1. לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. תאונת הדרכים אירעה ביום 30.12.2021 בין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 86-755-26 שבעת התאונה היה בעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "המונית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 72-669-75 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידיו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, בזמן שהמונית נסעה בנסיעה ישרה והתקרבה לכניסה לצומת, המונית עצרה לפני הכניסה לצומת, התובע הסתכל לצדדים ובתנאי צומת פנוי נכנס אליו. לאחר שהחל בכניסתו לצומת וכאשר כבר הגיע לסוף חציית הצומת, הגיחה הפרטית שנסעה במהירות גבוהה לצומת, מבלי שהנתבע 1 נותן דעתו לדרך, ופגעה במונית בצדה הימיני. לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו למונית נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב ונגרמו לו הפסדים בגין עלות שכ"ט שמאי ואבדן ימי עבודה בגין השבתת המונית למשך חמישה ימי תיקון. עתה תובע התובע את נזקיו והפסדיו.
3. מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע. לטענתם, הנתבע 1 נהג בפרטית במהירות איטית בעודו מתקדם אל עבר הצומת, וכאשר נכנסה הפרטית לצומת הגיחה לפתע המונית משמאלו מבלי שהתובע ציית לתמרור עצור שהוצב בכיוון נסיעתו ומבלי שהוא נותן דעתו לדרך, ועל ידי כך גרם התובע ברשלנות לקרות התאונה. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק הנטען שנגרם למונית ואת הפסדיו הנטענים של התובע.
4. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין האחריות לקרות התאונה, והן לעניין הנזק והיקפו.
5. נערך לפניי דיון ביום 31.10.2022 שבו הוצגו ראיות הצדדים והעידו התובע והנתבע שנהגו ברכבים המעורבים בתאונה.
6. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

1. על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
   1. מעיון בתמונות של הזירה בה ארעה התאונה, קרי תמונות של הצומת ניתן לראות כי בכיוון נסיעתה של המונית, הוצבו שני תמרורי עצור בכל אחד מצדי הכביש (עמ' 1 , שורה 20 לפרוטוקול), כאשר הכביש בו נסעה המונית הוא כביש חד סטרי בעל שני נתיבי נסיעה (עמ' 1, שורה 21-20 לפרוטוקול).
   2. אמנם, התובע העיד כי כאשר התקרב לכניסה לצומת עצר את המונית לפני מעבר החצייה להולכי רגל ששם גם היה פס האטה מוגבה (עמ' 1, שורות 22-21 לפרוטוקול). לאחר מכן, כך טוען התובע, הוא התקדם לצומת, כאשר גלש לצומת כדי לפתוח את שדה הראייה שלו כדי שיוכל לבדוק אם יש רכבים המגיעים מכיוונים מצטלבים (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול). כאשר הגיע לאותה נקודה, בה שדה הראייה שלו נפתח, הסתכל פעמיים שמאלה וימינה, ולאחר שנוכח כי אין רכב המגיח מכיוון מצטלב, נכנס עם המונית לצומת וכאשר כבר כמעט סיים לחצות את הצומת, הגיחה הפרטית במהירות מופרזת אשר לא הספיקה לעצור, החליקה ופגעה במונית (עמ' 2, שורות 7-4 לפרוטוקול).

התובע העיד כי לא ראה את הפרטית לפני שהחל בכניסה לצומת, לא ראה את אורות פנסי הפרטית והוא מסביר כי הסיבה האפשרית שלא ראה לפחות את האורות של הפרטית היא משום שהפרטית הגיחה מכביש מעוקל (עמ' 2, שורות 11-9 לפרוטוקול).

יש לציין כי לא היה לתובע להציג תמונות שצולמו מיד לאחר התאונה עוד בזירת התאונה, תוך שהוא אומר כי התמונות צולמו בטלפון הנייד הקודם שלו והן אינן עוד ברשותו (עמ' 2, שורות 21-19 לפרוטוקול).

• 1. הנתבע 1, לעומת זאת, העיד כי נסע עם פנסים דולקים, מאחר שדובר על שעת חשיכה, במהירות נסיעה של 40 קמ"ש ולפתע כאשר היה בנסיעה בצומת המדובר, המונית התפרצה לצומת משמאלו (עמ' 4, שורות 7-5 לפרוטוקול). הנתבע 1 אומר כי אמנם יש עיקול בכיוון נסיעתו אך מדובר בעיקול קטן והוא יכול היה לראות ממרחק של 50 מטר לערך אך לא הבחין בשום רכב החוצה את הצומת או מגיח אליו (עמ' 4, שורות 10-8 לפרוטוקול). לטענת הנתבע 1, הוא ניסה למנוע את התאונה, על ידי הסטת הפרטית, אך ללא הועיל.
  2. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסתו של הנתבע 1 לגבי אופן קרות התאונה הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של התובע.

גרסתו של הנתבע 1 הייתה קוהרנטית, עקבית והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של התובע שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מהוססת, מתחמקת, בלתי עקבית, מתפתחת, ומעוררת תהיות.

• 1. תמוה ביותר הכיצד לא הבחין התובע במונית המתקרבת מימינו, במיוחד כאשר הוא אומר כי לאחר שכבר עצר לפני מעבר החצייה שלפני הכניסה לצומת עצר שוב רגע לפני הכניסה לצומת כדי שיוכל להגיע לנקודה בה שדה הראייה שלו רחב. דווקא בנקודה זו בה שדה הראייה של התובע נפתח, דווקא אז הוא אמור היה לראות את הפרטית.
  2. זאת ועוד, מעיון בגודל הצומת לא סביר כי אם התובע הסתכל לכיוון ממנו הגיחה הפרטית, רגע לפני כניסת המונית לצומת, והוא לא ראה שום כלי רכב המגיע מאותו כיוון, הוא לא יספיק לחצות את הצומת אף אם המונית הוסעה במהירות איטית.

סביר יותר להניח כי התובע נכנס לצומת מבלי לעצור, ולמעשה, מבלי לציית לתמרור העצור שהוצב בכיוון נסיעתו, ומבלי לתת את דעתו לכיוון הנסיעה של המונית, נכנס לצומת לא פנוי ועל ידי כך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

• 1. אני סבור כי התובע לא נתן זכות קדימה לפרטית הקרובה מאוד לכניסה לצומת אף על פי שבכיוון נסיעתו של התובע הוצב תמרור עצור.

כלומר, נהג רכב הנתבעות הפר את הוראת תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

" נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר."

• 1. בנוסף, אני סבור כי התובע לא נקט בזהירות הנדרשת עת ביקש להיכנס לצומת ואף נהג בשוויון נפש מוחלט בסוברו כי אף רכב לא יגיע מכיוון מצטלב בשעת לילה מאוחרת.
  2. מכאן, אחריותו של התובע לקרות התאונה.
  3. לא מצאתי כי בנסיבות העניין, היה באפשרותו של הנתבע למנוע את התאונה, יותר מכפי שהוא פעל כדי למנוע אותה.
  4. לאור מסקנתי בסוגיית האחריות ברי כי הדיון בסוגיית הנזק והיקפו מתייתר.

סיכום

1. התובע ישלם לנתבעים, לידי הנתבעת 2, הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום.
2. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
3. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.