טוען...

החלטה שניתנה ע"י רון שפירא

רון שפירא11/07/2022

בפני

כב' הנשיא רון שפירא

מבקשים

1. שלמה גרימברג

2. מרי ג'ין קולו
ע"י ב"כ עו"ד מירי נחשונוב

נגד

משיב

משרד הפנים - מדינת ישראל

החלטה

הרקע לבקשה וההליך בבית הדין לעררים:

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בחיפה מיום 27.06.22 בערר (חיפה) 2801/22 (כב' הדיין אילן חלבגה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ביניים שיורה על חידוש רישיון הישיבה בישראל של המבקשת, מסוג ב/1, בו החזיקה המבקשת במשך כ-3 שנים משנת 2019. ביחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לצו ביניים שיורה למשיב לחדש את אשרת המבקשת מסוג ב/1 ולהימנע מנקיטת הליכי הרחקה וגירוש נגד המבקשת.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור, את החלטות בית הדין לעררים והמסמכים שהוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ללא צורך בתשובה מטעם המשיב, שכן לא נפל בהחלטת בית הדין פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור. כפועל יוצא מכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים.

המבקשת אזרחית הפיליפינים, ילידת 1980, רווקה, נכנסה לישראל בשנת 2008 כעובדת זרה בתחום הסיעוד ברישיון ישיבה מסוג ב/1 סיעודי. במהלך שהייתה בישראל ומאז 2008 מטפלת באמו של המבקש. כך הכירו המבקשים ולטענתם לפני כעשור החלו להתאהב ואף לחיות יחד כבני זוג תוך ניהול חיים משותפים ומשק בית משותף בבית, אשר הינו בבעלות משותפת של המבקש ואמו, תוך שהמבקשת ממשיכה בעבודה בטיפול באמו של המבקש. לטענת המבקשים הם חתמו על הסכם חיים משותפים והם ידועים בציבור ומבלים יחד כבני זוג ומנהלים חיי זוגיות. נטען כי במהלך שנת 2018 הגישו המבקשים ללשכת המשיב בחדרה בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת מכוח חייהם המשותפים של המבקשים. לאחר עריכת ראיונות והגשת הוכחות לכנות הקשר ולחיים משותפים אושרה בקשתם והם החלו בהליך המדורג מכוח חייהם המשותפים. כך במשך 3 שנים הוארך רישיון השהייה מסוג ב/1 של המבקשת בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין, מס' 5.2.0009 (להלן: "הנוהל").

לטענת המבקשים, בתאריך 16.11.21 הגישו בקשה לשדרוג מעמד המבקשת לישיבת ארעי מסוג א/5 בהתאם לנוהל. בתאריך 23.02.22 התקבלה החלטת המשיב, הדוחה את בקשת המבקשים לשדרוג מעמדה של המבקשת ומפסיקה את ההליך המדורג, תוך דרישה כי המבקשת תצא מן הארץ בטענה כי בין המבקשים יחסי מעסיק ועובדת. המבקשים הגישו ערר פנימי על ההחלטה, אשר נדחה על ידי מנהל לשכת המשיב. על החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים בחיפה וכן בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים.

בתאריך 07.06.22 קבע בית הדין לעררים בהחלטתו כי ניתן צו ארעי לפיו יעוכבו הליכי אכיפה והרחקה מישראל כנגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת, ואילו בעניין הבקשה למתן סעד זמני של רישיון מסוג ב/1 נקבע כי תינתן התייחסות המשיב בתוך 7 ימים. לאחר שהוגשה תשובת המשיב (באיחור בנסיבות שהוסברו במסגרת התשובה), לפיה הוא מתנגד לחידוש הרישיון מסוג ב/1, ניתנה החלטת בית הדין ביום 27.06.22 לפיה נקבע כי "עיון בכתבי הטענות מעלה כי לכאורה סיכויי הערר אומנם אינם מבוטלים ואולם אינם מן הגבוהים. לעניין מאזן הנוחות, משהעוררים טוענים לזוגיות וכן לא נטען כי לעורר אין מקור הכנסה הרי שבאי מתן רישיון עבודה לעוררת הנזק שייגרם להם הינו מועט אל מול האינטרס הציבורי של שמירה על מדיניות ההגירה ועקרון הריבונות ומשכך אינני מוצא לקבל את הבקשה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור וכן בקשה למתן צו ביניים.

