תפ"מ 21890-08-22 קיבוץ שפיים נ' דרך השטח בשרון בע"מ

בפני כב' השופטת, סגנית הנשיא שלהבת קמיר-וייס

העתק החלטת בית משפט מיום ו' חשוון תשפ"ג 31 אוקטובר 2022

איני מוצאת לקבל את הטענות אשר פורטו בהבהרה מהנימוקים שלהלן.
בסעיף 1 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 מוגדרת שכירות- זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות. הגדרה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת זכות השכירות בחוק המקרקעין.

סעיף 31 לחוק השכירות והשאילה מחיל את הוראות פרק א לחוק - בשינויים המחוייבים - גם על זכות שהוקנתה בתמורה להשתמש בנכס שאין עמה הזכות להחזיק בו. אין בסעיף זה כדי לשנות את ההגדרה של שכירות או מושכר.

מעבר לאמור לעיל, הואיל וחוק השכירות והשאילה אינו מעניק תרופה של פינוי המושכר, הרי שסעד של פינוי המושכר אינו ניתן מכוח הוראות חוק זה.

ההליך המיוחד של תביעה לפינוי מושכר חל על פינוי מושכר ולא על כל תביעה לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין.

בהסכם ההפעלה עליו מבוססת התביעה,נקבע במפורש כי זכות ההפעלה אינה כוללת זכות להחזיק במקרקעין או במבנים ועל כן הטענה כי עסקינן בשכירות עומדת בסתירה לאמור בהסכם בכתב.

ברע"א (מחוזי-ת"א) 47341-09-20 יעקב עובדיה נ' אורי שאולי, (11.11.20) הפך בית המשפט החלטת בית משפט קמא וקבע בנוגע להסכם הפעלה כי:

"ההסכם בכתב סותר מפורשות את הטענה ולפיה מדובר בהסכם שכירות.
כיוון שהתביעה אינה נסמכת על הסכם שכירות אזי אין מקום לבררה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984."

הואיל ובתביעה לפינוי מושכר יש היתר לפיצול סעדים בשונה מסדר דין רגיל, הרי שעל מנת לאפשר לתובעת לתבוע את מלוא הסעדים בגין העילה הנטענת, אני מורה על מחיקת התביעה.