לפניי בקשת המשיבים 1-8 (להלן – המבקשים) לחייב את העותרת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. העותרת, עמותה בשם חרמון התנועה לשוויון זכויות ומנהל תקין המאוגדת כעמותה (להלן – העותרת), הגישה עתירה כנגד המבקשים וצדדים נוספים לביטול מינויו של המשיב 9 לתפקיד היועץ המשפטי של הוועדה לתכנון ובניה מעלה חרמון. עילת העתירה היא פגמים שלטענת העותרת נפלו בהליך ובהחלטת המינוי.

2. המבקשים עתרו לחיוב העותרת בתשלום ערובה להבטחת הוצאותיהם, היא הבקשה המונחת לפני. לטענת המבקשים, העותרת, לפי הצהרת נציגיה, חסרת פעילות כספית או נכסים, נטולת מקורות מימון ואף איננה מחזיקה בחשבון בנק. כך עולה מבקשה שהגישה בהליך דנן לפטור אותה מתשלום האגרה. עתירתה מבוססת לפי הנטען על עניין אישי שיש לחברי העמותה/בני משפחותיהם, בשל הליכים משפטיים בענייני תכנון ובניה שמתנהלים נגדם ע"י המשיבה 1 באמצעות המשיב 9, והיא נועדה להרתיע את האחרון ממילוי תפקידו. כמו-כן נטען בבקשה כי סיכויי העתירה קלושים. בהקשר זה הודגש כי ההחלטה בדבר בחירת המשיב 9 ליועץ משפט של הוועדה התקבלה ביום 28.11.19, וכי פניה מטעם העותרת לפסילת בחירתו של משיב 9 התקבלה כבר לפי יותר משנה, אולם העתירה הוגשה רק בחודש אגוסט 2022, בשיהוי קיצוני. עוד נטען, כי יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה בעניינה של העותרת, שהיא כאמור עמותה, באופן בו נבחנת בקשה כאמור ביחס לתובעת שהיא חברה בע"מ, בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות), ובהתאם לנסיבות שפורטו לעיל בעניינה של העותרת והעתירה – דינה להתקבל.

3. העותרת בתשובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, אין ממש בטענות המבקשים באשר לשיקולים אישיים ברקע הגשת העתירה וכל התיקים אליהם מפנה הבקשה הינם סגורים. לטענתה, היא בגדר עותרת ציבורית ומטרת הגשת העתירה היא שמירה על האינטרס הציבורי ועל מינהל תקין. עוד טוענת העותרת כי לא נפל כל שיהוי בהגשת העתירה, שכן היא הקדימה ופנתה אל המשיבה 1 על מנת לקבל את מלוא החומר והפרטים בעניין המכרז הרלוונטי, אולם זו נמנעה מלהגיב לדרישות, כך שלא ניתן היה להגיש את העתירה מוקדם יותר. העותרת אינה מכחישה כי אין לה משאבים כספיים וטוענת כי היא מתקיימת מתרומות אישיות של חברי העמותה, תוך שלטענתה אין לה כל חובות כספיים וחבריה יישאו בכל חיוב כספי ככל שיושת עליה בהליך. עוד טוענת העותרת כי סעיף 353א לחוק החברות איננו חל בהליך זה, וכי בבחינת הכללים החלים בדין האזרחי על בקשות לחיוב בערובה להבטחת תשלום הוצאות, המסקנה היא כי אין הצדקה לחייבה בכך.

דיון והכרעה

4. במסגרת תגובת העותרת נטען, אף כי דומה "שבחצי פה", כי ההסדרים בדין באשר לחיוב יוזם הליך המשפטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, אינם חלים בהליך דנן. טענה זו אין לקבל. להלן אעמוד בקצרה על מקורות הסמכות הרלוונטיים לעניין זה.

5. ראשית, תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת כי בית המשפט רשאי אם נראה לו הדבר לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. מכוח תקנה 20(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000, רשאי בהמ"ש בעניין שלא הוסדר בתקנות הנ"ל לנהוג בעתירה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, וזאת אם הדבר דרוש לצורך הכרעה בעתירה, אין בכך דבר שאיננו מתיישב עם החוק, התקנות או מהות ההליך המנהלי, ואין בכך לפגוע בקיום ההליך באופן הוגן ויעיל. בכל הנוגע לסמכות לחיוב עותר בהפקדת ערובה, הרי שמדובר בסוגייה שלא הוסדרה בתקנות בהמ"ש לעניינים מנהליים, וכפי שיובהר בהמשך – הנהגתה בהליך של עתירה מנהלית, במקרים המתאימים, מתיישבת עם מהותו ועם ניהול הוגן ויעיל. אוסיף כי עיון בפסיקה מעלה כי בהמ"ש לעניינים מנהליים אכן ראו לחייב עותרים בהפקדת ערובה במקרים שנמצאו מתאימים לכך (ראו למשל: החלטת בהמ"ש העליון בבר"ם 2843/22 מאיר ורדי נ' מינהל התכנון – משרד הפנים (10.5.22), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בימה"ש לעניינים מנהליים לחייב העותר בהפקדת ערובה; עת"מ (מחוזי חיפה) 17733-03-20 רפאל בוקיש נ' הועדה המקומית לתו"ב פרדס-חנה כרכור (4.10.20); עת"מ (מחוזי נצרת) 28864-07-19 משה שיק נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי (2.10.19); עת"מ (מחוזי נצרת) 41766-05-16 משה שיק נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין (18.9.16); ).