תמצית טענות המבקשים:

המבקשים טוענים במסגרת בקשת רשות הערעור כי המבקשת החזיקה ברישיון ישיבה מסוג ב/1 משנת 2019 ומדובר בבקשה להותיר את אותו רישיון קודם על כנו, זאת להבדיל ממתן רישיון חדש. כן נטען כי לא מדובר בסעד הסופי המבוקש בערר, אשר הינו שדרוג מעמד לרישיון מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג ובהתאם לנוהל. נטען כי לערר סיכוי גבוה להתקבל, בין היתר לאור העובדה כי משנת 2019 ועד למועד הגשת הבקשה לשדרוג מעמד לאשרת א/5 הוארכה אשרת ב/1 למבקשת במסגרת נוהל חיים משותפים על ידי המשיב מבלי שהוא העלה כל ספק שהוא בעניין כנות הקשר הזוגי, בעוד שהנסיבות והעובדות שעמדו בפני המשיב בעניינם של המבקשים במשך שלוש השנים האחרונות במהלכן הוארכו האשרות הינן זהות לנסיבות כיום.

נטען כי הקשר בין המבקשים הינו קשר זוגי אמתי המתנהל למעלה מעשור וכי בקשתם להיכנס להליך מדורג של חיים משותפים הוגשה כבר בשנת 2018 והמשיב החליט לאשרה והעניק למבקשת אשרת ב/1 במשך 3 שנים על פי הנוהל, לאחר שבדק מדי שנה את כנות הקשר והיה מודע לעובדה שהמבקשת ממשיכה לעבוד כמטפלת של אמו של המבקש, כפי שהיא עושה משנת 2008. נטען כי בית הדין לא דן כלל בעובדה שהמבקשת אחזה באשרת עבודה מסוג ב/1 סיעודי משנת 2008 וכי בשנת 2019 קיבלה אשרת ב/1 מכוח נוהל חיים משותפים. נטען כי ההליך בערר עתיד להימשך זמן רב וכי המבקש עובד לפרנסת משק הבית של בני הזוג אך בספטמבר הקרוב תופסק עבודתו של המבקש והוא יפרוש לגמלאות. בנוסף, נטען כי אי חידוש האשרה יפגע הן ביכולתה של המבקשת להתפרנס בכבוד והן באמו של המבקש אשר מאריכה חיים בזכות טיפולה המסור של המבקשת. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המבקשים, אשר מנהלים חיים משותפים והגישו ראיות לכך, ולא ייגרם כל נזק למשיב אם יינתן למבקשת מעמד בתקופת הביניים עד להכרעה בערר.

במסגרת הבקשה לצו ביניים מוסיפים המבקשים על המפורט לעיל גם כי מבוקש ליתן צו ארעי שימנע מהמשיב את גירוש המבקשת מישראל ולהתיר ישיבתה בישראל באשרת ב/1 עד תום ההליכים בתיק זה ולהימנע מלעצור את המבקשת או ליתן כנגדה צו משמורת בגין שהיה בלתי חוקית בישראל. יצוין כבר עתה כי, כפי שפורט מעלה, בית הדין לעררים בהחלטתו מיום 07.06.22 כבר נתן צו ארעי לפיו יעוכבו הליכי אכיפה והרחקה מישראל כנגד המבקשת וזאת עד למתן החלטה אחרת. לכן, לא ברור מדוע מצוינים סעדים אלה במסגרת הבקשה לצו ביניים.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים ואת החלטת בית הדין לעררים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ללא צורך בתשובה מטעם המשיב, שכן לא נפל בהחלטת בית הדין פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור. כפועל יוצא מכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים.

