זוהי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש]- תשכ"א 1961 (להן: "פקודת התעבורה") אשר ניתנה על ידי קצין משטרה בגין ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

המבקש הינו הבעלים של רכב – מ.ר. 49991802 ואחיו של מר ואיל זראיעה (להלן: "ואיל").

מחומר החקירה שהובא לעיוני עולה כי ביום 8.8.2022 בשעה 11:05  ברחוב ח'ליל ג'ובראן בכפר רינה, נהג ואיל ברכב על אף שהודע לו כי הינו פסול מנהיגה בהתאם להחלטות בית המשפט. יצויין כי כנגד ואיל הוגש כתב אישום ובקשה למעצר והוא שוהה במעצר כעת.

בבקשה בכתב טען המבקש כי ההחלטה לאסור את השימוש ברכב אינה מידתית ונטולת היגיון מאחר שאינו קשור לעבירות בהן הועמד ואיל לדין. עוד טען המבקש כי באותו יום בו נעצר ואיל, היה המבקש במהלך יום עבודה, כאשר המבקש נדרש לרדת מהרכב למספר דקות נוכח נסיבות הקשורות לעבודתו. לטענתו הוא לא אישר לואיל לנהוג ברכב וכי מדי יום הוא מבצע תדרוך לעובדיו (וביניהם אחיו ואיל) אודות הכללים החלים עליהם בזמן עבודתם. עוד טען המבקש לפגם בהליך השימוע בציינו כי הקצין לא כתב דבר לעניין עובדות האירוע, לא ציין מדוע החליט לעצור את הרכב, לא הציג אינדיקציה לשכרות, לא ערך שימוע למבקש, רישיון המבקש לא נלקח, העדר חתימת הנהג, והעדר התייחסות לראיות בתיק. המבקש הוסיף כי הקצין הורה על איסור שימוש ברכב לתקופה המקסימלית מבלי להתחשב כי מדובר ברכב עבודה.

בדיון מיום 18.8.2022 חזרה ב"כ המבקש על הבקשה והוסיפה כי המבקש מודע שואיל אינו מחזיק רישיון נהיגה והוסיפה כי במועד הרלוונטי, המבקש ירד מהרכב למספר דקות לצורך ביצוע עבודה  וכי בשלב זה הגיעו השוטרים אל ואיל. לטענת ב"כ המבקש, לא ניתן לדעת אם הוא נהג או רק ישב.

המבקש העיד בבית המשפט ונחקר על ידי ב"כ המשיבה. בעדותו מסר כי הינו מודע שואיל פסול מנהיגה והא אף משמש כמפקח לצורך הבטחת קיום תנאים מגבילים. המבקש מסר כי באותו יום ואיל ועובדים נוספים היו עמו ברכב, ועם צאתו מהרכב, השאיר את הרכב מונע כדי שואיל והעובדים ייהנו מהמזגן. עוד מסר המבקש כי בבעלותו שני כלי רכב.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי די שבוצע שימוע לנהג כן טען כי המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 57ב לפקודה.

גרסת המבקש לפיה ואיל נעצר סמוך לאחר שהוא (המבקש) החנה את הרכב, השאיר את הרכב מונע ויצא לצורכי עבודה, אין בידי לקבל.

מחומר החקירה עולה בבירור כי ואיל נצפה כשהוא יוצא ממקום מגוריו, עולה למשאית ביחד עם מוחמד אלעבדי ונוסע מהמקום. ואיל זוהה על ידי הבלשים כשהוא נוסע. הבלשים עקבו אחריו, וכשנעצר עצמאית ברחוב ח'ליל ג'ובראן 14, בוצע מעצרו. הבלשים שמרו על קשר עין רצוף מנסיעתו מהבית ועד למקום מעצרו. ניגשו אל דלת הנהג ופתחו אותה, כשואיל יושב במושב הנהג (ראו דוחות פעולה של הבלשים אמיר נבואני, מריאן לאה, אושר בנדלק, חיתאם סביתי וניר חסון). מדוחות הבלשים אף עולה כי ואיל התנגד למעצר. זאת ועוד, מדוח הפעולה של הבלש אמיר נבואני עולה כי ואיל הודה כי נהג ברכב. בדוח הפעולה ציין הבלש נבואני כי לשאלתו מדוע נהג, ענה ואיל: "אנשים טועים ואני בן אדם גם טעיתי כמו כולם". כמו כן, הבלש ניר חסון תיעד בדוח הפעולה שערך כי בהיותו במשרדי ימ"ר, מסר לו מוחמד אלעבאדי כי ואיל נהג בסך הכל כמאה מטרים וכי הוא לא הספיק לנהוג "הרבה".