6. שנית, סעיף 353א לחוק החברות קובע כי: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." בפסיקה נקבע כי אף שלשון הסעיף היא הגשת "תביעה" לבית המשפט, יש לפרשו באופן שהוא חל אף על הליכים משפטיים אחרים של תקיפת החלטות מנהליות. ראו בעניין זה רע"א 6315/18 חב' ג'י אם בניה בע"מ ואח' נ' מנהל מע"מ לוד (7.10.18), באשר לתחולת סעיף 353א' הנ"ל בערעורי מס. ובאשר לתחולת הסעיף בעתירות מנהליות ראו: עת"מ (מחוזי חיפה) 47892-07-11 א.א אורגן שירותי אחזקות בע"מ נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל ואח' (30.11.11); עת"מ (מחוזי י-ם) 277/10 רדיו עכשיו בע"מ נ' מועצת הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו ואח' (1.4.10)).

7. על הוראות הדין שלעיל יש להוסיף ואת ההוראה היסודית שבסעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000, הקובעת כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה מנהלית "בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים לפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק", בשינויים המחוייבים. אם נפנה מבטנו לסוגיה של חיוב עותר בעתירה לבג"ץ בהפקדת ערובה, נמצא כי בפסיקה נקבע שהסמכות לעשות כן קיימת, והפעלתה תעשה ככלל בהתאם למבחנים הנוהגים בעניין זה בדין האזרחי. לצד זאת נקבע, כי בהינתן ייחודו ומאפייניו של ההליך בבג"ץ, הרי שחיוב עותר בהפקדת ערובה לא ייעשה על דרך השגרה והשימוש בסמכות כאמור כאמר תיעשה בזהירות ובמשורה (בג"ץ 6129/08 רוקח פארמצ'י בע"מ נ' משרד הבריאות ואח' (2.9.08); בג"ץ 1698/14 נואורה חאלד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (21.8.15)).

8. השיקולים המרכזיים הנשקלים בעת בחינת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה בדין האזרחי הם החשש כי חיוב כאמור יהווה חסם מפני מימוש זכות הגישה לערכאות, ומנגד – החשש שהנתבע לא יוכל להיפרע הוצאותיו ככל שיפסקו לזכותו בתום ההליך והשיקול של מניעת תביעות סרק. במסגרת יישומם של שיקולים אלה, נהוג לבחון את מהות ההליך וסיכוייו, כאשר נפסק כי אין מקום בשלב זה לבחינה מעמיקה של סיכויים כאמור, וכי ככלל שאלת סיכויי התביעה לא תשמש בפני עצמה בלבד עילה מספקת לחיוב בערובה אלא ככל שמדובר בתביעת סרק מובהקת. עוד נבחנות נסיבות הנוגעות לתובע ומשליכות על הצפי לנשיאתו בתשלום הוצאות ככל שיושתו עליו, אף כי הפסיקה הדגישה שאין לחייב בערובה מחמת עוניו של תובע בלבד. לאלה יש להוסיף את ייחודו של הליך הביקורת המנהלית כפי שצויין לעיל, מבחינת האינטרס הציבורי הרחב בקיומו ומבחינת פערי כוחות אופייניים שמתקיימים פעמים רבות בין הצדדים לו, השוקלים אף הם לזהירות בקביעת מגבלות שעשויות להוות חסם מפני גישה לבהמ"ש.

9. אשר לחיוב בערובה לפי סעיף 353א' לפקודת החברות, בהקשר זה נקודת המוצא שונה היא, ולפיה הכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה ואי-החיוב - חריג. הטעם לכך נעוץ במהותה של חברה בע"מ, דבר המשליך מדעיקרא על הסיכון לאי-קיום חיוב הוצאות שיושת עליה ולכך שנתבע שנפסקו לזכותו הוצאות יצא מההליך כשידיו על ראשו. בהתאם להלכה הפסוקה אשר פירשה את הסעיף האמור, הנטל הוא על החברה – התובעת, להוכיח באופן מספק את איתנותה הכלכלית ואת יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או את קיומן של נסיבות אשר בגינן יהיה זה מוצדק לפטור אותה מהפקדת ערובה (ראו לעניין זה גם: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם במאגרים); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (2011) (לא פורסם).

