17 ינואר 2023

לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.4.22 (להלן – הוועדה) אשר התכנסה על מנת לדון בערר שהגיש המשיב על החלטת הדרג הראשון.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. המערער יליד 1983, קניין בעיסוקו, נפגע בתאונת עבודה ביום 8.5.2014 (להלן-התאונה).
2. ביום 15.7.2015 נבדק המערער בוועדה רפואית, אשר קבעה לו 25% נכות רפואית על פי תקנה 41 (4) (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן-התקנות).
3. ביום 22.3.22 נבדק המערער בוועדה רפואית, על פי תקנה 37 לתקנות, שעניינה דיון מחדש לפי בקשת רופא מוסמך. בועדה זו נקבע כי לא חלה הטבה במצבו של המערער.
4. המשיב ערער על החלטת הוועדה הרפואית מיום 22.3.23. ועדת הערר התכנסה ביום 26.4.22, וכך כפי שצויין בפרוטוקול:

"ממצאי הבדיקה

כתף ימין ללא עיוות ללא נפיחות ללא דילדול שרירי הכתף. שרירי חגורת כתפיים וגפיים עליונות זרוע ימין היקף... סמ. מורגש מצב לאחר שבר עם תזוזה של עצם סקריס ימין.. תאונה מ-2018. אין למשש כל בליטה או עיוות של.. טווח אבדוקציה 100 מעלות אדוקציה מגיע לשתי הכתפיים יישור סיבוב חיצוני 45 מעלות דו צדדי... עם הזרוע ב-90 מעלות לגוף 70 מעלות הושטה לפנים 100 מעלות מימין 120 מעלות לשמאל.

אבחנות – לאחר שבר של הגבשושית הגדולה זרוע ימין.

"סיכום ומסקנות – על פי הבדיקה הקלינית לא נותרה נכות בגין הפגיעה מהתאונה בשנת 2014, הוועדה מקבלת את ערר המוסד. עיון בחוו"ד רובינסון אורטופד מיום 19.1.22 בו מציין בחוו"ד המתארת את מצבו הרפואי והתפקודי במחלוקת שהיא פגיעה ביום 25.7.18 רק שאינה נוגעת לתאונה בתיק זה. כמו כן אין ד"ר רובינסון מציין את טווחי התנועות של הכתף אלא מציין כי יש קלוס גדול בעם בריח ימין וטווח פעיל של הכתף עד לגובה שכם. טווח סביל מלא תוך גרימת כאב. אין ציון של טווח כמקובל עם זווית.

0% כתף ימין".

1. לטענת המערער, הוועדה כשלה בתפקידה, בין היתר, שעה שהתעלמה ממצאי הבדיקה הקלינית, מהאמור בחוות הדעת, וכן מתיעוד רפואי אותו הגיש המערער במסגרת הערר. עוד טען, כי הוועדה התעלמה מממצאי הוועדה שנערכה חודש בלבד קודם לכן, ובעניין זה היה עליה ליתן נימוקים, ומשלא עשתה כן, דין ההחלטה להיפסל; כמו כן, היה על הוועדה ליתן הסבר מדוע לא מיישמת את סעיפי הליקוי חודש בלבד לאחר שהוועדה הרפואית ישמה אותם.
2. המערער טען, כי בהתאם להלכה הפסוקה, על הוועדות הרפואיות, לרבות ועדה המתכנסת מכוח תקנה 37 לתקנות, חלים עליה כללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי.
3. בדיון אשר התקיים במסגרת הערכה מוקדמת, הוסיף וציין ב"כ המערער כי מה שנכתב בפרוטוקול הוועדה אינו משקף את הבדיקה שנערכה, וכי הבדיקה לא נעשתה כראוי. כמו כן הוסיף, כי הוועדה טעתה שעה שלא התייחסה לפסיביות ואקטיביות, שהמערער נבדק "עם משהו קליני לא נכון, המערער פסיבי לא יכול להרים ארנק".
4. לטענת המשיב, מפרוטוקול ועדת הערר עולה כי למערער נערכה בדיקה קלינית אורטופדית ממנה הסתבר כי המערער בעל יכולת להרים את ידיו מעבר לקו הכתפיים, ולכן פריט הליקוי שהותאם, המגלם מגבלת תנועה ביכולת הרמת פרק הכתף, אינו תואם את מצבו האורתופדי של המערער. עוד הוסיף, כי ועדת הערר התייחסה באופן מפורט לחוות הדעת של ד"ר רובינסון אשר לא ציין את טווח תנועת הכתף, וזאת בשעה שבדיקת ועדת הערר הפיקה תנועה שאינה מקנה נכות כלשהיא. ועדת הערר מהווה דרג רפואי על החלטת הדרג הראשון והיא מגבשת את עמדתה על בסיס בדיקת המערער והתיעוד הרפואי.
5. המשיב הוסיף, כי סוג הבדיקות שמבצעת הוועדה הוא ע"פ שיקול דעתה הרפואי, וכן האמור בפרוטוקול הוועדה מהווה ראיה לכאורה, והמערער לא הציג בדל של ראיה אשר יש בה כדי לסתור את ההחלטה. לפיכך, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר ביחס לאופן בו גיבשה את מסקנותיה, ודין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

1. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) ולהלכה הפסוקה, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שאפרט להלן.
3. ראשית, אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן הנכתב בפרוטוקול הוועדה אינו משקף את הבדיקה שנערכה, וכי הבדיקה הקלינית לא נערכה כראוי.

