בפני

כבוד השופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקש

מוחמד אל שמאלי ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

משיבים

1. מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד

2. משטרת ישראל-פניות נהגים ע"י ב"כ עוה"ד

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב1982 .

2. על המבקש הוטל קנס בגין כניסה לדרך שלא בהתאם לתמרור 402, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה .

3. הדו"ח נמסר למבקש במועד ביצוע העבירה.

4. טענות המבקש

א. המבקש טען בבקשתו, כי היה רשאי להגיש בקשה להישפט עד לתאריך 19.7.22, היינו מדובר באיחור קל, של פחות מחודש. השיהוי בהגשת הבקשה להישפט נבע מקשיים כלכליים ונסיבות אישיות אשר השפיעו על שגרת חייו היומיומית.

7. ב. המבקש כפר בעבירה וטען ,כי יש לו טיעוני הגנה טובים אותם יפרט בביהמ"ש ואם לא תינתן לו האפשרות להישפט יהיה זה בבחינת עיוות הדין.

5. טענות המשיבה  

א. הדו"ח מיום 20.4.22 נמסר לידיו של המבקש במועד ביצוע העבירה.

ב. משקיבל את הדו"ח ולא פעל במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק להגשת בקשתו כדין, אין לו להלין אלא על עצמו.

6. דיון והכרעה

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף

229(א)(ב) לחסד"פ, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע ביהמ"ש העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד כנגדו - ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ מ"י ,רע"פ 8927/07 אבו עסב נ מ"י , רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19) ורע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17).

המבקש ידע אודות הודעת הקנס אשר קיבל לידיו במועד ביצוע העבירה. משלא דאג המבקש להגיש בקשתו להישפט ולוודא, כי הדבר יעשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק, אין לו להלין אלא על עצמו.

7. במקרה דנן כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלו של המבקש ע"י פתיחת שער בית המשפט בפניו.

על אף שמדובר באיחור קצר יחסית, כבר נפסק לא אחת בפסיקה, כי מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

8. אשר על כן ,הבקשה נדחית.