חדל"פ 18047-07-22 יעקב נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

בפני כב' השופט ליאור גלברד

העתק החלטת בית משפט מיום ט"ו חשוון תשפ"ג 09 נובמבר 2022

לאחר שעיינתי בעמדת הנאמנת ובעמדות המשיבה והיחיד בבקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 179(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, להלן החלטתי.לפי פסק הדין משנת 2019 חויב היחיד בתשלום מזונות בסך של 3,800 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן עבור שני ילדיהם בני ה-12 של היחיד והמשיבה. התשלום העתי של היחיד בחדל"פ עומד על 150 ש"ח.
הנאמנת עתרה לקציבת מזונות עבור שני ילדיו של היחיד על סך של 1,500 ש"ח. היחיד והמשיבה עותרים לקציבת המזונות בסכום שנפסק בפסק הדין של בית הדין הרבני.
היחיד טען כי הוא צפוי להשתכר 10,000-11,000 ש"ח לחודש (נטו). לטענתו פגיעה במזונות הילדים תפגע בהם ובצרכיהם הבסיסיים, בשים לב גם למצבה הבריאותי של הבת הסובלת מבעיות בריאותיות שונות ומוכרת כנכה. המשיבה טענה כי היא משתכרת כ-9,700 ש"ח לחודש (נטו) והצביעה אף היא על מגבלותיה הרפואיות של הבת. לגבי הבת נטענו הוצאות בגין תרופות והוצאות רפואיות חריגות בסך כולל של כ-400 ש"ח לחודש, וכן נטען כי ההוצאות השוטפות החודשיות בגין שני הילדים מגיעות לכ- 10,000 ש"ח. זאת מבלי לכלול משכנתה והוצאות בגין שוטפות בגין המגורים בדירה שנטען כי הן עומדות על כ-6,000 ש"ח.
בתגובה שהגישה הנאמנת נטען כי קיים קושי בטענתה של המשיבה שהיא משתכרת 9,700 ש"ח על-פי תלוש משכורת, בעוד שהוצאותיה החודשיות מסתכמות בכ-17,000 ש"ח. נטען כי אין הלימה בין תלוש השכר שצורף לבין טענתה של המשיבה שהיא עצמאית, כאשר לפי תלושי השכר מדובר בשותפה במשרד עורכי דין. נטען כי התמונה המוצגת בעמדת המשיבה היא חלקית וקיימות בה סתירות.

בהחלטה מיום 27.10.2022 נדרשה המשיבה להגיש מסמכים נוספים לבחינת כושרה הכלכלי לנוכח הקשיים העולים מהתצהיר והמסמכים שצורפו אליו וצוין שאם לא יוגשו המסמכים ותצהיר משלים, בהתאם להחלטה, תינתן החלטה בהתאם לחומר הקיים. חרף חלוף המועד לא הוגשו מסמכים כנדרש ואף לא התבקשה הארכת מועד.

לאחר שעיינתי במכלול החומרים ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, אני מוצא לנכון לקצוב את מזונות שני הקטינים על סך כולל של 1,900 ש"ח.
ראשית, מהחומר שלפניי עולה שהתמונה הכלכלית שהציגה המשיבה היא חלקית ביותר ובהיעדר הסברים ומסמכים שהתבקשה המשיבה לצרף ובחרה שלא להגיש אף נראה שהיא מטעה. בצדק מציינת הנאמנת גם שאין הלימה בין ההוצאה החודשית הגבוהה הנטענת של המשיבה לבין תלוש השכר שצורף. שנית, קיימת סתירה בין טענת המשיבה לפיה היחיד אינו מקיים כמעט הסדרי ראיה עם הקטינים (סעיף 2 לתשובה) לבין טענת היחיד שמדובר בהסדרי ראיה לפי הסכם הגירושין (סעיף 3 לתגובתו) שממנו עולה שישנה חלוקה שווה בין הצדדים בסופי שבוע וחגים ובאמצע השבוע הילדים שוהים עם האב כיום וחצי. קרי - גם היחיד נושא בהוצאות גידול הילדים כאשר הם שוהים עמו. בנסיבות אלה, על בסיס החומר הקיים, ובהיעדר הסברים לקשיים המתעוררים מעמדת המשיבה, אני סבור שהסכום הנ"ל מאזן כדבעי בין צרכי הקטינים, היחיד והנושים. אציין כי אלמלא ההוצאות הרפואיות הקשורות לבת הייתי מקבל את עמדת הנאמנת לעניין הסכום.