טענות אלו כלפי הוועדה נטענו באופן כוללני, ולא די בטענה בעלמא במסגרת דיון הערכה מוקדמת, וזאת שעה שהטענות לא עלו בכתב הערעור עצמו או בפני הוועדה או בפנייה למשיב לאחר התכנסות הוועדה. חזקה על הוועדה שפעלה באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי ולכן חזקה שהנכתב בפרוטוקול משקף את מה שאירע בוועדה ואין מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. גם הטענה שהוועדה התעלמה מתיעוד רפואי שהוגש נטענה בעלמא, שכן המערער לא טען למסמך ספציפי שהוגש לועדה ולא זכה להתייחסות בהחלטה (בר"ע (ארצי) 18768-12-17 מישקין אירנה נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2018).

שנית, בעניין הבדיקה הרפואית אותה מבצעת הוועדה, נקודת המוצא היא שמדובר בעניין המסור בראש ובראשונה לשיקול דעת רפואי, ולפיכך אין בידי לקבל את טענת המערער כפי שהועלתה במסגרת דיון הערכה מוקדמת.

1. המערער טען כי הוועדה כשלה שעה שהתעלמה ממצאי הבדיקה הקלינית ומהאמור בחוות הדעת. ואולם מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי למערער נערכה בדיקה קלינית אורטופדית ובמסגרת פרק סיכום ומסקנות הוועדה התייחסה לממצאי הבדיקה, הוועדה קבעה כי על פי הבדיקה הקלינית, לא נותרה נכות בגין הפגיעה מהתאונה בשנת 2014, "מגיע לשתי הכתפיים", ומשכך קבעה כי בגין כתף ימין 0% נכות.
2. אין בידי לקבל גם את טענת המערער לפיה הוועדה התעלמה מחוות הדעת. הוועדה עיינה בחוות הדעת האורטופדית של ד"ר רובינסון מיום 19.1.22 והתייחסה אליה באופן מפורט במסגרת החלטתה. כמו כן הוועדה סברה כי ד"ר רובינסון אינו מציין את טווחי התנועות של הכתף אלא מציין כי יש קלוס גדול בעצם בריח ימין וטווח פעיל של הכתף עד לגובה שכם.
3. גם דין הטענה, לפיה הוועדה התעלמה מממצאי הוועדה שנערכה חודש בלבד קודם לכן, להידחות. ההחלטה מושא בקשה זו היא החלטה של ועדה לעררים המשמשת כערכאה ערעורית על החלטות הוועדה מדרג ראשון. הגם שהמדובר בחודש אחד שחלף בין הבדיקה שנערכה ע"י ועדה מדרג ראשון לבין הבדיקה שנערכה ע"י ועדת ערר – הרי שקביעת ממצאי ועדת הערר היא קביעה רפואית מובהקת, שאינה כפופה לממצאים הקודמים, ואין לבית הדין סמכות להתערב בה.
4. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה לעררים נפסק, כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985)).
5. בית הדין הארצי קבע בעניין זה כי "התאמת פריטי הליקוי המנויים בתוספת לתקנות למצבו הרפואי של המבוטח היא עניין המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, בהתאם לידע הרפואי המקצועי המצוי בידה. הוועדה הרפואית מחויבת, בעת ביצועה של התאמה זו, לממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח, או עם ממצאי בדיקות ההדמיה. זאת, כל עוד שהוועדה מנמקת היטב את מסקנותיה" בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק נ' המוסד לביטוח לאומי (05.03.2014).
6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי ממצאי וועדת הערר שונים ממצאי דרג ראשון, ומשכך מסקנותיה שונות, הוועדה אף מנמקת מדוע מסקנותיה שונות מחוות הדעת של ד"ר רובינסון, ובכך סבורני, כי היא יצאה ידי חובת ההנמקה הנדרשת.
7. בעניין טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה לעניין הפסיביות והאקטיביות וכי בדקה את המערער עם מכשור לא נכון, יובהר כי ההחלטה על איזו בדיקה להסתמך ואיזו בדיקה מהימנה יותר מבחינה רפואית, היא החלטה רפואית שהוועדה מוסמכת לקבלה ובית הדין לא יתערב בה (עב"ל (ארצי) 51584-03-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אפרים נתנוב (3.9.12)). זאת ועוד, אופן ביצוע הבדיקה הקלינית והשימוש במכשור נתון לשיקול דעת הוועדה ומדובר בקביעה רפואית מובהקת (ב"ל (אזורי ת"א) 25254-07-16 אביהו אטינגר נ' המוסד לביטוח לאומי (10.02.2017).
8. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר

1. הערעור נדחה. הואיל והמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ג, (17 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.