולהשתלב בנתיב.
  3. ניתן לומר, אפוא, כי הנתבעת הפרה את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו כן, הפרה הנתבעת את תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

• 1. לא מצאתי כי בנסיבות העניין, היה באפשרותה של נהגת רכב התובעת לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה, לנוכח הסטייה הפתאומית של רכב הנתבעת ימינה, כאשר רכב התובעת במקביל אליה מימין. מכאן, שמלוא האחריות לקרות התאונה חל על הנתבעת.
  2. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהנתבעת לא הגישה שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק "הוצאות ובזבוז זמן", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק "הוצאות ובזבוז זמן" מדובר בראש נזק שלא הוכח. משכך, יש להפחית ראש נזק זה מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 5,242 ₪.

סיכום

9. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

9.1. סכום התביעה המוכח, בסך 5,242 ₪.

9.2. אגרת בית המשפט כפי ששולמה בסך של 57 ₪.

9.3. הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכום הכולל הפסוק, בסך 5,799 ₪, ישולם תוך 30 יום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

11. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ג, 03 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.