בפני בקשה למתן צו עשה זמני אשר יורה למשיב להאריך את תוקף רישיון הרכב הזמני שניתן לרכב מושא העתירה המנהלית, וזאת עד למועד הדיון בעתירה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. המבקש ייבא לארץ רכב מסוג מרצדס CLA250e תוצרת גרמניה (להלן: "הרכב"), באמצעות חברת גולדן קזה (להלן: "חברת הייבוא"). נטען, כי חברת הייבוא עמדה בכל המוטל עליה במסגרת הליך ייבוא הרכב, לרבות תשלום אגרות מיסים והיטלים שונים. בחודש מרץ 2022 הגיע הרכב לנמל אשדוד.

2. המבקש פנה למשרד התחבורה לצורך רישום הרכב וקבלת אישור תקינה, וביום 13.04.22 קיבל המבקש הוראת רישום כללית. לאחר מכן ערך לרכב מבחן כשירות במכון רישוי מוסמך וקיבל את כל האישורים הנדרשים. בשלב זה קיבל הרכב רישיון זמני.

3. משפנה לרישום סופי של הרכב, סורבה בקשתו, בטענה כי לפי תקנה 282(א)(3)(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון אם חלפו 12 חודשים ממועד הייצור. מועד הייצור של הרכב הוא חודש אפריל 2021.

4. לטענת המבקש, החלטה זו התקבלה תוך הסתמכות על פרשנות לא נכונה לתקנה האמורה, תוך שינוי המצב הקיים ללא סיבה עניינית, ותוך פגיעה בקניינו. זאת על אף שמדובר באיחור של חודשיים בלבד. בנוסף נטען, כי סירוב המשיב להיעתר לבקשתו למתן רישיון רכב קבוע לוקה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות קיצוני, ומתוך צורך בלתי מובן (כך בלשונו) להעמיד את הבירוקרטיה לפני טובת האזרח. המבקש הוסיף, כי הרכב עמד בכל הדרישות למתן רישוי, לרבות בדיקות תקינה, ומדובר אפוא, ברכב "כשיר" נעדר פגמים שיש בהם שיש בהם לסכן סכנה ממשית את הנוסעים העתידיים ברכב וממילא אין כל הצדקה למניעת קבלת רישיון רכב קבוע. משכך, נטען, סיכויי העתירה להתקבל גבוהים.

5. המבקש הוסיף, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן, בהתחשב בכל האמור לעיל, לעניין תקינות הרכב, הרי שאין מניעה מהותית להעניק לו את הסעד המבוקש ולא ייגרם למשיבה כל נזק ממתן סעד זה.

המשיבה התנגדה למתן הסעד המבוקש.

6. ראשית ציינה כי מי שקיבל את הנחיות הרישום ופעל מול המשיבה הייתה חברת הייבוא ולא העותר. בנוסף צוין כי הרישיון הזמני שניתן לרכב הינו רישיון מיוחד הניתן לפי תקנה 278(א) לתקנות, ובהתאם לס"ק (ב) של אותה תקנה תוקף רישיון שכזה יכול להיות ל-48 שעות בלבד והוא אינו ניתן להארכה. תוקף הרישיון הזמני שניתן לרכב פג ביום 29.04.22,

7. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים. האחד, השיהוי בו נקט המבקש, שיש בו אף להצדיק את דחיית העתירה על הסף. כאמור, תוקף הרישיון הזמני פג ביום 29.04.22, לאמור, למעלה משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה. בנוסף, גם מיום מתן ההחלטה שדחתה את בקשת המבקש לתת לרכב רישיון קבע, ביום 16.06.22, ועד להגשת הבקשה, ביום 26.07.22, חלף למעלה מחודש. הטעם השני, נעוץ בכך שמדובר בצו עשה, להבדיל מצו מניעה, בשים לב לכך שתוקף רישיון הרכב פג זה מכבר. אין מדובר אפוא, בשמירה על המצב הקיים, אלא בשינויו. מה גם, שהסעד הזמני המבוקש זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי, וההלכה היא כי ככלל סעד שכזה לא יינתן. נוכח האמור נטען, כי סיכויי העתירה להתקבל קלושים. בפרט, מקום בו התקנות מציבות סד זמנים להנפקת רישיון רכב, שאין למשיב סמכות לחרוג ממנו.

8. המשיבה הוסיפה, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן האינטרס הציבורי הוא שתקנות התעבורה תשמרנה ותיאכפנה. מאידך, אי-הענות לבקשה לסעד זמני לא תסכל את האפשרות כי הרכב יקבל רישיון ככול שהעתירה תתקבל.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

9. ראשית, הצדק עם המשיבה, כי מדובר בבקשה לצו עשה הנועד לשנות מצב קיים ולא לשמר את המצב עד לתום הדיון בעתירה. בעניין זה נקבע לא אחת, כי סמכות בית המשפט להעניק סעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים בטרם ניתנה הכרעה סופית בעתירה כדוגמת צו עשה זמני המבוקש בענייננו, שמורה למקרים חריגים, בהם התערבות בית המשפט חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר ללא התערבותו צפוי להיגרם למבקש הסעד נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי (ראו: רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (13.07.21)). הדברים נכונים ביתר שאת, מקום בו הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי המבוקש, כבמקרה זה (שם. וראו גם: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין (7.02.22); רע"א 8721/21 מכללת באקה נ' המועצה להשכלה גבוהה (22.12.21)).

