ניתן ביום 29 ינואר 2023

המערערים - עו"ד דן סלע ועו"ד אופיר בר

ב"כ המשיבה - עו"ד תמי דקל

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ ברכש ונציגי הציבור מר מרדכי נגר ומר אבי איילון; פ"ה 70663-07-20) במסגרתו סולקה על הסף תובענת המערערים כנגד הממונה הראשית על יחסי העבודה (להלן – הממונה).
2. בתובענה ביקשו המערערים כי בית הדין יצהיר שתוכן פרט 5 בהודעות שפרסמה הממונה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, מיום 3.3.2020 (י"פ 8720, עמ' 4726) בהתייחס לשני הסכמים קיבוציים שהוגשו לרישום (מספרם 366/2019; 370/2019. להלן – ההסכמים הקיבוציים), הינו בטל ותחתיו יופיע כיתוב כמפורט על ידם בתובענה ולפיו ההסכמים הקיבוציים לא חלים על המערערים.
3. לאחר שבחנו את כלל החומר שבתיק וטענות הצדדים בפנינו, בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות.
4. תחילה נציין שאיננו נדרשים לשאלת הסמכות העניינית, שעה שהצדדים לא טענו לגביה.
5. לגופו של עניין - ברי כי אין כל ממש בעילת התביעה של המערערים. ראשית, הכיתוב בפרט 5 בהתייחס להסכמים הקיבוציים, תואם את הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים, שהוגשו לרישום וממילא לא ניתן להעניק למערערים סעד שיחייב את הממונה לרשום בפרט 5 נתונים שלא עולים בקנה אחד עם תוכן ההסכמים הקיבוציים. די בכך כדי ללמד שאין בידי המערערים עילת תביעה ממשית, או אפשרות לקבל את הסעד המבוקש. שנית, ממילא היקף התחולה של ההסכמים הקיבוציים נקבע על פי האמור בהם ולא על פי הרישום בפרט 5 המפורסם בילקוט הפרסומים, שהוא נתון עזר שמטרתו לסייע בפרסום לציבור. שלישית וזה העיקר, עילת התביעה כפי שנוסחה היא מלאכותית - היריבות האמיתית של המערערים אינה עם הממונה, אלא עם הצדדים להסכמים הקיבוציים.

לאור נימוקים אלה, אין התובענה מגלה עילה ולטעמנו היא אף עולה כדי הליך טורדני וקנטרני. מסקנה זו מתחזקת שעה שהמערערים לא טרחו לצרף להליך את הצדדים להסכמים הקיבוציים, אף שמדובר בצדדים שעשויים להיפגע באופן ישיר מתביעתם לו היתה מתקבלת במשמעות אליה הם חותרים (וכאמור היא אינה אפשרית).

1. סוף דבר – הערעור נדחה. המערערים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"ג (29 ינואר 2023), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.