בפניי בקשת המשיבה לעיון חוזר בהחלטה מיום 2.1.23, בה הוריתי על ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד. החלטתי ניתנה לאחר שלא הוגשה תגובה במועד מטעם המשיבה, ומן הנימוקים שפורטו בה – ובהם טענת המבקש לפיה כתב התביעה לא הומצא לו והמסירה בוצעה לידי אדם בשם שאינו מוכר לו, ובהינתן טענות ההגנה של המבקש הראויות להתברר.

המשיבה הגישה בו ביום לתיק בקשה דחופה, בה טענה כי ניתנה לה הסכמת המבקש למתן ארכה להגשת התגובה, אך הבקשה המוסכמת הוגשה בשגגה לתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק-הדין, ולא לתיק בית-המשפט. לכן, הוריתי בהחלטה נוספת מאותו היום, כי המשיבה תגיש נימוקיה בעניין הבקשה לביטול פסק-דין, והבקשה תישקל לאחר הגשת הנימוקים. משהוגשו הנימוקים, אדון בבקשה לעיון חוזר כבבקשה לביטול פסק-דין, על יסוד הבקשה והתגובה שבפניי.

ביום 2.8.22, הגישה המשיבה כנגד המבקש תביעה כספית בסך 3,230 ₪. ביום 2.11.22 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק-דין במעמד צד אחד, בהעדר כתב הגנה. בו ביום ניתן פסק-דין במעמד צד אחד, בהתחשב בכך שהמועד להגשת כתב הגנה חלף, ולאחר עיון באישור מסירה ותצהיר המוסר שצורפו.

ביום 7.12.22 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין, ובקשה לעיכוב ביצועו. בבקשה נטען, כי פסק-הדין נמסר למבקש ביום 9.11.22. המבקש טען כי כתב התביעה לא הומצא לידיו, אלא שנודע לו על קיום ההליך רק לאחר שהומצא לו פסק-הדין. נטען, כי אישור המסירה אינו חתום אך צוין בו כי נמסר לבנו של המבקש בשם אוריאל, כאשר למבקש אין בן בשם אוריאל, או בנים כלל, או קרובי משפחה בשם זה. עוד טען המבקש כי לו סיכויי הגנה טובים ,שכן לא התקשר עם המשיבה בכל עסקה, או בעבודות המתוארות בכתב התביעה, ואין לו כל חוב כלפיה. נטען כי כתב התביעה אינו כולל פרטים מהותיים, וכי המבקש הוא בעל מוסך לכלי רכב בקריית שמונה ואינו נזקק לשירות אותו נטען כי ניתן לו. עוד נטען, כי לא קדמה להגשת התביעה פנייה למבקש, למעט שיחת טלפון יחידה ממזכירה במשיבה, ממנה הופתע, אשר התחייבה לשלוח לו פרטים אך לא עשתה כן.

בתגובה שהגישה המשיבה ביום 15.1.23, טענה, כי כתב התביעה הומצא לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים, באמצעות נער בשם אוריאל שהזדהה כבנו של התובע וסירב לחתום על אישור המסירה. נטען, כי המשיבה ביצעה עבור המבקש שתי עבודות בתאריכים שונים, במסגרתן שיפצה עבורו חלקי רכב, שפורקו ונשלחו לה, כעולה מהרישום ביומן העבודה שלה. המשיבה ערכה שיחות חוזרות ונשנות עם המבקש בקשר לחוב, והמבקש לא הכחיש את החוב והתחייב לשלמו. החשבוניות נשלחו בדואר למבקש, לבקשתו. לתגובה צורפו תצהירים מאת מבצע המסירה, מטעם מנהל התובעת ופקידה בתובעת.

עיינתי בבקשה ובתגובה, ונוכחתי כי דין הבקשה לביטול פסק-הדין – להתקבל, ועל ההחלטה שניתנה בעניין להיוותר על כנה. בנסיבות מצאתי כי יש לבטל את הדין מחובת הצדק, לנוכח הספקות המתעוררים באשר למסירת כתב התביעה לידי המבקש. מעיון באישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק-דין עולה כי מסירת כתב התביעה נעשתה ביום 30.8.22, לכתובתו של המבקש, ברח' טרומפלדור 47/2 קרית שמונה, התואמת את כתובתו הרשומה של המבקש, כעולה מצילום תעודת הזהות שצורף לבקשה לביטול פסק-דין. מבצע המסירה ציין באישור ובתצהיר שצורף לו, כי מסר את הכתב לידי בן משפחה המתגורר עם המבקש בשם אוריאל, שהוא בנו של המבקש, אשר סירב להזדהות ולחתום. בהתאם לתצהיר שצורף לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק-הדין, מבצע המסירה הצהיר כי לאחר שהגיע לכתובת המבקש, פתח לו את הדלת צעיר בגיל 17, שלא רצה לומר את שמו, אך שמע כי קראו לו מתוך הבית בשם "אוריאל". לאחר שמבצע המסירה ביקש למסור מעטפה לאיתמר ביטון, הוא השיב למוסר כי הוא הבן של איתמר ביטון, וסירב לחתום על אישור המסירה. מעיון בצילום ספח תעודת הזהות של המבקש עולה כי אין למבקש בן בשם אוריאל, או בנים כלל, ובהתאם לתצהירו, אין לו קרובי משפחה בשם זה. מצאתי כי בכך די על מנת לעורר ספק בנוגע למסירת כתב התביעה לידי המבקש.

בנוסף, המבקש מכחיש קיומו של חוב כלפי המשיבה, ובמובן זה ראוי כי טענות הצדדים תתבררנה לגופן במסגרת ההליך. לפיכך, מצאתי להותיר את ההחלטה בדבר ביטול פסק-הדין על כנה. משהוגשה הבקשה במועד הקבוע לכך בדין, איני מתנה את ביטול פסק-הדין בתשלום הוצאות לטובת המשיבה.

כתב הגנה יוגש בתוך 15 ימים מהיום.

לעיון – 7.2.23.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.