הינה כי כן, מחומר הראיות עולה בבירור כי ואיל נטל את הרכב, ונסע בו למקום מגוריו עד למקום בו נעצר. מכאן שלגרסת המבקש אין בסיס כלל וכלל. מדובר בגרסה שקרית שמטרתה לחלץ את ואיל מהחשד המיוחס לו וכפועל יוצא לשחרר את הרכב.

גם אם אקבל גרסת המבקש כי ואיל נעצר בזמן שהמבקש שהה מחוץ לרכב לצרכי עבודה, הרי שאין בכך כדי להועיל למבקש ולהצדיק החזרת הרכב.

סעיף 57ב לפקודה קובע:

"57ב.  (א)  בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

          (ב)  בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)   הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2)   מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(ג)   בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

בהינתן שהמבקש אישר כי הינו יודע שואיל אינו מחזיק ברישיון נהיגה וכי הוא השאיר את הרכב כשהוא מונע הרי שברי כי תאני סעיף 57ב(ב) לפקודה לא התקיימו. אדם שמפקיד רכב בחזקת אחר ביודעו כי הינו פסול מנהיגה, עליו לצפות כי אותו אדם יעשה שימוש ברכב. כאן המקום לציין כי מהודעת מוחמד אלעבדי, שהינו עובד של המבקש ונכח כאמור ברכב, עולה כי גם הוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה.

לאור האמור, אני קובעת כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הרכב נלקח שלא בהסכמתו וכי הוא עשה כל שביכולתו לצורך מניעת העבירה.

נשאלת השאלה האם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש ברכב או קיצור התקופה.

ב"כ המבקש טענה לפגמים שלטעמה נפלו בהליך השימוע. אשר לאי ביצוע שימוע למבקש, הרי שאין בכך כדי לפגום בחוקיות ההחלטה של הקצין. אומר כי טוב היתה עושה ב"כ המבקש אילו נמנעה מהעלאת טענה זו הרי שמדוח השימוע עולה כי המבקש נכח בשימוע, ובתגובה לדברי הקצין מסר "אין לי מה להגיד" כפי שעולה מסעיף 4 לדוח והוא אף חתם על הדוח! מעבר לנדרש אומר כי סעיף 57ב לפקודה אינו מטיל חובה לערוך שימוע לבעלים של רכב. המשטרה יוצאת ידי חובה לפי החוק עם ביצוע שימוע לנהג. יחד עם זאת אין בכך כדי למנוע מהבעלים לפנות לבית המשפט ההקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב (ראו בא"ש (י-ם) 2584/10/20 אסקאפי נ' מדינת ישראל (13.10.20) פסקה 18 וההפניות שם) .

גם טענות ב"כ המבקש לעניין העדר אינדיקציה המעידה על שכרות, העדר חתימת הנהג, אי התייחסות לראיות בתיק והעדר הנמקה, אין בידי לקבל. כך למשל טענתה לגבי העדר אינדיקציה לשכרות, אינה נהירה לי בשים לב לטיב החשד המיוחס לואיל שאין לו זיקה לעבירת נהיגה בשכרות. לעניין של קיומן של ראיות לכאורה, הרי שכפי שבואר לעיל, קיימות ראיות למכביר כנגד ואיל בגין עבירות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. מטופס השימוע עולה כי הוסבר לואיל מהות העבירות המיוחסות לו וכפועל יוצא הסיבה להשבתת הרכב.

לאור כל האמור לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין. לא נעלם מעיניי הנזק הצפוי להיגרם למבקש כתוצאה מהחלטת הקצין . ואולם, במקרה זה לנוכח חומרת העבירות, החזרתיות שבמעשיו של ואיל שהמבקש עצמו משמש כמפקח עליו, נראה כי הצורך בהגנה על שלום הציבור ובטחונו גוברת על האינטרס הפרטי הכלכלי של המבקש.

אין לכך, הבקשה נדחית.

יצויין כי החלטה ניתנה ביום 21/8/22 שעה 14:00 וככל הנראה בשל תקלה לא הופיעה בתיק.

החלטה תישלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.