הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירות של איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, חבלה במזיד לרכב – לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין, תקיפת סתם כלפי בן זוג – לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, ונהיגה בקלות ראש – לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

מעשיו של הנאשם מתבטאים בהטחת איומים על המתלוננת בפני בנו הקטין, נסיעה והתחקות אחר המתלוננת, הטחת קללות כלפי המתלוננת ותקיפתה בכך שהנאשם סטר לה בכתפה, הטחת איומים כלפי המתלוננת עצמה, ואם לא די בכל אלה הרי שהנאשם שלח לבנו הקטין 8 הודעות קוליות בהן איומים ופגיעה שלא כדין בגופו של הקטין ובמתלוננת, גרימת חבלות ברכב המתלוננת באמצעות חפץ חד, ניקוב שני גלגלי הרכב והכל על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן כאמור הודה הנאשם.

בתאריך 28/11/22 נשמעו בפני הטיעונים לעונש, מטעם המאשימה הוגשו תמונות הרכב הניזוק (ת/1), טיעון לעונש בכתב (ת/2) ופסיקה התומכת במתחמי הענישה הנטענים (ת/3).

טיעוני המאשימה לעונש:

המאשימה מפנה במסגרת טיעוניה לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם גם לאחר תיקון כתב האישום, לנסיבות ביצוען, לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם וכן לפסיקה הנוהגת על אף שהפסיקה אליה הפנתה חמורה בנסיבותיה ובעבירות המוזכרות בה ועל כן, לא ברור על סמך מה ביקשה את מתחם העונש ההולם שביקשה.

המאשימה עותרת במסגרת טיעוניה להטלת ענישה מרתיעה ומשמעותית כאשר לעמדתה מתחם העונש ההולם למעשי העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל ובתוך המתחם עותרת המאשימה להטלת מאסר מאחורי סורג ובריח למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי לעדת תביעה מס' 4, פסילת רישיון נהיגה של הנאשם, הטלת פסילה על תנאי וחיוב הנאשם לחתום על התחייבות כספית.

מנגד, ב"כ הנאשם סבר שאין מקום להחמיר עם מרשו יתר על המידה וזאת לאור כך שתוצאות האירוע ממוקמות ברף התחתון של החומרה, מדובר בנאשם נטול הרשעות קודמות אשר הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, לקח אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי יקר ומבקש לשקם את חיי המשפחה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לפסיקה שלעמדתו תומכת בענישה הראויה שהינה לענייננו הסתפקות בתקופת המעצר אותה מרצה הנאשם עד למתן גזר הדין לצד ענישה הצופה פני עתיד.

כאמור, לנאשם אין הרשעות קודמות והוא עצור מתאריך 6/8/22.

דיון והכרעה:

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

מתחם העונש ההולם - נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

בענייננו, אין להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם וזאת גם לאחר תיקון כתב האישום וודאי על רקע נסיבות תיק זה וודאי כאשר האלימות של הנאשם הן המילולית והן הפיזית מופנות כלפי המשפחה אשתו ובנו הקטין.

מעשיו של הנאשם אשר מופנים כלפי בני המשפחה בתוך התא המשפחתי פוגעים בשלומם ולהגנה על שלומם ועל גופם.

בפסיקה נקבע לא אחת שיש להוקיע את תופעת האלימות במשפחה, אלימות אשר פוגעת בתחושת הביטחון של בני המשפחה, בכבודם ובשלמות גופם.

בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרת עבירות האלימות המבוצעות בתוך התא המשפחתי ובהתאם לכך על הצורך בהטלת ענישה מחמירה המשקפת את חומרת האירועים ונותנת ביטוי מתאים לסלידת החברה מעבירות מאין אלה.

הנאשם פגע בערכים המוגנים של ביטחון והגנה על שלמות גופם ורכושם של חברי התא המשפחתי, אשתו ובנו, ומעשיו מתבטאים בפגיעה בכבודם ובזכותם של המתלוננים לשלום ושלווה.

לעניין זה, ראו ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל: "מעשי אלימות בתוך המשפחה, נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הצפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד ההדדי. הפרתה של צפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת אלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג".

דברים אלה יפים גם לענייננו שכן אשתו ובנו של הנאשם זכאים לביטחון ושלווה בביתם וברכבם, כך גם הם זכאים לשמירה על רכושם. ראו לעניין זה גם רע"פ 3719/21 פלוני נ' מדינת ישראל שם נקבע לעניין זה כדלהלן: "זה לא מכבר, עמדתי על הפסול שבתופעת האלימות בתוך התא המשפחתי, ההרס שיכול להיגרם בעקבותיה, ובפרט הפגיעה בתחושת הביטחון של יושבי הבית, כבודם ושלמות גופם".

נסיבות ביצוע העבירות אינן עניין של מה בכך, וודאי כאשר האירועים התפרסו על פני מספר ימים ומקומות שונים והנאשם הגדיל לעשות כאשר עקב אחר אשתו במהלך נסיעה לעבודתה ואף כאשר שהתה אצל הוריה, הנאשם הגיע למקום מצויד בכלי חד, ניקב את צמיגי מכוניתה ואיים על המתלוננת "שיחתוך אותה לחתיכות".

