1. בפני בקשה לצו מכוח החוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: החוק).
2. המבקשת גוללה בבקשה את השתלשלות האירועים, תוך תיאור של יחסי השכנות המעורערים עד מאד ששררו בין משפחתה ובין משפחת המשיבים ובכללן השלכת אבנים וצואה על המבקשת, לאזור מגוריה ועל רכבה.
3. ביום 28.4.22 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת בהליך שנקטה המבקשת כנגד המשיבה (הט 62436-07-22 אספר זהבה נ' בודרו אילנה) בו נקבע כי: "לאחר ששמעתי את הצדדים וצפיתי בתמונות וסרטונים שהציגה המבקשת. ניתן צו האוסר על המשיבה ליצור כל קשר עם המבקשת ובני משפחתה, להטרידם בכל דרך, להתקרב אליהם או אל רכושם במרחק הפוחת מ-10 מטר. הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 27.10.22."
4. מאז הוגשו ארבע תלונות בנוגע להפרת הצו:
5. פלא 209228/2022 מיום 28.4.22 בגין הפרת הוראה חוקית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת ונסגר מחוסר עניין לציבור.
6. פלא 306433/2022 מיום 29.6.22 תלונות המשיב והמבקשת בגין הפרת הוראה חוקית, שהועבר לתביעות.
7. פלא 320050/22 מיום 6.7.22 תלונת המבקשת כנגד המשיבה בגין הפרת הוראה וחבלה במזיד לרכב, שהועבר לתביעות.
8. פלא 325086-2022 מיום 12.7.22 תלונות בגין תקיפה וגרימת נזק לרכוש, חבלה במזיד והפרת הוראה חוקית, שעודו בחקירה.
9. סעיף 2(א) לחוק קובע, כי הטרדה מאיימת היא "הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". תנאי למתן צו על פי החוק הוא קיומה של הטרדה בעבר תוך חשש עתידי כי זו תשוב ותישנה, שאז, רק לאחר שהתקיימו שני היסודות הללו יחדיו ובמצטבר, רשאי בית משפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת אם בוצע המעשה האלים סמוך לפני הגשת הבקשה, יש בסיס איתן לבקשה, ומסתבר כי היא תיענה (בשא 2884/05 (שלום-י-ם) קרול נ' עובד, מיום 16.3.05).
10. נקבע, כי צו למניעת הטרדה מאיימת, יש ליתן במשורה, שכן, מדובר בהליך מיוחד וייחודי, מבחינה דיונית וסעדים שניתן לקבל במסגרתו. בצד הרצון לשמור על אינטרס המוטרד בעתיד, יש גם באותה מידה, חובה לשמור שזכות לגיטימית של המשיב, החשוד כמטריד, לא תיפגע ותעלם תחת מטרית הרצון להגן ולסוכך על המוטרד, שכן צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות אדם ואינו עניין דיוני גרידא. צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחירות ולאוטונומיה. משכך, נקבע, כי בבוא בית המשפט לשקול מתן צו על פי חוק למניעת הטרדה, שומה עליו, לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, וברור שיש לעשות אבחנה בין המקרים הקלים יותר להכרעה, במקום בו מדובר למשל על מעשים פליליים מובהקים וברורים, איומים פיזיים או התבטאויות גסות המופצות או המוטחות כנגד אדם, לבין אותם המקרים, שאמנם קיים סיכון אך הוא רחוק לפגיעה בפרטיותו או שלמות גופו ונפשו של האדם. (הט (שלום-ת"א) 35318-04-11 פלונית נ' אלמונית מיום 17.5.11).
11. רמת ההוכחה הנדרשת לצורך הרמת הנטל אודות ביצוע אותן פעולות המביאות כדי הוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת הינה מוגברת, אף משדובר בהליך אזרחי, בשל הסנקציה שבצדו. "לכל הפחות יש מקום לטענה כי הסטיגמה שמטיל צו מעין זה חמורה יותר מזו המוטלת על הצד שטענותיו נדחו במשפט האזרחי. במקרה מעין זה יש לכאורה מקום לקבוע כי על נטל הראיות להגיע עד כדי "דרגת ביניים" בין זו הנדרשת במשפט הפלילי לזו הנדרשת במשפט האזרחי" (בשא 2884/05 (שלום-י-ם) קרול נ' עובד, מיום 16.3.05).
