בקשה להעברת מקום הדיון נוכח היעדר סמכות מקומית.

1. התובעת הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול חוזה מכר דירה שנחתם עם הנתבעים, בשל הפרות נטענות שונות.
2. הנתבעים טענו בבקשתם להיעדר סמכות מקומית. בין היתר נטען כי הפרויקט בו מצויה הדירה הינו בבית שמש ובשל כך הסמכות המקומית הינה למחוז ירושלים, בהינתן תקנה 7 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018 (להלן – התקנות) המורה כי: "...ואם היתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים". כן נטען כי חוזה המכר שנחתם הינו חוזה אחיד ועל כן סעיף 20.13 לו, הקובע כי כל סכסוך יתברר בתל אביב בלבד, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו ביטול.

עוד נטען כי לנתבעים בן בעל נכות בשיעור 100%, דבר המקים קושי משפחתי להגיע מבית שמש לתל אביב. עוד נטען כי התובעת, כמו גם חברות קבלניות אחרות, לא "פותחת" את חוזי המכר למו"מ, אלא לכל היותר מסכימה לצרף נספח שינויים קצר להסכם. הנתבעים לא היו מיוצגים בעת החתימה על חוזה המכר ולא התנהל מו"מ ביחס לכל תנאי בו, לרבות ביחס לתניית השיפוט (סעיף 22 לבקשה).

1. התובעת השיבה לבקשה. בין היתר נטען כי הוסכם בחוזה המכר על מקום השיפוט בסעיף 20.13 שלשונו הינה: "כל תובענה הקשורה בחוזה זה או הנובעת הימנו תוגש אך ורק לבית המשפט בעל סמכות עניינית אשר מקום מושבו בתל אביב". משכך טענו לתחולת סיפת תקנה 7(א) לתקנות הקובעת כי: "אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם". ביחס לטענת התנאי המקפח בחוזה אחיד נטען, כי אין מדובר בחוזה אחיד וכי רוכשים שביקשו שהסמכות המקומית תהיה בירושלים ולא בתל אביב, התקבלה בקשתם (צורפה דוגמא אחת; נספח 1 לתגובה). הנתבעים בחרו לא להיות מיוצגים וכן בחרו לקבל את ההסכם מבלי לערוך בו שינויים.

הנתבעים השיבו לטענות התובעת בתגובה שהותרה הגשתה.

1. השאלה הינה האם להעביר את הדיון לבית המשפט במחוז ירושלים אשר לו הסמכות המקומית לפי מיקום המקרקעין, או שיש להתחשב בתניית השיפוט הייחודית ("אך ורק") הקובעת את הסמכות המקומית במחוז תל אביב.
2. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן - חוק החוזים האחידים), קובע כי:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".

סעיף 3 לחוק החוזים האחידים קובע:

"בית המשפט ובית הדין יבטלו או ישנו בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות האחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא ליידי קיפוח לקוחות".

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מפרט חזקות אשר בהינתנן יחשב תנאי בהסכם כמקפח. לענייננו, סעיף 4(9) קובע:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך".

1. אין ספק כי מדובר בחוזה אחיד. המדובר על חוזה מכר ארוך ומפורט, אשר נערך ע"י התובעת מהחל ועד כלה, מנוסח בלשון משפטית. חוזה זה היווה את בסיס ההתקשרות בין התובעת לבין כל הדיירים בפרויקט (בענין זה ראו ע"א 1781/13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' כהן (15.7.15)).

כאמור בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, חזקה כי תניית השיפוט בחוזה המכר, הסוטה מהוראת תקנה 7(א) לתקנות, נוכח מיקום המקרקעין, הינה תנאי מקפח.

יש לבחון איפוא האם נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים והאם יש מקום להורות על ביטול התנאי כאמור בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים.

1. אשר לסעיף 9(4) לחוק החוזים האחידים נקבע בפסיקה "מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות" (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003) (להלן – הלכת מפעל הפיס).

ברע"א 1108/10 מאיר חב' למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.2010) נקבע כי בבחינת תנית שיפוט המתנה על כללי הסמכות המקומית, יש להפריד בין שני שלבים: בשלב הראשון יש לבחון האם היא נופלת בגדרי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, שאז חזקה שהיא מקפחת. אם נקבע כי קמה החזקה, יש לבחון, בשלב השני, האם הצליח הספק לסתור אותה בנסיבות העניין. באותו מקרה הפנה בית המשפט העליון לע"א 6916/04 בנק לאומי בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.2010), וחזר על הקביעה כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס, שם נקבע, כאמור, מבחן ההרתעה. נקבע עוד כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעל הדין, עודה רלוונטית, גם לאחר התיקון בחוק החוזים האחידים שקבע חזקה של קיפוח לגבי תניה מעין זו. מכאן, שבשלב השני, שבו בוחן בית המשפט אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. ככל שיצליח הספק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות", כאשר בשל החזקה האמורה, נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק (פסקה 7).

1. בנסיבות העניין מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי תניית השיפוט אינה מקפחת. התניה גם אינה פוגעת בזכות הנתבעים להתדיינות משפטית ואינה בלתי הוגנת כלפיהם.
2. ראשית, חוזה המכר נחתם בעיר תל אביב. יש בכך כדי ללמד כי מקום השיפוט המוסכם במחוז תל אביב איננו פוגע בנתבעים, שכן הם התייצבו לחתימה על חוזה המכר בתל אביב ולא "נרתעו" מלהגיע אליה לצורך רכישת הדירה. אף התדיינות באותה העיר, מן הסתם, לא מקפחת אותם ואין בה כדי להרתיעם מהתדיינות משפטית.
3. שנית, מקום מגורי הנתבעים, העיר בית שמש, ממוקם, פחות או יותר, באמצעה של הדרך בין שתי הערים, תל אביב וירושלים.
4. שלישית, כבר נפסק כי בחלק מן המקרים, מקהה המרחק הגיאוגרפי הקצר שבין נקודות שונות על מפת הארץ את נפקותם של חלק מן הטעמים שבבסיס הרעיון של סמכות מקומית, ומתמעטת נחיצותו. לכן נקבע כי בניגוד לסמכות העניינית "אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה" (הלכת מפעל הפיס, עמ' 477; ראו גם רע"א 6920/04 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 731, 734 (1995); רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (27.2.06)). כזה הוא המקרה שלפניי, נוכח מקום מגורי הנתבעים המצוי ב"אמצע" בין תל אביב לירושלים.
5. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ג, 21 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.