ביחס למדיניות הענישה הנוהגת, בפסיקה נקבע מתחם ביחס לעבירות איומים שנע בין מאסר מותנה וצו של"צ כאשר עסקינן באירוע איומים בודד ללא עבירות נלוות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל כאשר לעבירת האיום נלוות עבירות של תקיפת סתם או איומים חמורים (ר' למשל ת"פ 43163-08-18 מדינת ישראל נ' פלוני, עפ"ג 3328-05-15 פלוני נ' מדינת ישראל, עפ"ג 5601-09-17 אגרוף נ' מדינת ישראל). ברע"פ 4265/15 דדון נ' מדינת ישראל – בית המשפט העליון אישר מתחם עונש שבין 3 חודשי מאסר שיכול ויבוצע בעבודות שירות ועד 14 חודשי מאסר בפועל וזאת ביחס לנאשם שהורשע בכך שאיים על המתלונן שיהרוג אותו ואף דחף אותו.

באשר לעבירות שמבוצעות בתוך המשפחה, מנעד הענישה רחב ומשתנה ממקרה למקרה, לעניין זה ראו ברע"פ 8253/18 פלוני נ' מדינת ישראל (25.11.18) – המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות באיומים וגידופים שהשמיעו באזני גרושתו ועורך דינה, במהלך דיון בבית-דין רבני. הוטלו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס. ערעור לבית-המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לעליון נדחו.

בת"פ (נצ') 10141-03-21 מדינת ישראל נ' זועבי (03.05.21) – הורשע הנאשם בעבירות איומים על גיסתו ואמר לה שיקבור אותה ואת משפחתה עוד באותו הלילה תוך שחפר בור מחוץ לביתה. בית המשפט קבע מתחם שנע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר וגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי, חודשיים עבודות שירות בניכוי תקופת מעצרו.

בת"פ (נצ') 24025-09-17 מדינת ישראל נ' אלקבץ (03.1.18) – הנאשם הורשע בעבירות של איומים והיזק לרכוש, אשר בוצעו כלפי אמו. נקבע מתחם עונש שנע בין מאסר מותנה לבין 9 חודשי מאסר, בהתחשב באיום שאינו ברף חומרה גבוה כלפי האם ושבירת דלת החדר. חרף גילו הצעיר לנאשם היה עבר פלילי מכביד. הוא נדון ל-8 חודשי מאסר בפועל אשר כללו הפעלת תנאי בן 7 חודשים התלוי ועומד נגדו, ו-4 חודשי מאסר בפועל בתיק זה.

בת"פ (כ"ס) 2158-03-14 מדינת ישראל נ' פלוני (02.11.16) – הנאשם הורשע בשתי עבירות איומים לאחר שאיים על אשתו ועל בנו, באמצעות הטלפון, שעה שהיה אסיר בכלא. נקבע מתחם עונש שנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל. הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על-תנאי.

בת"פ (חד') 13372-02-18 מדינת ישראל נ' קבדה (12.09.18) – הנאשם הורשע בתקיפה של אחותו, חבל בה ואיים עליה, בין השאר על רקע של התמכרות לאלכוהול, ונדון לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל עם המלצה לשילובו בהליך גמילה בכלא.

בת"פ (חי') 5922-06-12 מדינת ישראל נ' פלוני (11.07.12) – הנאשם הורשע בעבירת איומים שהשמיע כלפי בת זוגו, לאחר שאמר לה כי יהרוג אותה וילדיה יישארו יתומים. נקבע מתחם עונש שנע בין חודש לשבעה חודשי מאסר בפועל. הוטלו חמישה חודשי מאסר בפועל, ומאסרים על-תנאי.

בת"פ 11562-08-13 מדינת ישראל נ' י.ר. – הנאשם הורשע בעבירות של איומים ותקיפה אותן ביצע באמו הקשישה, ונדון לעונש של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי. מתחם העונש ההולם את נסיבותיו של אותו מקרה נקבע ככזה הנע בין 3 חודשי מאסר שיכול ורוצו בעבודות שירות לבין 20 חודשי מאסר בפועל. 

נסיבותיו של מקרה זה מובילות למסקנה כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר בפועל למשך 12 חודשים לצד ענישה הצופה פני עתיד, קנס ופיצוי (עפ"ג 4446-02-22 שבתאייב נ' מדינת ישראל (07.03.22)).

קביעת העונש בתוך המתחם - נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לקחתי בחשבון את העובדה שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר והודה בהזדמנות הראשונה.

הנאשם נעדר הרשעות קודמות וזהו מאסרו הראשון.

הנאשם נתון במעצר מתאריך 06/08/22, דהיינו מזה חמישה וחצי חודשים, כאשר ידוע שתנאי מעצר קשים הם מתנאי מאסר.

במצב דברים זה, לאור ריבוי העבירות ונסיבות ביצוען אני סבור שיש למקם את הנאשם מעל הרף התחתון של המתחם. מאחר וככל הנראה, ככל שיושת פיצוי לטובת המתלוננת הרי שזה יצא מכיסה שלה, אינני מוצא להשית רכיב זה.

משכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 8 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 06/08/22.

2. מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה על כל עבירת אלימות כנגד הגוף או הרכוש, שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ויורשע בה.

3. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך של 3,000 ₪ לפיה יתחייב להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע בהליך זה שלפני ו/או על כל עבירת אלימות כלפי הגוף או הרכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, וזאת למשך 3 שנים ממועד שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה.

4. אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים במצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת ובמקרה שכזה ידאג הנאשם באמצעות ב"כ להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך חישוב ביצוע הפסילות. הפסילה תחושב לאחר שהנאשם ישתחרר מריצוי מאסרו בגין תיק זה ויפקיד במזכירות ביהמ"ש רשיון נהיגה או תצהיר במקומו והמזכירות תנפיק לו אישור הפקדה.

5. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

גזר דין זה מהווה פקודת מאסר.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ג, 15 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.