10. על הרקע הנורמטיבי שלעיל, נבחן את ענייננו-שלנו. תחילה אציין כי אין בדעתי בשלב זה לעסוק במחלוקת בין הצדדים באשר למהותה של העותרת והאינטרס העומד בבסיס העתירה, האם מדובר בעותרת ציבורית או שמא בכסות לאינטרסים פרטיים. אין בפני בשלב זה תשתית מספקת לבחינת העניין, אשר במידת הצורך ייבחן לעניינה של העתירה לגופה.

11. לצד זאת, סבורני כי יש ממש בטענות המבקשים לפיהן יש להחיל בענייננו את הכלל הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות, או לכל הפחות להקיש ממנו, שכן אף העותרת, כעמותה, הינה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מהפרטים שהם חבריה (סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם – 1980; ע"א 4395/06 עמותת ז.פ ואח' נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ ואח' (6.5.09)). משכך, הרציונל המהותי העומד בבסיס סעיף 353א' לחוק החברות, הנעוץ בחשש שמא הנתבע ימצא את עצמו בסופו של ההליך בפני גוף ערטילאי שלא ניתן להיפרע ממנו, עלול להתקיים גם לגביה (לפסיקה שקבעה ברוח זו ביחס לחיוב עמותה בערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברות, ר': ת.א 35587-03-15 (מחוזי ירושלים) עו"ד אפרים אברמזון נ' עמותת צעירי אגודת חב"ד (פורסם במאגרים) (2016); ת"צ 40821-08-16 (מחוזי תל-אביב – יפו) תועלת לציבור (ע"ר) ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (7.5.17)).

האמור לעיל מקבל משנה תוקף בנסיבות הקונקרטיות בענייננו. אין חולק – והדבר נלמד מטענותיה של העותרת עצמה – כי העותרת הינה נטולת כל אמצעים כספיים או נכסים. בבקשה לפטור מאגרה שהוגשה בתחילת ההליך הצהירה העותרת כי אין לה חסכונות/נכסים; אין לה חשבון בנק; אין לה משרד עצמאי; אין לה רכוש בעל ערך; היא איננה מדווחת לרשויות המס שכן היא לא מקיימת פעילות כספית; אין היא מקבלת תרומות מגוף כלשהו. לפי רישומי רשם העמותות שצורפו לבקשה, העותרת משוללת אישור ניהול תקין. מנתונים אלה עולה בבירור כי העותרת, כתאגיד, נעדרת בסיס או תוכן כלכלי מכל סוג. בנסיבות אלה, האינטרס של המבקשות בהבטחת תשלום הוצאותיהן בסיום ההליך, ככך שייפסקו, הוא בעל עוצמה ממשית.

12. לכך מצטרפת העובדה, כי על-פני הדברים בפני העותרת ניצבת משוכה משמעותית בעתירתה, וזאת נוכח העובדה כי העתירה הוגשה כמעט 3 שנים לאחר זכייתו של משיב 9 במכרז, זכייה אותה היא מבקשת לבטל כיום. מדובר בחריגה קיצונית ממסגרת הזמנים הקבועה בדין להגשת עתירה מנהלית נגד החלטת רשות. יש לציין כי אף אם תתקבל טענת העותרת כי לא כל פניותיה לגורמים שונים בהקשר האמור זכו למענה, הרי שעולה ממצורפי העתירה כי פניה ראשונה מצד העותרת בעניין הנדון נעשתה רק כ- 10 חודשים לאחר סיום הליכי המכרז, וכי חלפו להם חודשים בין קבלת המענים שניתנו לה לבין פניות נוספות שיזמה ועד להגשת העתירה. נוכח זאת, הרי שעל העותרת נטל כבד להרים בהקשר זה.

13. לנוכח שיקולים אלה בהצטברותם, ואף בנותני דעתי לייחודו של הליך הביקורת המנהלית והזהירות הנדרשת בהקשר זה בסוגיה בה עסקינן, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

14. אשר לסכום הערובה, בהקשר זה יש מקום לקביעת סכום מתון יחסית, בהתחשב בין היתר במאפייני ההליך. במכלול הנסיבות אני קובעת כי העותרת תפקיד ערובה להוצאות המבקשות בסך 15,000 ₪.

15. הערובה תופקד בקופת בהמ"ש עד יום 16.4.23.

16. העותרת תשיא בהוצאות המבקשות בבקשה בסך 1,500 ₪.

המזכירות תמציא

ניתנה היום, י"ד אדר תשפ"ג, 07 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.