1. בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 30 ימים, אשר הושתה על המבקשת בעקבות כך שנהגה לכאורה במהירות של 156 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.
2. המבקשת בבקשתה טענה כי נפל פגם בהחלטת הקצין כאשר החלטת הפסילה נתקבלה ללא נוכחותה ובהעדרה ללא מתן הזדמנות להשמיע את טענותיה בפני קצין המשטרה, כאשר זומנה לתחנת ימת"א אשר ובהגיעה לשם נמסר לה שהעניין הועבר ליחידת עמקים ימת"א עפולה. היא כפרה בביצוע העבירה וטענה כי אין ראיות לכאורה ולחילופין לקיומם של פגמים מהותיים וכי יש להסתפק בתקופת הפסילה שריצתה המבקשת עד כה, בהתחשב בעברה התעבורתי הנקי וכאשר הפסילה פוגעת גם בפרנסתה. היא תמכה את בבקשתה, בין היתר, בתצהיר שלה.

במסגרת הדיון בבקשה, ב"כ המבקשת חזר והדגיש את הבלבול שהיה לעניין מקום השימוע, תוך שהפנה לפגמים והסתירות לגבי נוכחות המבקשת בשימוע וכן כי קיימים פגמים מהותיים בבדיקה עצמה.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה ובא כוחה טען לקיומן של ראיות לכאורה. לגבי המסוכנות הוא טען כי נהיגה במהירות המופרזת המיוחסת למבקשת טומנת בחובה סכנה למשתמשי הדרך וסיכון לתאונות דרכים. באשר להחלטת הקצין הוא טען כי השימוע התקיים בהעדר המבקשת במקום שאליו זומנה, כאשר לא נפל פגם בהחלטת הקצין וכי אין עילה להתערב בה. ומכאן עתר לדחיית הבקשה.
2. תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה

1. אמות המידה לפיהן בית המשפט בוחן את החלטת הפסילה המנהלית הן קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה בעבירה המיוחסת, והאם יש בהמשך הנהיגה כדי להוות סכנה לשלום הציבור (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(10.10.02)).
2. באשר לראיות לכאורה- נפסק כי אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העיקרי לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הפסילה, ועל מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו (בעניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מ"י נ' שגיב בן שלום (פורסם בנבו) 10.10.10)).
3. לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקשת ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לה של נהיגה במהירות מופרזת.

מעיון בתיק החקירה עולה, בין היתר, כי:

השוטר רשם בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום (בסעיף נסיבות המקרה) כי :"הבחנתי ברכב הנ"ל שנסע בנתיב השמאלי כאשר הוא ראשון בנתיבו לכיווני. לזרתי לעברו כאשר הנקודה האדומה שמכשירי במרכז הרכב הנ"ל ונשמע צליל לזירה, התקבלה תוצאה בצג המכשיר ועינית המכשיר של 161 קמ"ש (לפני הפחתה), סימנתי לרכב הנ"ל לעצור תוך שמירת עין רצוף, הרכב האט והמשיך בנסיעה מיד עליתי על הניידת ונסעתי אחרי הרכב הנ"ל וכרזתי לו לעצור בהמשך לפני מחלף הסוללים במקום בטוח אני נעמדתי אחריו עם כחולים דולקים, מזג אוויר נאה, הנהגת לבדה ברכב, צג המכשיר הוצג בפני הנהגת, הוסברה לנהג משמעות העבירה.".

קיימת תמונה של מכשיר הממלז עם התוצאות, של 161 במרחק 235 מ'.

השוטר ציין בנספח לדו"ח את בדיקות תקינות מכשיר הממל"ז בתחילת משמרת וסיום משמרת וכן סימן את המתחייב בסע' 2 לצורך אמינות ההפעלה, והציג לנהגת את נתוני המדידה (סע' 5א. בנספח).

