הנאשם הורשע במסגרת איחוד דיון עם שני תיקים נוספים בשלוש עבירות של נהיגת רכב בעודו תחת פסילה פעילה של רישיון נהיגתו בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה.

הצדדים הציגו ביום 23.10.22 הסדר טיעון סגור (למעט רכיב הפסילה בפועל) ולפיו יבקשו לגזור על הנאשם:

9 חודשי מאסר בפועל שירוצו מיום מעצרו.

מאסר ופסילה על תנאי, כ"א של 8 חודשים למשך 3 שנים.

התחייבות כספית.

פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה שיקבע בית המשפט.

הנאשם אישר בקולו את הסדר הטיעון לעיל, וביום 23.10.22 טענו הצדדים בפני לעונש.

ב"כ המדינה טענה כי לנאשם זה רישיון נהיגה משנת 2007 ולחובתו 17 הרשעות קודמות.

מקור פסילת הנאשם מיכולת לנהוג רכב הוא בתיק פלילי שם גם הורשע בנוסף לעבירות הפליליות בעבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה.

אף שסעיף 40א שבפקודת התעבורה אינו חל כנגד הנאשם (אשר בחר לאחד שלושה תיקים ל"אשכול" הרשעה אחד), סבורה המדינה כי ראוי בנסיבות לעיל לפסול הנאשם לתקופה שלא תפחת מ- 5 שנים שכן המדובר בעבר תעבורתי מכביד ובמקרה זה בשלושה אירועים נפרדים של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ הנאשם הסביר כי נאשם זה הוא אדם כבן-36 , נשוי ואב לשמונה ילדים אשר שירת בצה"ל כלוחם (תעודת לוחם ותעודת שחרור הוצגו לבית המשפט).

במהלך שירות הנאשם בצה"ל, הוא עלה על מטען חבלה ונפצע קשות, מה שהפך אותו לנכה צה"ל (הוצגו תעודות ומסמכים תומכים).

למרות פציעתו הקשה, התנדב הנאשם לשירות מילואים פעיל בצה"ל.

ב"כ הנאשם הדגיש את לקיחת האחריות המלאה מצד הנאשם והבהיר כי במסגרת "ניכוי השולחן" שביצע בפרשה זו, מבקש הנאשם לפתוח דף חדש בכל הקשור לעבריינות תעבורה.

עוד הוסבר, כי נאשם זה מתגורר בפזורת שבט אל אטרש, וכנכה ללא יכולת ניידות, הוא יתקשה מאד לעבוד ולתפקד מול ולמען משפחתו.

בנסיבות אלה, התבקש בית המשפט להסתפק בתקופת פסילה קצרה.

דיון –

הערך המוגן בעבירה של נהיגה של בזמן פסילה הוא שלום הציבור.

בפרשה זו ראוי לנתח את המתחם הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה כאשר בפרשה זו המדובר בשלושה מקרים נפרדים בהם ביצע הנאשם עבירה זו.

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

גם העבירה של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים, ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

בפרשת גניים קבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:

"בענייננו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לבטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

בפרשה שבפני הנאשם מורשה במקור לנהיגה .

הנאשם לא ביצע עבירות נלוות זולת עצם הנהיגה בפסילה, לא נמלט משוטרים ולא יוחסה לו התנהגות אותה ניתן להגדיר כבריונות כבישים.

שלושת כתבי האישום מיחסים לנאשם את אותה העבירה, כאשר נסיבות הנהיגה בתיק זה הן כאשר ברקע לחובת הנאשם שתי פסילות שהוטלו עליו (אחת ע"י בית המשפט המחוזי והשנייה על ידי בית המשפט באשדוד) ואילו בשני התיקים המצורפים, המדובר בנהיגות שבוצעו כאשר ברקע תלויה כנגד הנאשם פסילה אחת (ללא עבירות נלוות).

בנסיבות לעיל, ובהינתן שהמדובר בשלושה אירועים מצורפים, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן היא בינונית ולכן אני קובע כי מתחם הענישה ינוע בפרשה זו בין 2 חודשי מאסר בפועל ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

מתחם הפסילה בפועל ינוע בין 12 חודשי פסילה ועד ל- 60 חודשי פסילה בפועל.

מאחר והצדדים עתרו במשותף למאסר לתקופה בת 9 חודשים, ומאחר ותקופה זו מצויה בלב מתחם העונש אותו קבעתי, אני מחליט לאשר את הסדר הטיעון המוצע ביחס לשאלת משך המאסר בפועל.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ומאחר והמדובר במי שהודה ולקח אחריות מלאה במסגרת "ניכוי שולחן", ובהינתן שמדובר באב לשמונה ילדים, לוחם לשעבר בצה"ל שהפך נכה צה"ל לאחר שנפצע במסגרת שירות קרבי, ובהינתן שלנאשם גם עבר פלילי משנת 2017 בגינו ריצה מאסר ארוך, ולאחר שלקחתי בחשבון גם את עברו התעבורתי של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה חלקו הנמוך של מתחם הפסילה אותו קבעתי, לא יכול להתקיים בפרשה זו נוכח העובדה כי המדובר בנהיגה שניה, שלישית ורביעית של הנאשם בזמן פסילה (שאוחדו אמנם להרשעה אחת) כאשר ברקע לחובת הנאשם נהיגה נוספת לגביה הורשע במסגרת עבירה פלילית שביצע.

יחד עם זאת, ללקיחת האחריות המלאה (בשלושה תיקים נפרדים) יש משקל רב בעיני, כך גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמי שלחם למען המדינה ואף נפצע קשות במהלך לחימה זו.

בשקלול הנסיבות לקולה ולחומרה, אני מחליט לגזור על הנאשם תקופת פסילה בת 20 חודשים אשר משקפת בעיני באופן ראוי את האיזון המתבקש בנסיבות.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה ( עבירה של נהיגה בזמן פסילה) והכל תוך שנתיים מהיום.

בית המשפט רושם בפניו את הצהרת הנאשם כמתואר לעיל וזאת במקום חתימה על התחייבות זו במזכירות בית המשפט.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 20 חודשים.

פסילתו של הנאשם תמנה מיום שחרור הנאשם ממאסרו זה ומזכירות בית המשפט תפיק אישור הפקדה מיום השחרור ממאסר כנגד הצגת תעודת שחרור של הנאשם במזכירות.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.

ה. גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.

מאסרו של הנאשם יימנה מיום מעצרו.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשפ"ג, 07 נובמבר 2022, בנוכחות הצדדים.