1. לפניי בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
2. התביעה היא להורות צירוף הנתבע כחייב נוסף בתיק הוצאה לפועל 513799-01-16, בו התובע הוא הזוכה, ואשת הנתבע היא החייבת.
3. התביעה סווגה על ידי התובע כתביעה למתן סעד הצהרתי ובהתאם שולמה אגרת משפט בסך 669 ₪.
4. סיווג התביעה מבחינת החיוב באגרה אינו נכון.

במהותה, התביעה היא לחיוב הנתבע בסך החוב בתיק ההוצאה לפועל.

בסעיף 23 לכתב התביעה דנן אף צויין מפורשות כי בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע "בסך של 361,868 ₪ כפי החוב בתיק ההוצל"פ".

משמע, התביעה, במהותה היא לחיוב הנתבע בסך של 361,868 ₪, לפחות בדרך של צירוף הנתבע כחייב בתיק ההוצאה לפועל.

בנסיבות אלה, מדובר בתביעה ששוויה ידוע ומובהק, תוך שאין רלבנטיות לסעד הצהרתי גרידא.

משמע, לשם עצם הגשת התביעה היה על התובע לשלם אגרה בשיעור 1.25% מהסכום שננקב לעיל - קרי 4,523 ₪.

די בכך כדי להביא למחיקת התביעה.

1. דא עקא, הקושי בעניין אגרת המשפט אינו הקושי היחיד המתעורר במקרה דנן.
2. בכותרת כתב התביעה (מיום 10.7.2022) נרשם כי "לא קיים הליך נוסף בבית המשפט או בבית הדין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד".

זאת לאור הוראת תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אשר מחייבת לכלול בחלקו הראשון של כתב התביעה -

"דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו;"

1. ולא היא. בדיקה במערכת נט המשפט מעלה כי תיק זה הוא גלגול נוסף של ת"א 62339-03-22 - תובענה שננקטה על ידי התובע דנן נגד הנתבע דנן. גם בתיק הקודם (שהוגש לבית משפט זה) התבקש בית המשפט להורות לרשם ההוצאה לפועל לצרף את הנתבע כחייב נוסף בתיק הוצל"פ 513799-01-16.

מבלי לדקדק ניתן לומר כי לכל הפחות חלק מהותי מכתב התביעה בהליך כאן מהווה העתק של כתב התביעה בהליך הקודם.

בכתב התביעה בתיק השני (מיום 29.3.2022) צויין כי החוב בתיק ההוצאה לפועל הוא 361,868 ₪ - הוא הסכום שננקב גם בסעיף 23 לכתב התביעה בהליך כאן. מובן כי מדובר בהעתקת טקסט (תוך שאפשר שהעובדה בפני עצמה איננה מדוייקת שהרי שיעורו של חוב בתיק הוצאה לפועל אמור לתפוח בחלוף הזמן).

בתביעה הקודמת ביקש התובע פטור מתשלום אגרת משפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית, בקשתו נבחנה ונדחתה, ולבסוף ההליך נמחק נוכח אי תשלום אגרת המשפט (פסק דין מיום 17.5.2022).

כל זאת לא צויין בכתב התביעה דנן, ואף לא נרמז במקום שנועד לכך בחלקו הראשון.

1. לא למותר לציין כי טיבו של ההליך הקודם מלמד גם על נושא שווי ההליך דנן והאגרה שיש לשלם בגינו - כמבואר בסעיף 4 לעיל.
2. קובעת תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:

לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו.

1. אי גילוי קיומו של הליך דומה ביותר (בניגוד לחובה מפורשת לבצע גילוי זה) ורלבנטי ביותר הוא בגדר פעולה בהליך שתוצאתה היא שיבושו (אלמלא הבדיקה היזומה שבוצעה).

סבורני כי נסיבות אלה מחייבות מחיקה של התובענה, בהתאם לתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

התוצאה

אני מורה על מחיקת התביעה.

לאור המתואר, ינמק ב"כ התובע עד יום 28.11.2022 מדוע לא יחוייב מרשו בהוצאות לאוצר המדינה.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ג, 16 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.