1. העובדה שהמבקשת כופרת במסגרת הבקשה בתרחיש העובדתי המתואר על ידי השוטר ובביצוע העבירה, אין בה, בשלב זה, כדי לקעקע את כוחו הראייתי של החומר הראייתי הלכאורי ככזה. ודווקא מנגד, בפניי דברי המבקשת עצמה בעת קבלת הדו"ח (בסעיף דברי הנהג): "אני מצטערת".
2. באשר לטענות הכשלים אותן מעלה ב"כ המבקשת באופן כללי, דינן ככל ויפורטו להתברר בהליך העיקרי בשלב ההוכחות ואינן משמשות עילה לתקיפת קיומן של ראיות לכאורה, וכפועל יוצא אינן יכולות לשמש עילה לביטול החלטת קצין משטרה על פסילה מנהלית של אדם מלהחזיק רישיון נהיגה (ע"ח (מרכז) 12494-09-10 מ"י נ' אביתר ברוך (פורסם בנבו)(24.10.10).
3. באשר למסוכנות- עבירת נהיגה במהירות מופרזת טומנת בחובה סכנה רבה הן לנהג והן למשתמשי הדרך. המסוכנות נלמדת מחומרת העבירה כשלעצמה, כאשר בענייננו היקף החריגה המיוחסת למבקשת מהמהירות המותרת בדרך בין עירונית, עומד על 66 קמ"ש, הוא ניכר ביותר ומעמיד את העבירה המיוחסת לה באור קשה וחמור. עברה התעבורתי של המבקשת לא נמצא בתיק החקירה, יחד עם זאת המבקשת לא חלקה על כך שהינה נהגת חדשה.
4. באשר לשימוע- מעיון באישור בדבר נטילת רישיון נהיגה וזימון נהג לקצין משטרה שערך השוטר אבירם לוי עולה כי הוא רשם למבקשת דו"ח תעבורה עקב עבירת מהירות מופרזת ביום 12.08.22, לקח את רישיון הנהיגה שלה לצורך החלטה על פסילה מנהלית, וניתן לה אישור לנהוג ברכב עד לשעה 10:00, כאשר בסע' 2.ב. נרשם "עליך להתייצב כאמור, ואם לא תתייצב, הינך מוותר על זכותך להעלות טיעוניך בפני הקצין הפוסל , ופסילת רישיונך, אם תתבצע, תחול בתאריך הנקוב לעיל שלא בנוכחותך..." ועל אישור זה חתומה המבקשת.

מעיון בשימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מחזיק ברישיון נהיגה עולה כי "בתאריך 12/08/22 בשעה 11:50 במקום מלמש ראיתי לפני את הנהג הנ"ל. אשר זוהה באמצעות ר.נ. והודעתי לו....: החליט לא להגיע לזימון שניתן לו בשעה הנקובה תוך שעתיים מביצוע העבירה". (ההדגשה אינה במקור, ג'.ע.ש.) הקצין הפוסל שקל שיקולים עניינים ונימק את החלטתו "נהגת בת 18 ו 11 חודש, מהירות גבוהה 156 קמש אחרי הפחתה, מעורבות נהגים צעירים בתד בסופי שבוע" בהמשך בסע' 5 בהחלטה נרשם "בתום הפסילה, ניתן לקבל את הרישיון ב: ימתא עמקים, חדר: רכז"

בהצהרת הקצין נרשם :"בתאריך 12/08/22 בשעה 11:49 במקום דואר מסרתי את הצו הנ"ל ל: מוסא בסול רשא" כאשר בחתימת מקבל הצו בחתימה נרשם "לא התייצבה" ופרטי הפקת הרישיון נרשם :"הרישיון הופקד בתאריך 12/8/22 שעה 11:50". (ההדגשות אינן במקור)

לא שוכנעתי בטענות ב"כ המבקשת, שנטענו בעלמא, שהשימוע התקיים בעפולה, בניגוד לזימון. התצהיר עליו חתומה המבקשת הינו תצהיר כללי המסתכם בסעיף הצהרה כללי "2. העובדות האמורות בבקשה ידועות לי מידיעה אישית ולמיטב ידיעתי ואמונתי ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלתי". ועוד, המבקשת לא טרחה להתייצב לדיון. בעוד, נרשם בכתב שהשימוע התקיים ב"מלמש".

ועוד, באשר לקיומן של סתירות בשימוע עצמו באשר לנוכחות המבקשת -שמחד היא לא התייצבה ומאידך נרשם כי "ראיתי לפני את הנהג.. אשר זוהה..." - אדגיש כי המדובר בטופס מודפס מובנה, וכי בנימוקים ובמקום החתימה נרשם חד משמעית כי היא לא נכחה.

ובאשר לכך שנרשם שהופקד הרישיון על אף שנעדרה מהשימוע- הרי הרישיון נתפס במקום ביצוע העבירה, לכאורה, בעת מתן הדו"ח.

1. באשר לנסיבות אישיות- טענות המבקשת בדבר פגיעה בפרנסתה, מעבר לכך שנטענו גם הן בעלמא, אין בהן כדי להצדיק את ביטול החלטת קצין המשטרה או להביא לקיצור התקופה. האינטרס הציבורי לשמור על שלום הציבור מפני נהגים עוברי חוק גובר על האינטרסים האישיים של המבקשת. בעניינה של המבקשת אף לא מצאתי נסיבות מיוחדות לקיצור תקופת הפסילה.
2. בעניין זה אפנה לבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מ"י (פורסם בנבו)(01.09.96), שם נפסק כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס."

סוף דבר

1. לאור כל האמור, לאחר ששקללתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, וכאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין עת החליט לפסול את המבקשת מנהלית, וכי בנסיבות המקרה לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בהחלטה ואף לא קיצור תקופת הפסילה.
2. על כן, הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.