12. כיון שהמשיב בחר שלא התייצב לדיון למרות שידע עליו, הרי שיש להיעתר לצו לגביו. ביחס למשיבה קיים צו קודם שהינו בתוקף. כן קיימת תשתית ראייתית מספקת לקביעה כי המשיבים ביצעו פעולה של הטרדה מאיימת כלפי המבקשת וכי לנוכח התרחשויות העבר קיים עדיין בסיס לחשש המבקשת כי פעולה מעין זו תשוב על עצמה.
13. הליך על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינו הליך עונשי במהותו, אלא מטרתו היא אכיפת ההחלטה במבט נושא פני עתיד. בשל אי מיצוי ההליכים הפליליים בנוגע לטענות להפרת הצו, הרי שאין להיזקק לו במקרה דנא. בענין זה, נדחה ערעור על החלטה כי תלונה על הפרת צו למניעת הטרדה מאיימת טעונה טיפול משטרת ישראל וככל שהמבקשת סבורה כי משטרת ישראל אינה ממלאה את חובתה, עליה לפעול בדרכים העומדות בפניה בהתאם לדין לשם השגה על כך (רעא (מחוז-חי') 29867-01-19 ליטל הרוש נ' שמעון אקוקה מיום 18.2.19).
14. עוד נקבע, כי צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, מאפשר למשטרת ישראל לחקור את האדם כנגדו ניתן הצו על עצם הפרתו של הצו ולהביא, על פי שיקול דעתה את המבצע לדין. בהינתן חלופה זו ונוכח ההלכה המנחה אין להיעתר לבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט. הדבר אף עולה בקנה אחד עם אחת התכליות המרכזיות של החוק למניעת הטרדה מאיימת, ליתן בידי המוטרד כלי לבקש את סיועה של משטרת ישראל ביחס למעשים מטרידים שכיוון שאינם בהכרח פליליים כשלעצמם, לא הייתה המשטרה חוקרת וממילא לא מביאה להעמדה לדין. משניתן צו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת המשך ביצועם של מעשים מטרידים אלו יעלה כדי עברה כבר מעצם היותם מפרי צו שיפוטי. משמעות הדבר היא כי הסנקציה על הפרת צו שניתן בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת הינה בדרך של פנייה לגורמי האכיפה - משטרת ישראל (הט (שלום-ת"א) 16161-05-15 זמיר דחב"ש נ' ברק כהן מיום 6.9.15).
15. הצדדים גרים בסמיכות ולהם טענות הדדיות בנוגע להתנהלות כל צד. הובהר להם, כי אם הם חפצים לחיות בשלווה, הדבר תלוי בראש ובראשונה בהם, וכי רצונם הטוב עדיף על כל צו שיפוטי. לכן בנסיבות העניין החלטתי כי יש להטיל צו הדדי, מכיון שהצדדים נמצאים במגע מוגבר ויום יומי. על מנת שתקויים תכליתו של החוק ויוכלו לחיות בשלוות חיים זה לצד זה, מוטב כי הצדדים יימנעו ממגע האחד עם השני, וכל אחד מהם יכבד את האחר. לפיכך ניתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, לפיו נאסר על כל צד, ליצור עם הצד האחר כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר אלא בפניה באמצעות עו"ד או פניה לרשויות, להיכנס לדירת מגורי הצד האחר ולהשליך חפץ לעבר הצד האחר, מטלטליו ושטח דירתו והבניין וככל שייפגשו הצדדים באקראי, כל צד יפנה לדרכו בהקדם האפשרי מבלי לומר מילה.
16. אין בצו שניתן לגרוע מזכויות כל צד לפעול לפי דין.
17. הצו יעמוד על כנו עד ליום 31.1.23.

המזכירות תשלח את ההחלטה אל הצדדים ואל משטרת ישראל תחנת מוריה ומפקד מחוז ירושלים.

ניתנה היום, ה' אב תשפ"ב, 02 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.