1. לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב]  התשמ"ב - 1982 (להלן – "החסד"פ"), להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהינה ברירת משפט, שנעברה ביום 01.02.2022.
2. המבקשת אינה חולקת על כך שהודעת תשלום הקנס הומצאה לידיה והיא אף מודה כי הקנס שולם על ידה, אלא שלטענתה בוצע התשלום בטעות, עם תשלום מספר דוחות באופן גורף. המבקשת מבקשת את הסבת הדו"ח על שם אמה, המודה כי היא זו שנהגה ברכב וביצעה את העבירה.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, הבקשה אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בפסיקה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס.
4. סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע כי מששילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. לאמור, עם תשלום הקנס השתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה שיוחסה לה וממועד זה יש לראותה כמי שהורשעה בפסק דין חלוט של בית המשפט. בבקשתה להארכת המועד להישפט המבקשת עותרת למעשה, במובן זה, לחזרה מהודאה באשמה ולביטול פסק -הדין על אף שבקשתה המוצהרת הינה בקשה להארכת המועד להישפט.
5. בית המשפט העליון קבע כי יש מקום לשקול היענות לבקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראו: רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.07); וגם: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.08); רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.12.08); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08)).
6. במקרה דנן, לא נתקיימו במבקשת התנאים המקיימים את החריג. המבקשת, כאמור, אינה מכחישה כי קיבלה את הודעת תשלום הקנס וכי זו שולמה על ידה, מבלי שתטרח לברר מי הוא אשר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. מהבקשה עולה כי הנסיבות בהן שולם הקנס הינן נסיבות שבשליטת המבקשת ועל כן אין בטענת הטעות כדי לאיין את הרשעת המבקשת שהשתכללה עם תשלום הקנס על ידה. המבקשת אף לא הבהירה מדוע מוגשת הבקשה רק עתה.
7. ההלכה היא כי עילת "אחר נהג" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי אין לראות בה כ"נימוק מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להישפט או את ביטול פסק הדין (רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.13), רע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.10.2014)). הדברים נכונים גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.11.2008); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.2009); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.2008), רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,10.2.2015), רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.4.2012), רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,17.1.2013)).
8. יודגש כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות וכשלעצמו אינו מצדיק הארכת המועד להישפט (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.07.2019)).
9. בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשמת עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.
10. בית המשפט מחויב לתת ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה. ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".
11. לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת,  הבקשה נדחית.

1המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.