10. לאחר שציינו זאת, ולאור זאת, יש לבחון את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, שכידוע הם התנאים המצטברים העיקריים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני (ראו לאחרונה: רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה בע"מ נ' רותם בטיחות בע"מ (6.07.22); רע"א 338/22 Amgen (Europe) GmbH נ' מעבדות רפא בע"מ (30.03.22). וראו גם: רע"א 4091/22 אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (18.07.22)). בין שני תנאים מצטברים אלו מתקיימת מקבילית כוחות, כך שככל שמאזן הנוחות נמצא נוטה לטובת העותר, יפחת המשקל שיינתן לסיכויי הצלחת עתירתו ולהפך (ראו למשל, בר"מ 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (18.11.05)‏; בר"מ 6007/17 דניה סיבוס בע"מ נ' עיריית קריית ביאליק (20.08.17)‏‏).

11. במקרה זה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, שכן האינטרס הציבורי הוא כי הוראות החוק והתקנות תשמרנה ותיאכפנה. בוודאי בטרם נערך הדיון בעתירה לגופה. אכן, המבקש לא יוכל להשתמש ברכב לפחות עד לאחר קבלת החלטה בעתירה, אך אין מדובר בנזק היוצא מגדרי נזק ממוני.

12. באשר לסיכויי העתירה. גם אם לא ניתן לדחות את הנטען בה בהינף קולמוס, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בדבר ומבלי להידרש למכלול הטענות בעניין העתירה לגופה, נדמה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם נחזים להיות גבוהים, שכן כאמור, בתקנות התעבורה נקבעו לוחות הזמנים ברורים, והמבקש אישר, כאמור בבקשתו כי אכן מדובר "באיחור קל של חודשיים בלבד" כלשונו, כאשר הוא מבקש למחוק כליל, מבלי שהוא מצביע על טעם של ממש את קביעתו של מחוקק המשנה, בטענה כי לא נכון לייחס משקל של ממש לפרוצדורה.

13. בהקשר זה יצוין, כי הרכב, שמועד ייצורו היה כאמור בחודש אפריל 2021, הגיע לנמל אשדוד בחודש מרץ 2022. ניתן היה, אפוא, לרשום את הרכב בישראל באופן קבוע רק עד תום חודש אפריל 2022. על פניו, המבקש פנה רק ביום 27.04.22, בחלוף יותר מחודש וחצי ממועד שיחרור הרכב מן הנמל, ואז הונפק לרכב רישיון מיוחד, שתוקפו הוא כאמור, אך ל-48 שעות, לפי תקנה 278(א) לתקנות. חרף זאת, הרכב הוגש למבחן רישוי במכון רישוי, רק בחלוף למעלה משבועיים, ביום 16.05.22 כשלרכב לא היה רישיון בתוקף. אם לא די בכך, גם לאחר מבחן הרישוי, העותר התמהמה ופנה למשיבה על מנת להסדיר את עניין הרישום, רק בחלוף חודש נוסף, ביום 16.06.22.

14. ומעל כל זאת, לצד שני השיקולים האמורים של סיכויי העתירה ומאזן הנוחות, על בית המשפט לשקול גם שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. וכן: רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל (18.04.19)). במסגרת זו יש לתת את הדעת גם על שאלת השיהוי בהגשת העתירה והבקשה. במקרה זה, גם השיהוי בהגשת הבקשה עומד למבקש לרועץ. מבלי להכריע בטענת השיהוי בנוגע לדחיית העתירה על הסף, הרי שבכל הנוגע לבקשה זו שעניינה הסעד הזמני, ההלכה היא כי שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני יש בו כדי לקעקע את הטענה בדבר הדחיפות למתן הסעד, ואף עשויה להיות בו משום ראיה לסתור את טענת מבקש הסעד בדבר חיוניות ונחיצות הסעד טרם שתתברר עתירתו במסגרת ההליך העיקרי (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28.06.10); ע"א 2570/19 לזרוביץ נ' פפר (27.10.19)). לפיכך, שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני אף עשוי לשמש טעם מספק לדחיית הבקשה (ראו: רע"א 1450/20 פריליניג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (19.04.20)). במקרה זה, לא זו בלבד שהמבקש לא הזדרז בהגשת עתירתו, אלא שמבלי שניתן לכך כל הסבר, הבקשה לסעד זמני, הוגשה בחלוף שלושה שבועות ממועד הגשת העתירה. מכאן, כי הדחיפות הנטענת אין בה ממש.

בשים לב לכל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אב תשפ"ב, 23 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.