ראשית, יצוין כי בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומי עיסוקו ויש להביא זאת בחשבון בעת בחינת ערעור על החלטותיו, זאת בשים לב למידת מומחיותו של בית הדין לעררים בנושאים הנדונים לפניו [בר"מ 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.08.2015); בר"מ 4631/17 פלונית נ' שר הפנים (17.07.2017)]. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה למתן סעד ביניים.

שנית, אינני סבור כי בהחלטת בית הדין מיום 27.06.22 נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בנסיבות העניין או מתן רשות ערעור. במקרה זה המבקשים מבקשים להשיב למבקשת אשרה אשר עברה מן העולם לפני יותר מחצי שנה (דצמבר 21). על כן, נראה כי אין מדובר בבקשה לסעד ביניים שעניינו שימור/הקפאת המצב הקיים, אלא בבקשה לצו עשה בדמות הנפקת רישיון מסוג ב/1 למבקשת אשר אינה מחזיקה ברישיון מסוג זה מאז דצמבר 21'. כמו כן, בית הדין לעררים קבע בהחלטתו כי סיכויי הערר אינם גבוהים ולכן במקרה זה נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה להנפקת רישיון מסוג ב/1 למבקשת. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטת בית הדין, שכן בהחלטתו מיום 07.06.22 ניתן צו עיכוב הליכי האכיפה והרחקה נגד המבקשת עד להכרעה בערר ויש בשתי ההחלטות שניתנו לעניין סעדי הביניים כדי להלום מחד את האינטרס הציבורי למניעת השתקעות שלא כדין של המבקשת ומנגד את אינטרס הפרט לחיי משפחה, שכן נקבע כי המבקשת לא תורחק בשלב זה מישראל. בנסיבות אלה, נראה כי החלטת בית הדין לעררים שלא להורות על הנפקת רישיון מסוג ב/1 למבקשת, כאשר למעשה מדובר בבקשה לצו עשה מכיוון שהמבקשת אינה מחזיקה ברישיון זה מאז דצמבר 21', היא סבירה וראויה ומאזנת היטב בין כלל האינטרסים.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הנני סבור כי לא נפל בהחלטתו של בית הדין לעררים פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין. יצוין שוב כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שבמסגרתה נקבע כי אין מקום להורות על הנפקת רישיון מסוג ב/1 למבקשת, אשר כבר אינה מחזיקה ברישיון מסוג זה תקופה מסוימת. אין מדובר בהחלטה בערר עצמו. טענותיהם של המבקשים לעניין חוסר סבירות החלטת המשיב ולעניין כנות היחסים והראיות שהוגשו מטעמם לעניין זה ייבדקו במסגרת הדיון בערר, ולעניין זה אינני מביע כל עמדה.

יצוין, בד בבד לדחיית הבקשה לסעד הזמני מסגרת הליך זה, כי ראוי הוא שעל רקע השתלשלות העובדות וההיתרים שניתנו בעבר כי הדיון בעניינם של המערערים יוקדם ככל שניתן כדי שתיהיה הכרעה מהירה בערר העיקרי. נראה, על פניו, כי כל הנתונים קיימים בפני בית הדין ובנסיבות אלו ניתן לדון בהליך העיקרי בהקדם ולהכריע בו, באופן שבירור המחלוקת יעבור בהקדם מהליך לצו זמני לבירור המחלוקות לגופן. בית הדין מתבקש לבחון אפשרות לקצר את משכו של ההליך ולהקדים את הדיונים בו, ככל שניתן.

בנסיבות העניין, ובשים לב לעובדה שהעותרת לא מורחקת מהארץ עד להשלמת הדיון, בקשת רשות הערעור נדחית וכפועל יוצא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות. הערבון אם הופקד יוחזר למפקידו על ידי ב"כ.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים ולבית הדין לעררים בחיפה.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
11/07/2022 החלטה שניתנה ע"י רון שפירא רון שפירא צפייה