1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט באשר לדו"ח שמספרו 10155584583.
2. קראתי בעיון את טענות הצדדים.
3. המדובר בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות מיום 8.3.20 ואין חולק במקרה הנדון כי המבקש קיבל לידיו את הדו"ח מהשוטרת בשטח.
4. מטיעוני הצדדים וכן מאסמכתא, שהתקבלה ביום 8.8.22 מרשות האכיפה והגבייה על פי החלטתי, עולה כי הדו"ח שולם בתוספת ריבית פיגורים ביום 6.9.20 על-ידי המבקש או מי מטעמו, וזאת טרם הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט.
5. הלכת בית המשפט העליון היא שהארכת מועד להישפט לאחר התשלום אפשרית רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו [ראו, למשל, בעניין זה רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.2009)]. במקרה הנדון, אין המדובר במבקש שלא ידע על ההליך נגדו, שכן אין חולק, כאמור, כי מדובר בדו"ח שקיבל לידיו מידי השוטרת בשטח.
6. מששילם המבקש את הקנס בו חויב, הוא מוחזק כמי שהודה בביצוע העבירה ונשא בעונש בגין ביצועה. בהינתן כך, היה עליו להראות שקיימים טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת בקשתו, למרות ששילם את הקנס. ב"כ המבקש בענייננו טען בבקשתו המקורית כי הדו"ח שולם בטעות ומחוסר ידיעה שתשלום מהווה הודאה. אין המדובר בטעם מיוחד, המצדיק את קבלת הבקשה למרות התשלום.
7. כמו כן, ב"כ המבקש העלה בבקשתו טענות כנגד רישום שני דו"חות על-ידי השוטרת (הדו"ח הנוכחי ודו"ח נוסף) בגין אירוע אחד. אולם, עמדה למבקש הזכות להגיש בקשה להישפט בגין שני הדו"חות וכך לקבל את יומו בבית המשפט ולשטוח את טענותיו, והוא לא עשה כן. מעבר לכך, תשלום הדו"ח בסמוך למועד האחרון לתשלום מהווה הודאה באישום המיוחס למבקש והשלמה עם המצב העובדתי המתואר בדו"ח. העלאת הטענה למעלה משנתיים לאחר מועד ביצוע העבירה לא נעשתה בהזדמנות הראשונה והיא בבחינת טענת הגנה כבושה, שכן היא הועלתה לאחר שהמבקש, או מי מטעמו, שילם את הדו"ח ולכן למעשה הורשע בעבירה ונשא בעונש בגין ביצועה.
8. יתרה מכך, יש להצביע על שיהוי משמעותי של למעלה משנתיים ממועד קבלת הדו"ח על-ידי השוטרת בשטח (8.3.20) ועד להגשת הבקשה להארכת המועד להישפט (15.7.22), שלא ניתן לו הסבר המתקבל על הדעת. כאמור, היה באפשרות המבקש להגיש במועד בקשה להישפט בגין הדו"ח הנדון, וכך לקבל את יומו בבית המשפט, ולא להמתין זמן ממושך של למעלה משנתיים עד למועד הגשת בקשה זו לבית המשפט. על כן, אין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו בלבד.
9. אם כן, עצם תשלום הדו"ח על-ידי המבקש, בתוספת העובדה שלא הוגשה במועד בקשה להישפט מטעמו, ונוכח השיהוי הממושך ממועד קבלת הדו"ח על-ידי השוטר ועד הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט, מלמדים על הודאה והשלמה מצדו של המבקש באשר לדו"ח הנדון.
10. מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.