1. לפניי תביעה קטנה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובעים עקב מפגע בכביש.

כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

טענות הצדדים:

1. כעולה מכתב התביעה, ביום 23/4/22, עת נסעו התובעים בכביש שהנתבעת אחראית לתחזוקתו, נגרם לרכבם נזק וזאת, כתוצאה מבור בכביש.
2. לטענת הנתבעת, לא נפל כל פגם בהתנהלותה ואין להטיל עליה כל אחריות בגין המפגע.

עוד טוענת הנתבעת שהיא עושה כל שביכולתה על מנת לתחזק את הכבישים שבאחריותה, לרבות הפעלת ניידות שירות, סיירים וכד'.

בנוסף, טוענת הנתבעת שהתובע דיווח על האירוע למוקד ביום שלמחרת התאונה ולמעט דיווח זה לא התקבל כל דיווח נוסף. כמו כן, טוענת הנתבעת שאין זה יתכן שהמפגע לו טוענים התובעים גרם לנזק הנטען בעוד שאלפי הרכבים נסעו בכביש לא ניזוקו ממנו. עוד תוהה הנתבעת הכיצד המשיך התובע בנסיעה מקום בו, לטענתו, נגרם נזק לשני גלגלי הרכב וכן מבקשת לייחס לתובע אשם תורם.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.
2. התובע הציג במהלך הדיון סרטון ממצלמה הקדמית והאחורית של הרכב שבו תועד האירוע. כעולה מהסרטון ומהתמונות הנוספות שהוצגו, נמצא בכביש מפגע עמוק יחסית אשר גרם לרכב לרעידה רגעית שלאחריה, כך לפי עדות התובע, הוא עצר בצד על מנת לבחון את מצב הרכב. משלא הבחין בשום דבר חריג, המשיך בנסיעה ובבוקר למחרת הבחין בנזק שנגרם לשני צמיגי הרכב.

התובע אשר העיד על עצמו כי הינו מנהל מכון רישוי ובוחן רכב, ציין בעדותו כי לרכב צמיגים ייחודיים בעלי רגישות גבוהה המאושרים בתו תקן ישראלי.

התובע הדגיש שעתר אך ורק לפיצוי בגין עלות החלפת הצמיגים ונמנע מהגשת התביעה בגין נזקים נוספים, כגון ימי עמידה וכיו"ב.

1. נציג הנתבעת שב והעיד שהנתבעת עושה כל שביכולתה על מנת לתחזק את הכבישים שבאחריותה אך אינה יכולה לתת מענה לכל מפגע זעיר וחסר משמעות. עוד הדגיש שהמפגע טופל מיד עם קבלת הדיווח וכי לא התקבלו תלונות נוספות למעט זו של התובעים.
2. לאור הסרטון והתמונות שהוצגו על ידי התובע, מצאתי לקבוע כי עלה בידו להוכיח הן את הימצאות המפגע בכביש שאין מחלוקת כי מצוי תחת אחריות הנתבעת, והן את עניין הקשר הסיבתי שבין המפגע לבין הנזק שנגרם לצמיגי רכב התובעים.
3. משעה שאין מחלוקת שהכביש שבו אירע האירוע מצוי תחת אחריות הנתבעת, הרי שבאחריותה לאפשר נסיעה בטוחה עבור כל סוגי הרכבים הנעים על בכבישי ישראל אשר לצמיגיהם תו תקן ישראלי ולכן הטענה שהמדובר ברכב בעל צמיגים רגישים במיוחד, אינה יכולה לעמוד.
4. כמו כן, צפייה בסרטון מלמדת שאין בסיס לטענת הנתבעת לעניין הטלת אשם תורם, שכן הרכב לא נסע במהירות גבוהה ומיקום המפגע, המצוי בסמוך לרמזור, שולל לכשעצמו טענה זו.
5. אשר לטענת הנתבעת כי עמדה במוטל עליה בכל הנוגע לתחזוקת קטע הכביש הרלוונטי, הרי שלא מצאתי שעלה בידה להרים הנטל המוטל לפתחה בעניין זה. הנתבעת הציגה דו"חות שונים, לרבות דו"חות סיירים אך נמנעה מלהביא לעדות מי מצוות הסיירים על מנת שיעיד אודות הפעולות שננקטו בפועל לצורך איתור המפגע בקטע הכביש המדובר, למעט עצם ביצוע הסיור בקטע הכביש הרלוונטי.
6. בנסיבות אלו, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת בעלויות הצמיגים שבהן נאלצו לשאת התובעים כתוצאה מהמפגע בכביש.
7. על כן, תשלם הנתבעת לתובעים הסך של 5,382 ₪ בהתאם לחשבונית שהוצגה. יצוין שעיון בהתכתבות בין הצדדים מעלה כי הנתבעת היא זו שביקשה מהתובעים שלא להגדיל את העלויות באמצעות הפנייה לשמאי ולכן, בנסיבות העניין, מצאתי לקבל את החשבוניות שצורפו כהוכחה לעלות התיקון.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין ניהול הליך זה לרבות אגרת משפט והתייצבות לדיון בסך 500 ₪.

הסכומים שלעיל ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין לידי הנתבעת שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ג, 11 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.