1. לפני בקשת המבקשת לבטל את צו איסור השימוש המנהלי שהוטל על הרכב ביום 20/8/22.
2. כעולה מהבקשה, הרכב היה נהוג על ידי בנה של המבקשת, כאשר נתפס נוהג בשכרות. המבקשת טוענת כנגד תוצאות הבדיקה וכן ההליך כולו, בשים לב, למשל, כי נוכחותו של חברו של הבן, כלל לא נרשמה. לטענת המבקשת, הרכב נדרש לה לצרכי טיפול באימה החולה סופנית וכן לצרכי עבודתה כמורה. המבקשת גם הזכירה את עברו של הבן , שהינו נקי וכי כל אלו יש בהם כדי להביא לקיצור תקופת צו איסור השימוש.
3. ב"כ המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי התנאים בהתאם לסעיף 57ב'(ג) אינם חלים וגם לא אלו של סעיף 57ב(ב) .
4. לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את עדותה של המבקשת ואת טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש מקום לקצר את תקופת איסור השימוש עד ליום 2/9/22 משעה 09.00.
5. מעיון בתיק החקירה שהוגש, עולה כי קיימות ראיות לכאורה. יצוין כי בדבריו של הנהג לשוטר, הודה כי שתה 2 כוסות בירה. שאר טענותיו לעניין הראיות, יידונו בהליך העיקרי.
6. סעיף 57ב (ג), לפקודה, עליו מסתמכת המבקשת, קובע כי "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

על מנת לקבוע האם חלות נסיבות מיוחדות , כך שיש מקום להתערבות בהחלטת קצין המשטרה, על בית המשפט לאזן בין נסיבותיו האישיות של מבקש והמידה בה פוגע בו איסור השימוש, בין אלו לבין האינטרס הציבורי העולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי המסוכנות לציבור המשתמשים בדרך (ראו למשל בא"ש (ת"א) 1155-02-20 ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם המאגרים המשפטיים).

1. ביטול או קיצור השימוש בהתאם לסעיף זה, לא ייעשה בקלות ראש. ההלכה בנושא זה ברורה :ראו למשל בפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים) שם נקבע כי " המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור. דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

"בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו". (בא"ש (ת"א) 1155-02-20, שם).

אולם, כאמור, בית המשפט רשאי לשקול את העבודות ואת הנסיבות ולקבוע כי קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להוביל לקיצור תקופת איסור השימוש.

1. במקרה שלפני, הוצג בדיון אישור רפואי הנוגע לאימה של המבקשת, המלמד על מצבה הרפואי. זאת, ביחד עם עדות המבקשת ודברי בא כוחה, שכנעו אותי כי אכן מצבה הרפואי של האם מצריך טיפול צמוד, לרבות שימוש ברכב. בנוסף לכך, גם ההסברים בנוגע לשימוש ברכב לצורך עבודתה של המבקשת, שכנעו אותי בדבר הצורך ברכב לשם עבודתה של המבקשת.
2. מעבר לכך, המבקשת אמנם לא הגישה בקשתה מכח סעיף 57 ב'(ב) אולם נחקרה על כך בעדותה. המבקשת העידה כי היא מקפידה לדאוג כי בנה לא ישתה וינהג ומדברת איתו תמיד, לפני צאתו מהבית. לא רק שעדותה בעניין הרשימה אותי, אלא הדבר בא לידי ביטוי גם בעברם התעבורתי של המבקשת ובנה, ששניהם ללא עבר תעבורתי , כאשר הבן נוהג מ2019 והמבקשת משנת 1990. יש בכך כדי לתמוך בטענת המבקשת בדבר ההוראות שהיא נוהגת לתת לבן, קודם לקבלתו את הרכב, זאת מבלי להמעיט בחומרת העבירה עצמה.
3. בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי גם את חומרת העבירה עצמה, מצאתי מקום לקצר את תקופה איסור השימוש למשך שבועיים והיות ואלו מסתיימים בשבת, להשיב למבקשת את רכבה ביום שישי 2/9/22 החל מהשעה 09.00.

מודעת זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.