לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין שקיבל המבקש ביום 12.2.21 המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה וחרף היעדר תגובת ב"כ המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

המבקש קיבל את הדו"ח לידיו ועמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק. המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט במכתב ששלח למפנ"א אך לא צירף אסמכתא על משלוח מכתב או בקשה כאמור במועדים הקבועים בחוק או בכלל. מכל מקום, על המבקש היה לבדוק מה עלה בגורל בקשתו בשים לב לזמן שחלף מאז קבלת הדו"ח ומשלוח הבקשה, כטענתו, והמבקש אף לא הסביר מדוע הגיש הבקשה כאן בשיהוי ניכר של למעלה משנה מתום תקופת 90 הימים הקבועים בחוק לעניין זה.

מעבר לכך, המבקש לא העלה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש, כאשר מעיון בדו"ח עולה כי השוטר תיאר בפירוט את נסיבות המקרה.

עוד יש לציין כי בדברי הנהג בדו"ח נרשם: "אני מודה לא אשקר לך."

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. 

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ב, 07 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.